היינו יכולים ללמוד גם רבות מן המכותבים שאליהם מופנים הסימנים בשו"ת - אולם הרב המחבר בחר שלא להציג את השמות, אלא לכתוב בפתח התשובות "לרב אחד", "למחבר אחד", "לגדול אחד" וכו', וכך נותר לקוראים רק לנחש במי מדובר. כמדומה שגם הפתיח והסיום לא הובאו כלשונם, אלא רק התוכן של התשובה.
מה דעתכם על סגנון זה? אני מניח שהמטרה בהשמטת השמות היא להעלות את התשובות מעבר לזמן ולמקום (אם כי לא הושמטו התאריכים), אל המישור העקרוני. אך מאידך הדבר מקשה למדי על שוחרי ההיסטוריה והפרטים הקטנים, לא כן?
לייטנר כתב:אך מאידך הדבר מקשה למדי על שוחרי ההיסטוריה והפרטים הקטנים, לא כן?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 134 אורחים