הבחנתי היום דבר מעניין בגמרא שיש שש דרכים בביאור המחלוקת בין רבי לרבנן בנותן מאמר לאחר חליצה, ואעתיק הנוגע לענינינו:
אמר אביי: הכא במאי עסקינן - כגון דאמר לה התקדשי לי במאמר יבמין, רבי סבר: מאמר עילוי זיקה קא רמי, ואתאי חליצה אפקעתה לזיקה; ורבנן סברי: האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וכו',
רבא אמר וכו': והכא במאי עסקינן - כגון דאמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין, רבי סבר: יש זיקה, ואתאי חליצה אפקעתיה לזיקה; ורבנן סברי: אין זיקה וכו'
רב שרביא אמר וכו' והכא בחליצה פסולה קמיפלגי, מר סבר: חליצה פסולה פוטרת, ומר סבר: חליצה פסולה אינה פוטרת
רב אשי אמר וכו' והכא ביש תנאי בחליצה קמיפלגי, מר סבר: יש תנאי בחליצה, ומר סבר: אין תנאי בחליצה.
רבינא אמר: דכ"ע יש תנאי בחליצה, והכא בתנאי כפול קמיפלגי, מר סבר: בעינן תנאי כפול, ומר סבר: לא בעינן תנאי כפול.
הנה יש לנו כאן חמש תירוצים אביי ורבא וכן רב שרביא מבארים קודם את שיטת רבי ואח"כ את שיטת חכמים, וזה מובן שזה לפי סדר מחלוקתם בברייתא, ואילו רב אשי מבאר קודם את שיטת חכמים ואח"כ את שיטת רבי כמבואר למעיין, ורבינא חוזר ומבאר את שיטת רבי לפני רבנן.
אולי יש לומר שדרך סגנון הגמרא הוא לבאר קודם את צד החיוב לפני צד השלילה, ולפי זה אתי שפיר שצד החיוב הוא דמאמר עליוה זיקה קא רמי כלומר שיש שייכות ביניהם ואילו הצד השני הוא דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואין שייכות ביניהם.
גם בפירוש הבא הצד החיובי הוא שיש זיקה ורק אח"כ הצד השלילי שאין זיקה
נעבור לתירוץ הבא, הצד הראשון הוא שחליצה פסולה פוטרת, ואח"כ הצד השלישי שאינה פוטרת
וכן מר סבר יש תנאי בחליצה ומר סבר אין תנאי בחליצה
וכן מר סבר בעינן תנאי כפול ומר סבר לא בעינן תנאי כפול.