יבמות דף מז: קשים גרים לישראל כספחת

[מיללער]

פירש"י: לשון ספחת שאוחזין מעשיהם הראשונים ולומדים ישראל מהם, או סומכים עליהם באיסור והיתר. ע"כ

והגרעק"א בגליון הש"ס ציין לדברי הרמבם בהא"ב פי"ג הי"ח שכתב וז"ל ומפני זה אמרו חכמים קשים להם גרים לישראל כנגע צרעת. היינו שהרמב"ם פירש מילת 'ספחת' מלה"כ שאת ספחת או בהרת, וכן נפוץ לפרש בבי מדרשא, אבל נראה שרש"י מיאן לפרש כן משום שבמה דומין הגרים לנגע הצרעת, ולמה דוקא לספחת שבנגעים.

ואילו לרש"י הפירוש שקשים הגרים לישראל 'מפני' הספחת, שנספחין למעשיהן הראשונים, ולפי פירושו קשה הכ' הדמיון שבספחת.

והנה במילת ספחת שבקרא בפרשת תזריע פירש"י שהוא שם של נגע, ואולי הראב"ע פירוש 'מגזירת ספחני נא, חולי שיתחבר אל מקום אחד'.

לפי פי' הראב"ע נוכל לפרש פי' הרמב"ם שדומין הגרים לספחת שבנגעים, שנספחין ומתחברין לעשראל כספחת הזה שהוא חולי המתחבר על הגוף ומשו"ז נקרא ספחת מגזירת ספחני נא.

ובאמת נוכל לומר שגם רש"י פירוש מילת ספחת מלשון שאת ספחת שבנגעים, ומן התיבת 'שאוחזין מעשיהם' שבדבריו אין כוונתו לפרש את מילת ספחת אלא טעם וסיבת הדברים למה קשים המה לישראל, והגרעק"א לא כן למד את דברי רש"י.

[בברכה המשולשת]

מרנא המהר"ל בפרק א של תפארת ישראל ביאר ספחת מלשון צרעת וביאר מדוע
[תוקן על-פי הודעה שקבלתי בפרטי מת"ח חשוב שליט"א]

[נוטר הכרמים]

ראה מלבי"ם ישעיהו יד, א: רק הנספח הוא שטפילתו כדבר נוסף ומום בעיקר, ואמרו קשים גרים כספחת.

על שינויו של הרמב"ם מלשון הגמ', ראה עוד באגרות הפמ"ג אגרת ה. אות יד.

[מה שנכון נכון]

ראה להלן קט: מקבלי גרים כרבי חלבו, דאמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת בעור.
ובקדושין ע: אמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת, שנאמר ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב, כתיב הכא ונספחו, וכתיב התם לשאת ולספחת.

[מיללער]

תודה רבה לכל המראה מקומות

ראה להלן קט: מקבלי גרים כרבי חלבו, דאמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת בעור.
ובקדושין ע: אמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת, שנאמר ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב, כתיב הכא ונספחו, וכתיב התם לשאת ולספחת.

אם כן מה ציין הגרע"א על דברי רש"י הרי הרמב"ם שאב את פירושו מדברי הגמרא מפורש ספחת בעור והכ' לשאת ולספחת?

[מה שנכון נכון]

רע"א לא ציין לדברי הרמב"ם ע"ד רש"י אלא על התלמוד. ואולי ר"ל שלא נפרש שהכונה בדוקא כספחת דקרא שהיא תולדה לשאת ובהרת, ראה שבועות ו: ובריש נגעים, אלא הכונה כנגע צרעת העיקרי.