צולניק כתב:ברזילי כתב:איש רגיל כתב:א' הצורה הכלכלית של המדינה בנויה על העיקרון שהעשירון העליון ממן את העניים, לא חסד עושה המדינה על העניים, אלא תובנה והשקפת עולם ו"בדין" מקבל הציבור את כספי העשירים, ואכמ"ל [עכ"פ אין כאן נידון מה היו רוצים העשירון העליון]
ב' לכן לא מספיק לחשב האם ציבור חרדי מקבל יותר כסף ממה שמשלם במסים וכו'.
הצורה הכלכלית הנ״ל גם בנויה על העקרון של קבלת הסמכות השלטונית. מי שמקבל עליו את כללי המשחק אכן מקבל ״בדין״ את ההטבות (שהן עדיין חסד גמור. מדינת הרווחה המודרנית היא קופת צדקה גדולה, כפי שהיה בזמן שכפו על הצדקה, למרות שיש גם נימוקים של תועלת הכלל למתן הצדקה הזו). כאן מדובר על מי שאינו מחויב למערכת, ואף רוצה ליטול ממון שאינו שלו. אז נשאלת השאלה אם מותר ליטול כנגד מה שלקחו ממנו, ועל זה יש לדון (מלבד השאלה העקרונית אם הוא רשאי שלא לקבל על עצמו את המערכת) אם הוא קבל יותר ממה ששילם וממילא אין לו שום טענה. אינני רואה כיצד ניתן לטעון בשם מבנה המשטר לחצאין.
הפרט הזה לגמרי לא מדויק, מה שהעשירים משלמים יותר מיסים הוא מהעובדה הפשוטה שהעשיר לא יכל להיות עשיר לולי כמה עשרות עובדים עניים המשרתים אותו [אם לא היה מי שמפנה את האשפה ומתדלק בתחנות דלק וכו' לא יכל העשיר לחיות חיים נורמליים וממילא לא היה עשיר] ומן הדין שישלם יותר מס לממן את העניים.
על פי הלכה יש כללים מדויקים לגביית מיסים, ובגדול הם שכאשר ליסטים באו על עסקי ממון גובים לפי ממון, וכשבאו על עסקי נפשות גובים לפי נפשות. ולענינינו הוצאות הבריאות והחינוך הם כמובן לפי נפשות, הוצאות הביטחון הם גם לפי ממון וגם לפי נפשות [כשהמצב הבטחוני רעוע נגרם נזק לנפשות ונזק לממון] כשלא ברור [לי] אחוזי החלוקה לממון ולנפשות.
יתכן שלפי צורת המסחר בזמן חז"ל לא בא לידי ביטוי שהעשיר נהיה עשיר בזכות העניים, ולכך נטל המס הוא כפי הנ"ל, ויתכן שאעפ"כ קבעו חז"ל את נטל המס לפי החלוקה הנ"ל.
נקרא לרב בברכה שליט"א שידיו רב לו בעניינים הנ"ל שיאיר את עינינו בסוגיות אלו [עדיף את תמצית הנידון ולא רק מראה מקום...].[/u]
א. במשך אלפי שנים, ועל פני ארצות רבות ושונות, העשירים לא ממנו את העניים למרות שהם נסמכו על עבודתם (כמעט כל התוצר היה חקלאי, וכידע חקלאות בעת ההיא דרשה הרבה מאד כח אדם). לכן הטענה כאילו זו מציאות הכרחית, או זכות קנויה בדין לעניים, פשוט איננה עומדת במבחן.
ב. גם שיטת המיסוי שהזכרת ע"פ חז"ל, היא פרוגרסיבית הרבה הרבה פחות מזו הנהוגה בזמננו. כפי שאמרת, על חלק מהצרכים גובים לפי נפשות (סכום קבוע לכל אדם) ועל חלק לפי ממון (אחוז קבוע לכל אדם). מצב בו העשיר משלם הרבה יותר באחוזים מהעני, לא עלה על הדעת בכלל, למרות שברור שבעלי האחוזות היו צריכים את הפועלים כדי להפיק תועלת מנכסיהם (וכ"ש שלא עלה על הדעת לתת לעניים זכות הצבעה בשאלה כמה מס לקחת מן העשירים - זכות ההצבעה בנושאים כלכליים היא לפי כמות המס המשולם, כפי שהבאתי בעבר מן הרא"ש). לכן גם הטענה לפיה הצדק (ע"פ חז"ל) מחייב מיסוי פרוגרסיבי כנהוג היום אין לה על מה שתסמוך.
לאדם בן זמננו קשה לדמיין בכלל מה פירושה של כלכלת שוק ללא מגנוני רווחה - מה עומק הפערים הכלכליים שנוצרים, ומה פירושו של עוני כפי שחוו אותו רוב רובם של האנשים לאורך אלפי שנים (עוני אמיתי, של מוות מרעב ללחם ומהעדר טיפול רפואי, ומי בכלל מדבר על השכלה לילדים). כדאי לקרוא על מציאות החיים בעבר, אפילו לפני מאתיים שנה, בהעדר ביטוח בריאות ומערכת רווחה. כמובן, ההבנה שהתגבשה בעת האחרונה היא שבסופו של דבר התועלת לכלל האנושות היא שיהיו מנגנוני רווחה, גם מעבר לשיקול המוסרי (כדי לנצל יותר טוב את הפוטנציאל האנושי, ולאפשר לכולם רמת חיים גבוהה הרבה יותר), אבל, אין זו זכות מוקנית של העניים הנובעת מעקרונות אבסולוטיים של צדק, אלא בחירה של העשירים לתת צדקה כי בטווח הרחוק זה גם משתלם. אבל, לעניננו, צריך לזכור שהמערכת הזו עובדת ומשתלמת רק בתנאי שאכן יהיה שלטון יציב. במערב-הפרוע שכמה כותבים ממליצים עליו כאן בתור דרכה של תורה, לא צריך הרבה דמיון כדי להבין שבמהרה נגיע למצב (שהיה קיים כל ימי האנושות, פחות או יותר) שבו העשירים לא יתנו את כספם אל צרור נקוב, וכל אחד ידאג לעצמו למעט ההכרח המינימלי (צבא משותף). זה יפגע בכולם אבל לאין שיעור יותר בעניים.