הוגה ומעיין כתב:מקובל שבמקום שמעתיקים פתרו בשני אופנים, האופן הפחות מובן הוא כנראה האמיתי, והיותר מובן הוא "תיקון" מעתיק שלא הבין את המקור. לכן סביר להניח שמדובר בכל המקומות ב"משל המקום".
שברי לוחות כתב:בפירוש על איוב יש גם כמה מקומות שכתוב משל המקרא, עיין במפתחות
הוגה ומעיין כתב:מישהו מכיר דיון בנושא, או יכול להציע רעיון אחר?
אריסמנדי כתב:אגב, גם הרב שעוועל, מו"ל פירוש איוב, העיר במקום אחד (כח יג) על זרותו של ביטוי זה בהקשר שם (ואם נגרוס 'משל המקרא', יתבאר על דרך לישנא מעליא 'סגי נהור').
הוגה ומעיין כתב:ולמדינה כולה כ"שער".
הוגה ומעיין כתב:על אותו משקל ש"תהום ושאול אינם זהים", גם תוהו ושאול אינם זהים. והרי הר"מ פותח ב"תוהו". הוסף לכך הערה נוספת: למה לפרש "בארץ חיים" - "בעולם תוהו", אם בפסוק הבא מפורש "תהום", שהוא המועמד המתאים יותר ל"תוהו"?
פסוקי איוב הם:
(יג) לֹא יָדַע אֱנוֹשׁ עֶרְכָּהּ וְלֹא תִמָּצֵא בְּאֶרֶץ הַחַיִּים:
(יד) תְּהוֹם אָמַר לֹא בִי הִיא וְיָם אָמַר אֵין עִמָּדִי:
לדעתי הקריאה הנכונה צריכה להיות כך: (יג) בארץ החיים, בעולם. (יד) תוהו (צריך לקרוא: תהום, וכמובן צריך לבדוק את כתה"י) א"ל, משל המקום, כלומר בקשנוה בשאול ואינה.
חשיבות הפירוש חורגת מהביאור הנכון כאן, אף שאין להקל ראש גם בכך. על הפרק עומדת גם השאלה אם הביטוי "משל המק'" משמש גם למשלים אחרים שאינם מטפורות מגשימות.
הוגה ומעיין כתב:רבינו מיוחס ב"ר אליהו, מחכמי הראשונים ומגדולי בעלי הפשט, חי ופעל בביזנטיון והרבה לא ידוע על חייו.
בפירושו ישנם ביטויים יוצאי דופן, שאינם מצויים אצל פרשנים אחרים, דוגמת "פעל מחלף", "מוספק בטעם", "מוצדר" ו"מקוצץ". השפעת השפה הערבית ניכרת על פירושו בכלל, וגם על ביטויים אלו, המהווים בד"כ תרגום של ביטויים מהשפה הערבית.
בקטלוג שערך החכ' מרגלית לכתבי היד ב"בריטיש מוזאום", catalogue of hebrew and samaritan, manuscripts of british museum, V. 1, pp. 152- 154, ישנו פירוט על כתב היד של הפירוש, הכולל גם התייחסות לביטויים המיוחדים הללו.
אחד הביטויים הרווחים אצל רבינו אליהו, שמשמעותו אינה ברורה כל כך הוא "משל המקום". נראה שבכתב היד מופיע בד"כ "משל המק'", ומהדיריו השונים של הפירוש בחרו באחת משתי דרכים כיצד לפענחו. הרוב פתחו "משל המקרא", ומקומות בהם נכתב בפירוש "משל המקום" נתפסו בעיניהם כשגגת מעתיק כתב היד. אולם מהדיר הפירוש לאיוב פתח תמיד "משל המקום".
כתב היד אינו לפני – אולי מישהו יוכל לאתר את קיומו המקוון. אך מקובל שבמקום שמעתיקים פתרו בשני אופנים, האופן הפחות מובן הוא כנראה האמיתי, והיותר מובן הוא "תיקון" מעתיק שלא הבין את המקור. לכן סביר להניח שמדובר בכל המקומות ב"משל המקום".
מרגליות בקטלוג הנ"ל כותב:
For expressions which are not to be taken in a literal sense he uses the term משל המקרא.
כלומר: ביטויים שאין להבינם מילולית, מכונים "משל המק'".
עיון במקומות השונים (והרבים!) בהם משתמש רבינו מיוחס בביטוי זה, מאפשר לדייק יותר במשמעותו: הוא משמש תמיד בהוראת "אלגוריה", כאשר הפסוקים מתייחסים בהגשמה לעניין מופשט.
השימוש ב"משל" בהוראה זו רווח אצל רס"ג ואצל הרמב"ם, שפיתחו את עקרון ה"משל"ים כפתרון ללשונות הגשמת ה' במקרא. ראו למשל בהקדמה למו"נ. המילה "משל" היא המקבילה בלה"ק למילה "מת'ל" בערבית ישנו גם דמיון בצליל - והוראתה: דוגמה, דמיון. לאלגוריה ישנו ביטוי מדויק יותר בערבית: רמזיה', אך הביטוי הזה אינו בשימוש אצל הראשונים.
מסתבר שרבינו מיוחס ביקש ביטוי מדויק יותר לאלגוריה, שלא יהיה משותף ל"משל"ים מסוגים אחרים, ולכן הוסיף את "המקום". אינני בטוח מה הפירוש המדויק, אך אעלה השערה, ש"המקום" משמש כמו "במקום" (גם בערבית, פי מוצ'ע עניינו במקום, חלף). "משל המקום" הוא "משל מחליף" – אלגוריה.
מישהו מכיר דיון בנושא, או יכול להציע רעיון אחר?
ברוך ברגר כתב:http://portal.oz-vehadar.com/forums/topic/%d7%9c%d7%91%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%97-%d7%9e%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%90%d7%94%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9d-%d7%91%d7%a4%d7%99%d7%a8%d7%95%d7%a9/
מי לקח ממי את הנושא ?
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 281 אורחים