יבמות דף צ. תוספות: הפקר בי"ד הפקר דוקא כשפשע

[מיללער]

בתוד"ה אזיל כהן וא"ת ומאי מדקדק מקידושין דלמא היינו משום דהפקר בי"ד הפקר ואומר ר"י דהכא אין שייך לומר כן דמה פשע כהן שיש לנו להפקיר ממונו ע"כ.

האם ס"ל להתוס' שהפקר בי"ד הפקר הוא דוקא בתורת קנס ועונש? הרי פשוט שסוגיות הש"ס אינם הולכים בדרך זה רק שזה כח של חכמינו בעניני ממונות ונלמד מהפסוקים לעיל פט: ומה גם אם הלימוד הוא כדר"א מאלה הנחלות אשר נחלו וכו' הרי שם אין המדובר בעונש וקנס?

אני מניח שהאחרונים דנים בדברי התוס' אשמח לקבל מ"מ

[בברכה המשולשת]

בספרי (העתיד לצאת לאור בקרוב בעז"ה) כתבתי בס"ד כך:
הגאון רבי מנשה קליין, שו"ת משנה הלכות, חלק ז, סימן רעב: "דאין שום כח בעולם להוציא ממון מרשות בעלים בלי שום סיבה לזה לא ב"ד ולא מלך ולא שום איש אחר דכל שנתנו לו הקב"ה וקנאו הרי זה שלו והיכי תיתי יטלו ממנו מה שהקב"ה נתן לו, רק ביד הקב"ה ליטלו ממנו וע"ד רמז ה' נתן וה' לקח. אמנם היכי דיש סיבה אז כבר יש כח ביד הב"ד להפקיר ממון בעלים או להוציאו ממנו והכל לפי הסיבה לזה... דגם היכי דיש סיבה להפקיר ממון בעלים נמי לאו בחדא מיחתא נינהו אלא תרי דיני נינהו. הא) היכי דבעל הממון עשה שלא כהוגן ונתחייב שהב"ד יקנסוהו או שעבר ענין בין אדם לחבירו בדיני ממונות או שעשה בממונו דבר שלא כהוגן ורצו לקנסו בממון זה ... והב) במי שבאמת לא עשה עולה, אמנם ראו ב"ד שצריך מפני תקון העולם להפקיע ממונו של זה... והיכן שראו ב"ד תקנה לכל העולם יש כח בידם לתקן ולהפקיע ממון בעלים וליתנו לאחר." למען הסר ספק, יש להדגיש כי כל מהלך הדברים, וכל הדוגמאות המובאות, מלמדים כי הסוג השני נוגע לחקיקה שממנה נובע שינוי בגדרי דיני הממונות הרגילים, ולא להפקעת רכוש ישירה, וכך באר את דבריו גם הרה"ג נפתלי בר-אילן, בספרו הנ"ל, פרק נא, סעיף רנז, עמ' 1261, הערה 59.