כתב לי חכ"א שליט"א:
אוצה"ח שלי מקולקל, וע"כ איני יכול להעלות מהמהדורה הנ"ל.
אני מצרף כאן כל הקטע מפרויקט השו"ת, אולי יעזור.
ראבי"ה תשובות וביאורי סוגיות סימן תתקעבוגם נ"ל דאפילו לאחר שתכלה רגל מן השוק מיחייב להדליק. ובלבד ששכח ולא ביטל במזיד כמו שנוכיח לפנים, וגם חייב לברך. והאי דקאמר דאי לא אדליק מצי מדליק, פירוש מצי מדליק לשם מצווה בזמנה. ואל יאמר כיון שעבר הזמן מה לי למהר עדיין יש שהות כל הלילה להדליק שלא בזמנה, אלא עד שתכלה רגל מן השוק שכר הדלקה בזמנה יהבי ליה ומכאן ואילך שכר מצוה בעלמא יהבי. כדתנן בפ"ק דברכות (ט ע"ב) הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה. וגרסינן בפרק תפילת השחר (כו ע"א) א"ר יוחנן טעה ולא התפלל תפלת מנחה מתפלל תפילת ערבית שתים, ואין בזה משום עבר זמנו בטל קרבנו וכ"ש בתפלה דחד יומא דחוזר ומתפלל, מיתיבי מעוות לא יוכל לתקן זה שביטל קרית שמע או תפלה א"ר יוחנן הכא במאי עסקינן כגון שביטל במזיד אמר רב אשי דיקא נמי דקתני ביטל ולא קתני טעה. והכי הלכתא דליכא מאן דפליג. ואפילו בשבת פסיק פר"ח דאע"ג דעלתה בקשי' (שם ע"ב) לא אידחיא הא דתניא טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל ערבית שתים של חול וכו' עד אם הבדיל בשנייה שנייה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו וצריך לחזור ולהתפלל תפלה אחרת של מנחה. מכאן אני דן נמי דהוא הדין בנר חנוכה.
וגרסינן בפרק ג' שאכלו (נא ע"א) אמר רב יהודה שכח ולא ברך והכניס אוכלין לתוך פיו וכו' ומסקינן דגבי משקין בולען, ושוב מברך, הואיל דמאיסי לא אמרינן לפולטן והוה ליה כמו דיעבד. ותו דגרסינן התם בעי מיניה מרב חסדא מי ששכח ואכל בלא ברכה מהו שיחזור ויברך אמר להו מי שאכל שום וריחו נודף וכו' אמר רבינא הילכך אפילו גמר סעודתו צריך לחזור ולברך. ואע"ג דלאו עובר לעשייתו הוא. ונראה בעיני דהלכה כרבינא ואע"ג דדחינן הא דאמר רבינא מנא אמינא לה דתניא טבל ועלה בעלייתו אומר וכו', ודחינן ולא היא התם גברא מעיקרא לא חזי אבל הכא מעיקרא נמי חזי ואידחי והואיל ואידחי אידחי, אומר אני דלא סמכינן אהך דחיי', והא גבי תפלה נמי איחזי מעיקרא ואידחי ואפ"ה פשיטא לן דחוזר ומתפלל כששכח, וכ"ש גבי אכילה שנהנה חייב לברך ולא דמי לשאר נראה ונדחה דקיי"ל (פסחים ע"ג ע"ב) אינו חוזר ונראה דהתם נדחה במעשה גמור. ומיהו אילולי הך ראייה דתפלה לא הייתי יכול לומר לנר חנוכה מדרבינא משום דאיכא לדחויי שני התם דנהנה.
ובפר"ח כתב מי שאכל שום וריחו נודף מעט יחזור ויאכל שום אחר, אתמהא, וכי היכי דלא חזי לאינש למיעבד הכי, הכי נמי מאן דמיחייב לצלויי בשעתיה אי נמי לברוכי על מה דאכיל, ושכח ולא בירך בשעת דמידכר, לא מיחייב לברוכי, אתמהא, ואיכא לארווחי טעמא דתנן (ברכות ט ע"ב) הקורא מכאן ואילך וכו' אמר רבינא הילכך אפילו גמר סעודתו מברך ואמר רבינא מנא אמינא לה וכו', ומסקי' דלית הלכתא הכי דהתם גבי טבילה אפילו נזכר ברדתו לא חזי לטבול אבל הכא וכו'. ע"כ יסודו.
ולא נהירא לי האי פיסוק כלל כמו שהוכחתי מתפלה. ואין לומר דגבי תפלה ר' יוחנן לטעמיה דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו בפרק מי שמתו (כא ע"א), דא"כ מאי האי דקא' ר' יוחנן ואין בזה משום עבר יומו בטל קרבנו, כל שעתא זמנא היא. אלא ר' יוחנן דאמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו היינו בזמן תפלה מיירי דווקא, ור' אליעזר דפליג עליה היינו דווקא בספק התפלל אבל אם ודאי לא התפלל אפילו בעבר זמנו מודה לר' יוחנן דחוזר ומתפלל. ופר"ח נמי מדמי ליה בריש מילתיה לתפלה. וא"כ מה לי גמר מה לי לא גמר סעודתו. ובהלכות גדולות (ד"י סע"ד) פסק בהדיא דבגמר סעודתו לא קיי"ל כרבינא.
ונ"ל דלישנא דולא היא דחק רבותינו לפסוק כן. ויש ליישב הלשון, ולא היא, מה שדימהו לטבילה וסבירא ליה דגבי טבילה נמי גברא חזי דלכתחילה יש לו לברך קודם טבילה, אבל טבל ועלה בדיעבד מברך לאחר טבילה, ודילמא הוי כמו שכח ואכל, לא היא, דאפילו לכתחילה ברדתו אין לו רשות לברך דלא חזי גברא. ופשוטה דשמעת' דולא היא נ"ל דה"פ, דלא היא הדמיון כדפרי', דאיכא למימר [ו]למידחי דכיון דאיחזי ואידחי אידחי, אבל לגבי טבילה אפילו לכתחילה אין לו לברך קודם טבילה. ואע"ג דאידחי הראיה דטבילה, מיהו רבינא קאי בשיטתיה. ולא נפקא לן מהך דיחוייא אלא דלגבי טבילה אפילו נזכר לכתחילה אין לו לברך קודם ולא כסברת רבינא.
וברכה לבטלה לא הוי גבי הדלקה כיון שהוכחנו שחייב להדליק. ותו גבי תפילה איכא נמי ברכות והדר מצלי וכן בק"ש בברכותיה.
וע"ז הוסיף ביאור ושאל כענין:
בודאי הוא מדין תשלומים, שהרי דימה זאת להדיא גם לתפילה.
ולשיטתו זו כתב שה"מ בשוכח בשוגג, אבל אם בטל ההדלקה במזיד אין לו תשלומים, כלגבי תפלה.
אבל לא הבנתי מש"כ בסוף דבריו שאין כאן ברכה לבטלה, וראיה מתפלה וק"ש. האם מצינו שבתשלומין דק"ש מותר לקרוא גם את הברכות. [למשל משלים בערבית יאמר גם את ברכות יוצר אור אהבה רבה אמת ויציב]. ואם כונתו לאחר ג שעות, לכאורה אי"ז מדין תשלומין אלא שדינם כתפלה [ולכס"מ זמנם כל היום], וגם מי שאינו קורא ק"ש כלל יכול לאומרם.