בברכה המשולשת כתב:והנה לשון מע"ר סימן קכ"ו: בשבת שחרית מתפללים בפירוד עד שוכן עד ומשוכן עד מתחיל הש"ץ והוא בעצמו מתחיל ברוך שאמר ואומר פסוקי דזמרא בקול רם עד שוכן עד וכן ביו"ט
אומר הללויות, ואומר ויברך דוד את ה', עד ומהללים לשם תפארתך, ועומד שליח צבור וחותם ישתבח שמך.
כשיסימו הקהל ושמו אחד, יעמוד שליח צבור ויאמר מיד באימה ובכוונת הלב, ישתבח שמך לעד מלכנו.
משולש כתב:בברכה המשולשת כתב:והנה לשון מע"ר סימן קכ"ו: בשבת שחרית מתפללים בפירוד עד שוכן עד ומשוכן עד מתחיל הש"ץ והוא בעצמו מתחיל ברוך שאמר ואומר פסוקי דזמרא בקול רם עד שוכן עד וכן ביו"ט
מדברינו יוצא שבחול הש"ץ מתחיל מברוך שאמר ובשבת ויום טוב הש"ץ מתחיל בשוכן עד? מה ההגיון בזה?
על כן נראה לי לבאר בפשיטות שמה שאמר בהמשך "והוא בעצמו מתחיל ברוך שאמר ואומר פסוקי דזמרא בקול רם" הכוונה שהוא היה כמו ש"ץ לפסוקי דזמרא. וה"פירוד" כנראה הכוונה שלא היה עובר לפני התיבה, אלא היה אומר את הפסוקי דזמרא בקו"ר במקומו. (כמנהג הרבה קהילות באשכנז ופולין).
לייבעדיג יענקל כתב:בסדר רב עמרם גאון איתא:אומר הללויות, ואומר ויברך דוד את ה', עד ומהללים לשם תפארתך, ועומד שליח צבור וחותם ישתבח שמך.
ובפי' הסידור לרוקח לאחר שירת ויושע כתוב:כשיסימו הקהל ושמו אחד, יעמוד שליח צבור ויאמר מיד באימה ובכוונת הלב, ישתבח שמך לעד מלכנו.
ובשו"ע נתבארו קודם 'דיני תפילה מן ברוך שאמר עד ישתבח' (סי' נא) 'דין מי ששהה לבוא לביהכ"נ עד ישתבח' (סי' נב), ורק לאחריהם 'דין מי הראוי לירד לפני התיבה' (סי' נג).
ובסידור ר' נפתלי הירץ טרייויש ש"ץ דקהל פפד"מ נמצאים הקדמתו ודבריו המיועדים לחזנים לפני ישתבח (יש עימי ראיות ברורות שר' הירץ ליקט את הפי' רק מישתבח ואילך, כיון שהפי' נועד לשמשו כחזן דייקא, והפי' מברכת נט"י עד ישתבח נוסף מאוחר יותר, כנראה ע"י בנו, אך אכמל"ב).
אמנם למעשה צודק מאוד הכהן שכתב לעיל שראוי להעמיד את הש"ץ בתחילת התפילה ממש ע"מ למנוע איחור וזלזול בפסוקי דזמרא.
להוציא למי שאינו יודע מתחיל החזן ומברך כהשיב ר' נטרונאי ב"ר הילאי בא"י אמ"ה אקב"ו ענט"י
הודו לה' קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו, מה שחזן אומר תחלה הפסוק ואח"כ הקהל...
משולש כתב:זה ההסבר ההגיוני ביותר להסביר את כל הראשונים הנ"ל לפי דעתי העניה.
אלכסנדרוס כתב:עד היום בקהילות פולין ובישיבות ליטא אומר שליח ציבור "המלך" ממקומו.
בקרו טלה כתב:אלכסנדרוס כתב:עד היום בקהילות פולין ובישיבות ליטא אומר שליח ציבור "המלך" ממקומו.
בקהילה הפולנית שלי יש חזן בעל מתחיל מאדון עולם ועד המלך.
אלכסנדרוס כתב:מה עניין שמיטה אצל הר סיני? האם בקהילתך הפולנית אומר שליח ציבור תיבת "המלך" ממקומו או לפני התיבה?
בקרו טלה כתב:אכן הוא אומר ממקומו.
אלכסנדרוס כתב:משולש כתב:זה ההסבר ההגיוני ביותר להסביר את כל הראשונים הנ"ל לפי דעתי העניה.
להמציא היכ"ת שאין לו סימוכין רק כדי לצאת יד"ח כל הראשונים היא דרך מוזרה ביותר למחקר היסטוריה.
לייבעדיג יענקל כתב:עדיין לא הסברת מה עם סידור ר' הירץ ש"צ.
ראה עוד בריש פירוש הרוקח לקדיש "שליח צבור היורד לפני התיבה ישים נפשו בכפו, ויתפלל בכל כוונת לבו". ומשמע שרק משם והלאה יש לעורר את החזן על כך.
לפי מה שראיתי אני בביכ"נ ספרדיים, א' המתפללים קורא בקול במקומו את הקרבנות, ומהודו עומד החזן לפני התיבה.
משולש כתב:ר' יענקל, איך תתרץ את המנהיג? הוא מצריך חזן לכל פסוקי דזמרה מהתחלה ועד הסוף, ואחר כך הוא כותב שיורד ש"ץ לפני התיבה ואומר נשמת. לכאורה מוכרח כדברי. (ודוחק לתרץ שבסיפא זה רק ציטוט מר' עמרם וליה לא ס"ל, כי נראה מדבריו שכך גם מנהגו, דאל"כ היה לו להעיר).
ספר המנהיג הלכות צום כיפור עמוד שמט
"בשחרית משכימי' לבית הכנסת ופותח החזן בברכות, וא"כ בזמירות של שבת ואומ' הודו ליי' קראו בשמו, תפילה למשה תפיל' לדוד שמעה יי' צדק, לדוד אליך יי' נפשי אשא, לדוד משכיל אשרי נשוי פשע, למנצח לדוד בבוא אליו נתן, לך דומיה תהילה, רצית יי' ארצך, הטה יי' אזנך, לדוד ברכי נפשי את יי', יי' אלהי גדלת מאד, אשא עיניי, שמחתי באומרי', ממעמקי', הללויה הללו את שם יי', וכל הזמירות. ופותח בברוך שאמ', ויש מוסיפין בו מעיניין הימי' לי"ט ושבת, וכן מנהג ספרד. ולא יתכן לשנות ממטבע שטבעו חכמ' בברכו' והמשנה לא יצא. אב"ן. (אין) [אך] המזמורי' אילו הנוספין ליום שנהגו בספרד מנהג כשר וטוב שיש מהן לעניין היום [ויש הצריכים ליום] שהרי דברי בקשה ותחנון הם. אב"ן.
וכת' רב עמרם, ויורד שליח ציבור לפני התיבה ואומ' נשמת, ואם יש מנהג ביוצר אור ובאהבת עולם ובאמת ויציב לומ' תוספת לעיניין היום הרשות בידו, וכן מנהג צרפת. וגם בשלש ראשונות ואחרונות יוכל אדם לשאול צרכי רבים [דלא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות צרכי יחיד קאמ' אבל צרכי רבים] שואלין תדע דהא ג' ראשונות וג' אחרונות צרכי רבים נינהו כך פירשו כל הגאוני' ז"ל".
(נ.ב. האם ניתן לראות שבד"כ לפסוקי דזמרה קוראים "חזן" ולישתבח קוראים "ש"ץ"? מעניין לבדוק).
והנה גם מקור נוסף שהש"ץ אומר את כל פסוקי דזמרה:
שו"ת מהר"ם מינץ סימן פא
"טוב הוא מי שהוא חזן קבוע, שיאמר פסוקי דזמרה בב"ה בקול רם בניגון כמנהג המקום",
הכהן כתב:נראה שכהיום שלדאבוננו רבים מהציבור מגיעין באמצע פסד"ז, ואין תחושה של איחור, יש יותר מקום לגשת בתחילת התפילה,
הכהן כתב:נראה שכהיום שלדאבוננו רבים מהציבור מגיעין באמצע פסד"ז, ואין תחושה של איחור, יש יותר מקום לגשת בתחילת התפילה,
יאיר1 כתב:הכהן כתב:נראה שכהיום שלדאבוננו רבים מהציבור מגיעין באמצע פסד"ז, ואין תחושה של איחור, יש יותר מקום לגשת בתחילת התפילה,
אני כבר שנים חושב על זה, וכאן בעצם יש מקום לאשכול לברר את הענין.
אם יש מנהג שלא יהיה ש"ץ עד ישתבח, אין היתר לשנות את המנהג, אולם אינו בגדר של מנהג אלא השתרבב איך שהוא... אז ודאי אם יקום 'חיוב' שבין כה כרגיל מקפיד להגיע בזמן כדי לומר את הקדיש לפני ברוך שאמר, וייגש לעמוד יתקן בודאי את שעת ההגעה לתפילה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 280 אורחים