הודעהעל ידי שי אבי דוד » ה' נובמבר 27, 2014 10:38 am
זה מה שמצאתי באתר דגניה
ברוך, בן מתתיהו ושיינה ליס, נולד בעיר קלצק שבה הייתה קהילה יהודית עתיקת ימים. ברוך נולד למשפחת עמלים. סב אחד היה סנדלר, והשני - נגר בניין. אביו מתתיהו גויס לצבא הרוסי, שירת בו ארבע שנים וחזר עם תעודת חייל מצטיין. בשובו מצא את פרנסתו כמלמד ילדים.
בשנת 1905, לפני פרוץ מלחמת רוסיה-יפן, הקדים אביו לנסוע לאמריקה, קודם שיגיע אליו צו גיוס לצבא הרוסי. למעלה משבע שנים עסק באמריקה בהוראת עברית, ושלח למשפחה כסף למחייתם. בשנות העדרו של האב מהבית נשארה האם עם ארבעה ילדים קטנים. ברוך היה אז בן חמש. ליד ביתם גידלה אמו ירקות שונים לצרכי הבית - תוספת לפרנסת המשפחה.
כאשר חזר האב מאמריקה פתח שוב "חדר" ולימד שם עברית.
אביו של ברוך היה ציוני מוצהר, אחד הראשונים בעירם. הוא קנה מניה בבנק אנגלו-פלסטינה (היום בנק לאומי) והיה פעיל באיסוף כספים למען ארץ-ישראל. הוא שאף שילדיו יעלו לארץ-ישראל וכיוון אותם לכך.
ברוך למד בחדר. המלמד שלו לימד את הילדים גם עברית, דקדוק ותנ"ך והיה מכנס את תלמידיו בשבתות וקורא להם מספרות ההשכלה.
ברוך היה תלמיד שקדן ובעל זיכרון מעולה. הוא הצטיין בידיעת דקדוק עברי וניקוד, ובתנ"ך נהג לקרוא את הפרקים שהמורה פסח עליהם. בגיל עשר החל לומד תלמוד. הוריו דאגו גם להשכלתו הכללית והזמינו למענו מורה שילמדו מתמטיקה, רוסית וגרמנית.
כשמלאו לו 12 שנה נשלח ללמוד בישיבה בעיר שכנה. שנתיים למד רחוק מהבית, כשהוא מתגורר בבית דודתו ואוכל "ימים" אצל משפחות יהודיות.
כשפרצה מלחמת העולם ב-1914 הפסיק ברוך את לימודיו בישיבה וחזר לביתו. הוא החל ללמד ילדים יהודים שחיו בין הגויים בכפרים שסביב העיירה שלו והשתתף בפרנסת
המשפחה, והוא בן 14 בלבד.
בשנות המלחמה, בהיותו בן 16, יחד עם נערים בני גילו, עזרו לפליטים שהמלחמה עקרה אותם מביתם. "הצהרת בלפור" זירזה והמריצה את הפעילות הציונית בקהילות היהודיות. הוקמו בתי ספר שהשתייכו לרשת "תרבות", וברוך ורבקה, לימים רעייתו, היו מורים באחד מבתי הספר האלה. בכל מקום שהוקם בו בית ספר של "תרבות" ידעו הצעירים עברית. בשנת תר"פ-1920 התחילו להתארגן קבוצות חלוצים כדי לעלות לארץ-ישראל. גם ברוך, רבקה ואחיו הצעיר אליקים השתייכו לאחת הקבוצות האלה. בעזרת תנועת החלוץ ובסיוע ההסתדרות הציונית יצאו לדרך. לאחר טלטולים וקשיים הגיעו, ב-24 בדצמבר 1920, לתל-אביב. לאחר מספר ימים עברו לרחובות, שם הצטרפו אליהם חברים נוספים, והם יסדו את קבוצת "הרחובותים". ברחובות עבדו בפרדסי האיכרים ובביעור יבלית. הם חיו שם כשנתיים והתגבשו כקבוצה. כשהציעו להם ללכת לדגניה התלבטו מאוד, אבל בהשפעת אביו של משה ברסקי ז"ל שוכנעו לעשות זאת.
נערך לאחרונה על ידי
שי אבי דוד ב ה' נובמבר 27, 2014 1:19 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.