מנחת חינוך מצוה ע
ונראה ג"כ לפמש"ל לענין קללת דיין חייב אף בשומע מפי אחר ומקלל א"כ כאן נמי בשומע מפי אחר ובירך אף דא"ח כמבוא' במשנה להדיא היינו סקילה א"ח אבל כיון דהוא בכלל הלאו א"כ ה"נ וחייב מלקות כמו בדיין ואפשר כרת נמי חייב דהוי בכלל איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו ובמשנ"ח הניח בצ"ע ולדידי פשוט דמלקות וכרת חייב דהוא בכלל מקלל באזהרה כנ"פ.
לענ"ד אינו קשור לכאן (אגב המאירי בדף נו א אומר בפירוש כרש"י שאם לא הוציא בשפתיו וכו'), הוא לא אומר שיש גדר של גידוף בלב אלא שכיון שאמרו שמגדף ישנו בלב, שלפירוש הכי "פרווה" היינו ששורש האיסור בלב, מוסיף המאירי שאם חשב דינו מסור לשמים ומשווה לעבודה זרה שיש עונש על מחשבה, אבל לא משום כך נאמר שמחשבת עבודה זרה היא כעבודה זרה.בית הבחירה למאירי מסכת סנהדרין דף סה עמוד ב
מגדף בתוך לבו אף על פי שאין עונו מסור לבית דין נענש הוא עליה כע"ז שהעונש עליה במחשבה שנאמר למען תפש את בני ישראל בלבם וכן הדין במסית ומדיח ובכל אותן שהן חלק ע"ז ומין ממיניה מה שאין כן בשאר עבירות:
יפה! זה מסתמא לא רמיזא, אבל קרוב לזה: לר"ע שבמשנת כריתות הסובר שמגדף חייב חטאת (כי ר"ע לא מצריך מעשה לענין חיוב חטאת). מי שבא למקדש וחטאתו על כתפו, ואומר שחשב בלב, יקבלו ממנו?כהן כתב:מקבל,
וכעת באנו לדבריך לחידוש שודאי אינו באוצר שבן נח שגדף במחשבתו נהרג עפ"י עצמו [להסוברים כן]
הנה הא דבמגדף לא מהני תכד"ד יש לזה ב' טעמים. א' כי מה יאמר שחזר בו ולא יהא אלא מחשבה שחשב לגדף ולעבוד ע"ז הלא בזה נתפס על המחשבה.
איש_ספר כתב:בהמשך לדברים הבאים קודם:
כתב החת"ס בספרו תו"מ עה"ת:הנה הא דבמגדף לא מהני תכד"ד יש לזה ב' טעמים. א' כי מה יאמר שחזר בו ולא יהא אלא מחשבה שחשב לגדף ולעבוד ע"ז הלא בזה נתפס על המחשבה.
מה כוונתו?
יש נידון אצל חכמי זמנינו (וכמדומה שיש לזה מקור בשוע"ר) אם מועיל תוכ"ד על מוריד הגשם בימות החמה, שהרי אין כאן חזרה, או תיקון, וכו'.
האם לזה כוונתו?
אם כן, אז למה הוצרך להזכיר שגם המחשבה בעייתית?
האם כוונתו שממחשבה אין חזרה?
נא עזרתכם.
כהן כתב:פלא [והרי בגמ' בחולין אמרו שנילף שאזלי' בתר רובא מרוצח ומכה אביו ולא אמרו דבאמת לא משכח"ל ורק דרוש וקבל שכר]
ואולי י"ל דבריו דמשכח"ל כשבי"ד עצמם ראו דלא תהא שמיעה גדולה מראיה ואף שזה רחוק לא איכפ"ל כמו בעה"נ
ואמנם לר"ע במכות י"ב אין בי"ד שראו הורגים אך ברמב,ם אינו מפורש
איש_ספר כתב:לענ"ד אין דמיון בין עה"נ ובסו"מ, שאמירת לא היה ולא נברא מבטאת סיכוי אפסי להתרחשות מציאותית של הדברים הללו על פרטיהם הרבים, לבין להגיד על מצוה בתורה, לדון את המגדף בסקילה, שהיא לא היתה ולא נבראה, משום שאסור לעשותה! לא יתכן שהתורה תתן לנו מצוה שאסור לקיימה. זה מופרך מעיקרו.
בוקה דאטמא כתב:אבל לא יעלה על הדעת שהתורה תתן מצוה (וזה לא רק מצוה אלא משפטו של עובר עבירה) שאת המצוה א"א לקיים רק באיסור, לא משנה אם איסור של הדיינים או של העדים, זה מופרך ובלתי אפשרי.
איש_ספר כתב:למעלה כתב הרב כהן שמשכח"ל באופן שהב"ד רואה, ראיתי בעבר דרך העברה בספר דרך המלך הל' ע"ז שם ששקו"ט בציור כזה, ומחמת אריכות דבריו בכל סוגיא זו, קשה עלי למצוא דבריו ולהביאם לכאן
אם כי מאד קשה עלי הדמיון בין "מצותו בכך" לבין עדל"ת.דרך המלך (רפפורט) הלכות עבודה זרה פרק ב
[ח] אמור מה ששמעת. עי' בפי' הקצר קושי' הכ"מ על שהשמיט רבינו דברי הירושלמי דמסיק שלא יזכיר בפי' הגידוף. ועי' בתיו"ט סנהדרין פ"י משנה ה' שכתב ולי נראה שבדין השמיטו הרמב"ם משום דכיון דגמרא דילן לא חש לפרושי הכי ש"מ דס"ל להגמרא דאין ה"נ שצריך שיאמרו ממש הלשון כאשר שמעו כו'. ולענין קושיית הירושלמי וכי אמרינן לי' גדוף נ"ל דלא קשיא דכשאומרים לו כן לא לגדוף מכוונים לא אנו ולא הוא אלא כדי לקיים מצות סקילה במברך השם ומצותה אינה מתקיימת אלא בכך ולפיכך נתחייב לומר שיפרוש מידי דהוי אסוטה שציוותה התורה בפירוש שימחק שמו הגדול במים ומפני הספק. כ"ש בכאן שלעידים שיעידו הוא ודאי שזה נתחייב מיתה ויש לנו לקיים המצוה להמיתו והרי אינה מתקיימת אלא בכך עכ"ד. ולא ידעתי להלום כוונתו מ"ש דבסוטה שנמחק השם במים ומפני הספק. הא בסוטה אין כאן שום ספק שבודאי רשאי למחוק השם שאם טהורה היא הרי כדאי שימחק שמו הגדול במים לעשות שלום בין איש לאשתו. ואם באמת טמאה היא הרי עי"ז שנמחק השם יקויים בה דינה למות כאשר היא מחוייבת משא"כ הכא אף אם ידוע להעדים שבירך השם עוד אינו ברור אם יוגמר דינו למיתה. ועי' ש"ס מכות דף ה' ואמר רבא באו שנים ואמרו כו' בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו עמנו הייתם כו' ולא עוד אלא אפי' אמרו ערב שבת הרג פלוני את הנפש נהרגין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא וע"ש פירש"י דדילמא אי הוי אתי ומודה הוי מיפטר כו' וע"ש בתוס' שדחו פירש"י וכתבו דשמא לא יהי' עדותן קיים, מבואר עכ"פ דאף מי שראה בחבירו שהרג את הנפש אין כאן שום בירור שיוגמר דינו למיתה דיש הרבה אופנים שלא יהי' מחוייב מיתה ושמא יראו כולם לחובה דפוטרין אותו כמבואר ברמב"ם פ"ט מה"ל סנהדרין. וא"כ איך יוציאו הגידוף מפיהם עתה שמא לא יוגמר דינו למיתה כלל ויוציאו הגידוף לבטלה. ועי' ש"ס נדרים דף ח' שלא יאמר ל"ד חטאת שמא ימות. גם מ"ש דחשוב מצותה בכך. צ"ע לפי מה שמבואר בתוס' יבמות דף ד' ד"ה ל"ת שיש בו כרת מי דחי שכתבו ואומר ר"י דמאשת אח לא מצי למילף בעלמא דלידחי עשה ל"ת שיש בו כרת דשאני אשת אח דמצותה בכך וא"א בענין אחר לקיים מצות יבום דאל"כ בטלה מצות יבום אבל בכלאים בציצית ילפינן שפיר בעלמא דאי לא מקיימת מצות תכלת בפשתים מקיימת בצמר ואפ"ה דחי' מבואר עכ"פ דכל היכי דבאפשרי לקיים המצוה באופן שלא יעבור על הל"ת ל"ח מצותה בכך א"כ כאן לפי מה דקיי"ל דאפי' בדיני נפשות עד הרואה נעשה דיין עי' ברמב"ם פ"ה מה"ל עדות וע"ש בכ"מ שרבינו פסק כר"ט וכיון דיש מציאות שיתחייב המגדף מיתה באופן שהב"ד בלבד שמעו הגידוף והי' ביום דשייך לומר לא תהא שמיעה גדולה מראי' וא"כ אף אם באמת לא שמעו הב"ד רק העדים וצריכין להגיד הגידוף עכ"פ ל"ח מצותה בכך כיון שיש אופן שיסקל המגדף באופן שלא יוציאו הגידוף מפיהם. וא"כ קמה וגם נצבה קושיית הירושלמי האיך דחינן האיסור של גידוף כדי לקיים המצוה שיסקל המגדף הא אין עדול"ת שיש בה כרת כמו שאין הרוגי ב"ד דוחין שבת עי' ברמב"ם פכ"ד מה"ל שבת:
איש_ספר כתב:גם בעניי דברי מו"ה פלתי הם בלתי מובנים אך משום דרוש וקבל שכר... אפלפל בדבריו, שהרי פסולי דאורייתא א"צ הכרזה וא"כ אם העד עובר עבירה הוא נפסל מיד ואין כאן עד כשר....
פלתי כתב:איש_ספר כתב:גם בעניי דברי מו"ה פלתי הם בלתי מובנים אך משום דרוש וקבל שכר... אפלפל בדבריו, שהרי פסולי דאורייתא א"צ הכרזה וא"כ אם העד עובר עבירה הוא נפסל מיד ואין כאן עד כשר....
העד לא נפסל, כיון שעשה זאת בשוגג דחשב שלשם עדות מותר.
צודקבוקה דאטמא כתב:לא הבנתי מה קשה לאיש ספר הדמיון לעדל"ת.
רק הובא משם דאין אומרים מצותו בכך כל היכא דאיכא שום צד שתתקיים המצוה בלא שום דחיה.
קבל' על מה שמניחין סדק אחד ביריעות למעלה ולמטה אם הכל תפור אז היה נראה הכל כיריעה אחת כי אמרו רבתינו הבא לפחות אל יפחות פחות משלשה עמודים והבא להוסיף אל יוסיף משמונה עמודים ביריעה אחת נמצא אם הכל תופר נראה כיריעה אחת וד"ל
איש_ספר כתב:קבל' על מה שמניחין
איש_ספר כתב:בגמרא מגילה יט ב, אמרו שמשיירין תפר ביריעות ס"ת, ומתחילה סברו לומר שהוא הלמ"ס, ומחו לאומר כן, ואמרו שהטעם משום שלא יקרע.
והנה מצאתי בכת"י קדמון טעם חדש
המילה הראשונה לא ברורה לי, אולי: קבלתי.
ולא רמיזא טעם זה לכאורה.
במעמד כל העדה וכן נאמר בעכן (יהושע ח כ"ד) וכל ישראל עמו כדי ליראם
איש_ספר כתב:בתו"כ פרשת אמור פי"ט:
ורגמו אותו כל העדה - וכי כל העדה רוגמתו? אלא במעמד כל העדה.
יכול הוראת שעה היתה? ת"ל ואל בני ישראל תדבר לאמור, יהא מנהג לדורות.
פשטות הדררשה שאף הדין של מעמד כל העדה הוא הוראה לדורות.
האם מישהו מפרש כך להדיא דברי התו"כ? האם מישהו כתב הלכה כזו לדורות?
מה שמצאתי לע"ע: הנצי"ב בפירושו לספרי באיזה הגהה, כותב שכך לכאורה הפשטות אבל מד' הרמב"ם שהשמיט מ' שאין דין כזה,
הח"ח בביאורו לתו"כ שם, מפרש יהא מנהג זה לדורות - על עצם הסקילה.
הגאון האמיתי רצ"ה ואלק בביאורו לספרי שלח פ' קיד, מ' שסובר שגם מעמד כל העדה נוהג לדורות, אבל לא מפורש בדבריו.
הגרמ"ד סאלאוויציק בשיעוריו עה"ת מסתפק בזה.
אשמח אם מישהו ימצא מר"מ נוספים, בעיקר האם יש מי שמפרש דברי התו"כ באופן שגם מעמד כל העדה הוא לדורות!
מצאתי עכשיו באמת ליעקב להגר"י קמינצקי זצ"ל, (כרך נזיקין ב שלא היה באוצר עד עתה) שגם הוא מפרש כן ומטעים:איש_ספר כתב:כתב הרמב"ם פ"ב מהל' ע"זאין המגדף חייב סקילה, עד שיפרש את השם המיוחד של ארבע אותייות שהוא אלף דלת נון יוד... ויש מי שמפרש שאינו חייב אלא על שם יוד הא ואו הא; ואני אומר שעל שניהם, הוא נסקל
כל קורא מרגיש בקושי למה פתח הרמב"ם באדנות ורק בסוף סיים שעל שניהם חייב. ואעפ"כ כמעט לא עמדו בזה.
ראו דברי הגר"ש אויערבך בסה"ז אש תמיד עמ' תתעט, ובספר כריח שדה להגאון ר' נטע גרינבלט.
וראו זה פלא, מה שמצאתי להגרי"ד מבוסטון
http://www.otzar.org/aspcrops/155163_18 ... 122014.asp
לדבריו הרמב"ם מונה כאן שלוש שיטות.
א. רק אדנות.
ב. רק הוי"ה.
ג. אדנות והוי"ה.
האם מישהו שמע על שיטה כזו שרק על אדנות חייבים? האם מישהו ראה לאחד מן המחברים שמייחס שיטה כזו לרמב"ם?
אנא!
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 539 אורחים