אוצר החכמה כתב:הגמרא בקידושין מדברת באופן כללי על ההתגברות על היצר (בראתי יצה"ר), בגמרא בברכות מדובר על מקרה של אדם שיצרו תקפו ומנסה להשקיטו, לפעמים די בהרגזת היצה"ט ולפעמים צריך דברים אחרים וגם עסק התורה לא די בו כמבואר שם עד שיזכיר לו יום המיתה.
ו'לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא' (זוהר מקץ רב.).
לשון הזוהר "ותנן לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע וישתדל אבתריה, אי אזיל מניה יאות, ואי לאו ישתדל באורייתא (ראה ברכות ה.), דהא לית לך מלה לתברא יצר הרע אלא אורייתא ...". והיינו דבדברי הזוהר חזינן שאין שום עצה אחרת נגד היצר אלא התורה בלבד. (וכל שאר העצות המובאות בגמ' ברכות ובזוהר שם בהמשך, הם רק לאחר שכבר עוסק בתורה, ובנוסף על כך). וכפי שמדגיש רבינו (תקנת השבין עמ' ה) "כי רק התורה תבלין ליצר הרע ואי אפשר זולת זה". ורבינו מביא זאת כאן, כהקדמה להמשך דבריו, שאף שאר הגדרים המובאים נגד היצר, אף הם נצרכים לתורה.
אישי כתב:אוצר החכמה כתב:הגמרא בקידושין מדברת באופן כללי על ההתגברות על היצר (בראתי יצה"ר), בגמרא בברכות מדובר על מקרה של אדם שיצרו תקפו ומנסה להשקיטו, לפעמים די בהרגזת היצה"ט ולפעמים צריך דברים אחרים וגם עסק התורה לא די בו כמבואר שם עד שיזכיר לו יום המיתה.
קצת דחוק לפ"ז הלשון לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצה"ר, שהמשמעות היא שמדובר על מלחמה תמידית מול היצה"ר, ואעפ"כ ישנה אפשרות לעשות זאת בלי לימוד תורה.
אישי כתב:בענין כח התורה להתגבר על היצה"ר, רצוני להביא לפני הת"ח ביאור מחודש בדברי הגמ', ולשמוע חו"ד.
עירובין י"ג ב': ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו.
על מאמר זה יש להקשות ג' קושיות:
א. הרי כתוב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד, וזה קאי על בריאת האדם, ואיך יתכן לומר שאינו נוח לאדם?
ב. מה שייך לומר שנוח לו לאדם שלא נברא, הרי אם לא היה נברא לא היה קיים, ולמי היה נוח?
ג. מה נ"מ למעשה במחלוקת זו, עד שנחלקו ב' שנים ומחצה, וכי נחלקו על דבר שלא היה ולא נברא?
ונראה לבאר:
ב"ש וב"ה נחלקו על בריאת גוף האדם, אם נוח לו בכך יותר מאשר להיות נשמה בלי גוף. דמחד גיסא י"ל, שע"י הגוף אין לו מנוחה ממלחמת היצר, ומאידך גיסא י"ל, שכח הדעת אלים יותר מכח היצר, ואדרבה נוח לו בכך, שמתענג בשבירת המידות. אכן עמדו למנין ומצאו, שאצל רובם יפה כח היצר מכח הדעת, ואין נוח לו במצב זה של מלחמת היצר.
ומעתה מיושבים ג' הקושיות:
א. דודאי טובה היא לאדם במה שנברא, כדי שיקבל שכר על בחירתו בטוב, אבל מ"מ הוא נזקק למלחמה תמידית נגד יצרו, ואין לו מנוחה מחמת כן.
ב. מה שאמרו נוח לו שלא נברא, היינו נוח לו בזמן שהיה נשמה בלא גוף, והיה מתענג בהשגת הדעת, בלא יצה"ר.
ג. הנ"מ למעשה היא מה שאמרו: עכשיו שנברא יפשפש במעשיו. כלומר, דאם היו מכריעים שנוח לו משנברא, לא היה צריך לעיין ולפשפש במעשיו, שהרי יפה כח הדעת מכח היצר, ואין לו אלא להגביר חיל בלימוד התורה, וממילא יתבטל היצר. אכן עכשיו שהוכרע שנוח שלא נברא, וכלומר שכח היצר גדול מכח הדעת, א"א לו להתגבר על יצרו, אלא ע"י התבוננות תמידית ופשפוש המעשים, שרק בדרך זו יוכל להנצל מיצה"ר.
נמצינו למדים: שנחלקו ב"ש וב"ה, אם יש בכח האדם להתגבר על יצרו ע"י לימוד התורה לבד, והגברת כח הדעת, או שנצרך הוא לפשפוש המעשים ועיונם תמיד, ונמנו וגמרו, שרוב בני אדם א"א להם אלא ע"י מוסר ופשפוש המעשים.
אוצר החכמה כתב:אישי כתב:... עד שנחלקו ב' שנים ומחצה...
יפה מאד!
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 448 אורחים