זו לשון המהר"ץ חיות (במאמר אמרי בינה פרק יג):
ומענין זה הוא מאמר יחידי של רבי נתן בפרק ב' דשקלים, ואפשר דלרבי נתן גדלה השנאה עוד יותר מפני שהיה בבלי, ורבי היה שונא את הבבלים (?), ומפני זה לא הזכירו רק פעם אחת ולכל היותר שני פעמים.
היכן מקורו ?
ומענין זה הוא מאמר יחידי של רבי נתן בפרק ב' דשקלים, ואפשר דלרבי נתן גדלה השנאה עוד יותר מפני שהיה בבלי, ורבי היה שונא את הבבלים (?), ומפני זה לא הזכירו רק פעם אחת ולכל היותר שני פעמים.
וכבש עשו לו מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו ואומרים לו: טול וצא, טול וצא
אמר רבה בר בר חנה: לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו, ומתוך ששונאים את הבבליים היו קורין אותן על שמן. תניא, רבי יהודה אומר: לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו. אמר לו רבי יוסי: תנוח דעתך שהנחת את דעתי
אוצר החכמה כתב:אני לא מבין למה פירשתם שהכוונה שרבי היה שונא את הבבליים, לא הוא הקים את הכבש, הכבש היה קיים בביהמ"ק הרבה לפני רבי וגם הנימוק להקמתו, והפירוש הפשוט הוא שבפי העם היה ידוע שכבש זה הוקם מפני הבבליים ולמה אמרו כן והלא אלכסנדריים היו אלא מפני שהעם היושב בירושלים היה שונא את הבבליים, ורבי כתב את זה.
(אגב גם אם בגמרא לא היה כתוב את עניין הכבש ורק המהרי"ץ חיות היה אומר כן מסברתו זה היה בלתי מתקבל על הדעת ולא כל מה שהגמרא אומרת יכולים לומר אלפיים שנה אח"כ מסברא)
הוגה כתב:אמנם משמע בגמ' שמשנה זו כך היתה שנויה עוד בימי ר' יהודה ור' יוסי "מפני הבבליים שהיו מתלשים בשערו", עד שהוצרך ר' יהודה לומר "לא בבליים היו אלא אלכסנדריים היו". א"כ אי"ז לשונו של רבי. ואולי צ"ל מזה שרבי לא תיקן הלשון.
אין מקור שמדבר על רבי ישירות ?
אוצר החכמה כתב:ודברי המהרי"ץ חיות, גם בלי קשר לעניין הכבש, אחר מחכ"ת הרם לא ניתנו להיאמר וה' הטוב יכפר בעד.
וטענותיו של שש משזר באותיות א עד ה מסתברות, ואיני מבין למה חרג מדרכו באות ו להמציא השערות ודמיונות רק כדי להצדיק דבר שאינו צודק מעיקרא.
המעיין כתב:בגמרא ביומא לפי מיטב זכרוני כתוב שריש לקיש אמר שהקב"ה שונא אותם על שלא עלו, מה אפשר להסיק מכך?
המעיין כתב:בגמרא ביומא לפי מיטב זכרוני כתוב שריש לקיש אמר שהקב"ה שונא אותם על שלא עלו, מה אפשר להסיק מכך?
ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי
לייטנר כתב:בב"ב קלא ע"א:ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי
שש משזר כתב:ב] ואם לא די בכך, הרי מצאנו בגמ' ב"ב קל"א ע"א שרבי התבטא ביראת הכבוד כלפיו, שאמר: 'ילדות היתה בי והעזתי פני בנתן הבבלי'. הנוכל לומר שאעפ"כ נמנע מלהביאו במשניות מרוב שנאתו לבבליים?! [ואף גם זאת, שלא מצאנו שרבי עצמו שנא בבליים, וכנ"ל: posting.php?mode=reply&f=7&t=9786#pr89687].
לדברי רי"א הלוי בדוה"ר גם לדעת ירושלמי השליחים היו ר' יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל כדעת הבבלי אלא שנשתלחו לר' נתן ור' יצחק גדולי ארץ בבל.בירושלמי נדרים פ"ו ה"ח, ובסנהדרין פ"א ה"ב, מובא סיפור הידוע מחנניה בן אחי ר' יהושע שרצה לעבר השנה בבבל, היה זה ר"נ שהלך בשליחות חכמי א"י והביא למניעתו, יעו"ש אריכות סיפור הדברים. וא"כ, אם גדלה כ"כ שנאת רבי להבבלים, אדרבה, טפי הוה ליה למיכתב מילתא דר"נ שלחם מלחמת חכמי א"י נגד הבבלים!
וירטואלי כתב:לדברי רי"א הלוי בדוה"ר גם לדעת ירושלמי השליחים היו ר' יוסי בן כיפר ובן בנו של זכריה בן קבוטל כדעת הבבלי אלא שנשתלחו לר' נתן ור' יצחק גדולי ארץ בבל.בירושלמי נדרים פ"ו ה"ח, ובסנהדרין פ"א ה"ב, מובא סיפור הידוע מחנניה בן אחי ר' יהושע שרצה לעבר השנה בבבל, היה זה ר"נ שהלך בשליחות חכמי א"י והביא למניעתו, יעו"ש אריכות סיפור הדברים. וא"כ, אם גדלה כ"כ שנאת רבי להבבלים, אדרבה, טפי הוה ליה למיכתב מילתא דר"נ שלחם מלחמת חכמי א"י נגד הבבלים!
ר' שמעון בר' ילדה אשתו נקבה חמתיה ר' חייא רבא אמר ליה התחיל הקדוש ברוך הוא לברכך, אמר ליה מן הן, אמר ליה דכת' ויהי כי החל האדם לרוב וגו', עלה אצל אביו אמר ליה שימחך הבבלי, אמר ליה כן וכן אמר לי, אמר ליה אף על פי כן צורך ליין וצורך לחומץ צורך ליין יותר מן החומץ, צורך לחיטים וצורך לשעורים צורך לחיטים יותר משעורים, משאדם משיא את בתו ומוציא יציאותיו הוא אומר לה לא יהא לך מחזרי להכה.
בראשית רבה פר' כו סי' ד'
מעשה באנטונינוס שבא לקיסרין ושלח אחר רבינו הקדוש והלך עמו ר"ש בנו ור' חייא הגדול ראה ר"ש שם לגיון אחד נאה ומשובח ראשו מגיע לקפאלירס של עמודים, א"ל לר' חייא ראה כמה פטומין עגלין של עשו, נטלו רבי חייא והוליכו לשוק והראהו סל של ענבים ושל תאנים והזבובין עליהם, א"ל רבי חייא זבובין אלו ואותו לגיון שוין, כשעלה ר"ש אצל אביו, א"ל כך אמרתי לר' חייא וכך השיב לי, א"ל כל כך נתן רבי חייא הבבלי ממש שהשוה אותן לזבובין לפי שלגיונים אלו אינן ספונין לכלום, אבל זבובין הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו בהן שנאמר (ישעיה ז) והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי וגו'
תנחומא וישב סי' ג
רבנו הוה יתיב לעי באוריתא קומי כנישתא דבבלאי בציפורי
בראשית רבה פר' לג סי' ג
ישבב הסופר כתב:הראיות שלך מרבי על רבי חייא אינן חזקות כל כך, שהרי מצינו שרבי דיבר בדרך חד כלפי ר' חייא, שקרא לו הייא ועוד. ויתכן שבעצם זה כינוי של גנאי.
ישבב הסופר כתב:הראיות שלך מרבי על רבי חייא אינן חזקות כל כך, שהרי מצינו שרבי דיבר בדרך חד כלפי ר' חייא, שקרא לו הייא ועוד. ויתכן שבעצם זה כינוי של גנאי.
אביאסף כתב:ישבב הסופר כתב:הראיות שלך מרבי על רבי חייא אינן חזקות כל כך, שהרי מצינו שרבי דיבר בדרך חד כלפי ר' חייא, שקרא לו הייא ועוד. ויתכן שבעצם זה כינוי של גנאי.
אינני סבור שרבי היה מכנה את ר' חייא בכינויי גנאי בדברו עם ר' שמעון בנו ואין זה שייך לדוגמא שהבאת שהיא ענין של יחסי הרב עם תלמידו ואדרבה רבי היה משבח מאוד את ר' חייא בפני אחרים (למשל בב"ר לג ג: רבנו הוה מתני שבחיה דר' חייה רובה קומי ר' ישמעאל בר' יוסי וכו עיי"ש).
ישבב הסופר כתב:אביאסף כתב:ישבב הסופר כתב:הראיות שלך מרבי על רבי חייא אינן חזקות כל כך, שהרי מצינו שרבי דיבר בדרך חד כלפי ר' חייא, שקרא לו הייא ועוד. ויתכן שבעצם זה כינוי של גנאי.
אינני סבור שרבי היה מכנה את ר' חייא בכינויי גנאי בדברו עם ר' שמעון בנו ואין זה שייך לדוגמא שהבאת שהיא ענין של יחסי הרב עם תלמידו ואדרבה רבי היה משבח מאוד את ר' חייא בפני אחרים (למשל בב"ר לג ג: רבנו הוה מתני שבחיה דר' חייה רובה קומי ר' ישמעאל בר' יוסי וכו עיי"ש).
לא כינוי של בזיון אלא כינוי שאינו של כבוד, כעין דרך הלצה, כמו הכינויים פתיא אוכמא ושיננא (לפירושו השני בערוך), ולכן יתכן ש'הבבלי' לא היה רק לציין מקומו, אלא מכיון שהבבליים לא היו אהובים על אנשי אר"י, היה בכינוי הבבלי קצת מן הצחות.
ולגבי מה שכתבת בענין אמירת דבר בפני ר"ש בנו, אביא ראיה שאינה איתנה לגמרי (כיון שניתן לחלק) אך דבר מה יש ללמוד ממנו (מגילה דף כד עמוד ב ) "אמר ליה רבי חייא לרבי שמעון בר רבי: אלמלי אתה לוי פסול אתה מן הדוכן. משום דעבי קלך. אתא אמר ליה לאבוה. אמר ליה: זיל אימא ליה: כשאתה מגיע אצל וחכיתי לה', לא נמצאת מחרף ומגדף? ".
בימי רבי בקשו לעשות בבל עיסה לארץ ישראל, אמר להן: קוצים אתם משימים לי בין עיני, רצונכם יטפל עמכם ר' חנינא בר חמא. נטפל עמהם ר' חנינא בר חמא, אמר להם: כך מקובלני מר' ישמעאל בר' יוסי שאמר משום אביו 'כל ארצות עיסה לארץ ישראל, וארץ ישראל עיסה לבבל'.
בקשו לעשות בבל עיסה - להחזיק משפחות ארץ ישראל מיוחסות ולבדוק אחר משפחות בבל כל הבאים לישא משם אשה.
קוצים אתם משימים בין עיני - משום דרבי ממשפחת בבל היה מבני בניו של הלל שעלה וקיבל נשיאותו של בני בתירא.
יטפל לכם רבי חנינא - להשיבכם דבר.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 161 אורחים