איש ספר כתב :לגבי חובת הלבבות, ידוע מה שכתב בהקדמת ספרו:
כאשר ידבנו לבו לאיש מאנשי זמננו לעסוק בתורה יטה אל מה שלא יקנהו מעלה יתירה ולא ינקהו ממכשול נפשו, ושאם לא ידעו, לא היה נענש עליו וכו', ונשאל אחד מן החכמים על שאלה נכרית מענין דין הגרושין, והשיב: אתה השואל על מה שלא יזיקנו, אם לא ידענו, הידעת כל מה שאתה חייב לדעתו מהמצוות, שאינך רשאי להתעלם מהם עד שנפנית לחשוב בשאלות נכריות, שלא תקנה בהם מעלה יתירה בתורתך ואמונתך, זה לי ל"ה שנה שאני עוסק במה שצריך לי ממצוות התורה, ולא פניתי לבי למה שפנית לבך לשאול וכו'. עכ"ל.
ורבינו החת"ס, עם שהיה אדוק מאד בתורת החסיד בעל חובת הלבבות לא נשא לו פנים בזה. וזל"ק:
(חת"ס עה"ת פרשת בחוקתי ד"ה או יאמר על דרך המוסר): לאפוקי ממ"ש חובת הלבבות ז"ל והזהיר מהיות כל עסקנו בידיעת הדינים הנכרים ושאלות הזרות כגון דיני גיטין וכדומה אלא יהיה עסקו בעיוניות וכו,' והנה במחילת כבוד החסיד ההוא, לא זה הדרך סלולה אשר חפץ ד', ואשר כבשוהו רז"ל, וקבעו בש"ס איבעיא להו רגלו א' בתוך נ' אמה ורגלו א' חוץ לנ' אמה מהו (ב"ב כג ב), וגופו תיש ופניו אדם מהו (נדה כג ב), וכה"ג רוב שקלא וטריא שבש"ס, כי ידעו חז"ל שידיעת דברים אלו זהו האושר האמיתי וזה הוא המביא לאדם להבת לבו ביראת ד' כל היום ודביקות בשמו הגדול ובתנאי שיהיה תחילת כונתו לשם ד' ותו לא מידי, כי אם יעסוק בתורה בענינים כאלו וממילא ידובק בהי"ת כי הדבק בתורתו דבק בו ית' וכו'.
הנה לא נמצא ידידי בשום ספר מהספרים הידועים שאמר כי התכלית של הכל הוא לימוד התורה, רק תלמוד גדול, אבל כי לא הוא שיהיה זאת התכלית של הבריאה, הלא כתוב הוא בפירוש ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה וכו' כן לא נמצא בתורה אשר שישובח מי אשר מצא חן בעיני ד' רק בדברים אשר הם תולדות מהתורה כמו נח איש צדיק תמים וכו' ולא מצאתי בכל התורה שיהיה העיקר והתכלית של הנברא לימוד התורה, רק התכלית של הנברא הוא כמו שמצאתי וכו'
איש_ספר כתב:לגבי חובת הלבבות, ידוע מה שכתב בהקדמת ספרו:
... ונשאל אחד מן החכמים על שאלה נכרית מענין דין הגרושין, והשיב: אתה השואל על מה שלא יזיקנו, אם לא ידענו, הידעת כל מה שאתה חייב לדעתו מהמצוות, שאינך רשאי להתעלם מהם עד שנפנית לחשוב בשאלות נכריות, שלא תקנה בהם מעלה יתירה בתורתך ואמונתך, זה לי ל"ה שנה שאני עוסק במה שצריך לי ממצוות התורה, ולא פניתי לבי למה שפנית לבך לשאול וכו'. עכ"ל.
ורבינו החת"ס, עם שהיה אדוק מאד בתורת החסיד בעל חובת הלבבות לא נשא לו פנים בזה. וזל"ק:
(חת"ס עה"ת פרשת בחוקתי ד"ה או יאמר על דרך המוסר): לאפוקי ממ"ש חובת הלבבות ז"ל והזהיר מהיות כל עסקנו בידיעת הדינים הנכרים ושאלות הזרות כגון דיני גיטין וכדומה אלא יהיה כל עסקנו בעיוניות וכו', והנה במחילת כבוד החסיד ההוא, לא זה הדרך סלולה אשר חפץ ד', ואשר כבשוהו רז"ל, וקבעו בש"ס איבעיא להו רגלו א' בתוך נ' אמה ורגלו א' חוץ לנ' אמה מהו (ב"ב כג ב), וגופו תיש ופניו אדם מהו (נדה כג ב), וכה"ג רוב שקלא וטריא שבש"ס, כי ידעו חז"ל שידיעת דברים אלו זהו האושר האמיתי, וזה הוא המביא לאדם להבת לבו ביראת ד' כל היום ודביקות בשמו הגדול, ובתנאי שתהיה תחילת כוונתו לשם ד' ותו לא מידי, כי אם יעסוק בתורה בענינים כאלו וממילא ידובק בהי"ת, כי הדבק בתורתו דבק בו ית' וכו'.
מבקש דעת כתב:לעיקר הנידון באשכול זה, עיין בספר אור יחזקאל (להר"י לוינשטיין משגיח דישיבת מיר ופוניבז') מכתבים יג,יד שהאריך בענין זה (ומציין לדברי המס"י בכמה מקומות),
וז"ל שם בתוה"דהנה לא נמצא ידידי בשום ספר מהספרים הידועים שאמר כי התכלית של הכל הוא לימוד התורה, רק תלמוד גדול, אבל כי לא הוא שיהיה זאת התכלית של הבריאה, הלא כתוב הוא בפירוש ועתה ישראל מה ה"א שואל מעמך כי אם ליראה וכו' כן לא נמצא בתורה אשר שישובח מי אשר מצא חן בעיני ד' רק בדברים אשר הם תולדות מהתורה כמו נח איש צדיק תמים וכו' ולא מצאתי בכל התורה שיהיה העיקר והתכלית של הנברא לימוד התורה, רק התכלית של הנברא הוא כמו שמצאתי וכו'
איש_ספר כתב:שאלה נכבדה שאל מבי מדרשא והיא מנסרת מכבר בחלל בית המדרש, ויש לצרף לה כמובן את התמיהה הידועה מפני מה פתח רמח"ל את ספרו במידת הזהירות ולא בתורה, אחר שספרו מיוסד ברייתא דרבי פנחס בן יאיר, הפותחת בתורה שהיא המביאה לידי זהירות. וכמה קולמסין נשתברו סביב פליאה זו הלא הם בספרתם.
לגבי חובת הלבבות, ידוע מה שכתב בהקדמת ספרו:
כאשר ידבנו לבו לאיש מאנשי זמננו לעסוק בתורה יטה אל מה שלא יקנהו מעלה יתירה ולא ינקהו ממכשול נפשו, ושאם לא ידעו, לא היה נענש עליו וכו', ונשאל אחד מן החכמים על שאלה נכרית מענין דין הגרושין, והשיב: אתה השואל על מה שלא יזיקנו, אם לא ידענו, הידעת כל מה שאתה חייב לדעתו מהמצוות, שאינך רשאי להתעלם מהם עד שנפנית לחשוב בשאלות נכריות, שלא תקנה בהם מעלה יתירה בתורתך ואמונתך, זה לי ל"ה שנה שאני עוסק במה שצריך לי ממצוות התורה, ולא פניתי לבי למה שפנית לבך לשאול וכו'. עכ"ל.
לא ברור מי העתיק ממי (או ששניהם העתיקו ממקור קדום להם), אבל אם נניח שהסיפור המקורי אליו מתייחס חוה"ל מדבר על הלכה מוסלמית, הלא משמעות דבריו בדבר החשיבות של תלמוד תורה בהלכות חובות האברים מתחדדת עוד יותר.הלמד מכל אדם כתב:האם יתכן שכוונת החוה"ל לדברים אלו, ואז הרי אין זה חכם יהודי המדבר על לימוד תורתינו הקדושה?
איש_ספר כתב:התמיהה הידועה מפני מה פתח רמח"ל את ספרו במידת הזהירות ולא בתורה, אחר שספרו מיוסד ברייתא דרבי פנחס בן יאיר, הפותחת בתורה שהיא המביאה לידי זהירות.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 490 אורחים