אמירת אלקי נצור לש"ץ ששכח יעלה ויבא

[מיללער]

נהוג (אצלינו) שאם מי שלא התפלל תפלה בלחש יורד לפני התיבה לחזרת הש"ץ, בהגיעו לסיום ברכת שים שלום לוחש את תפלת אלקי נצור בלחש קודם שמתחיל תחנון או קדיש.

מה הדין אם הש"ץ שכח יעלה ויבא בעת תפלתו בלחש בר"ח או ביו"ט, ואז תפלתו בחזרת הש"ץ עולה לו להשלים את התפלה שלא עלתה לו בלחש אחרי ששכח את יעלה ויבא, האם אז צריך לחזור על תפילת אלקי נצור בלחש, או אמרי' שכיון שלמעשה אמר אלקי נצור בפעם ראשון על אף שתפלת שמו"ע לא עלתה לו, אינו צריך לחזור ולאומרה?

אשמח לקבל מקורות

יום טוב שמח

[מה שנכון נכון]

בקצור שו"ע יט,יג כתב שיאמר בכה"ג אלהי נצור.

[מיללער]

בקצור שו"ע יט,יג כתב שיאמר בכה"ג אלהי נצור.

תודה רבה וז"ל:

סעיף יג שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁטָּעָה בִּתְפִלַּת הַלַּחַשׁ, אֵינוֹ חוֹזֵר וּמִתְפַּלֵּל שֵׁנִית מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר, אֶלָּא סוֹמֵךְ עַל הַתְּפִלָּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּקוֹל רָם, - וְלָכֵן לְאַחַר חֲזָרַת הַתְּפִלָּה יֹאמַר אֱלֹהַי נְצֹר וכו' וְיַפְסִיעַ גּ' פְּסִיעוֹת

[עולה מן הארץ]

אני תמה על עצמי מדוע הותר לש"ץ הלזה לעכב את הציבור באמירת אלקי נצור שלו.

[מה שנכון נכון]

עיקר הדין מבואר במ"א סימן קכג,יג בשם הלבוש ומובא במ"ב שם ס"ק כ.

[עולה מן הארץ]

עיקר הדין מבואר במ"א סימן קכג,יג בשם הלבוש ומובא במ"ב שם ס"ק כ.

לא התווכחתי, רק שאלתי למה. אבל תודה על הציון.

[מיללער]

עיקר הדין מבואר במ"א סימן קכג,יג בשם הלבוש ומובא במ"ב שם ס"ק כ.

עיקר הדין כוונתכם לש"ץ שלא התפלל בכלל תפלה בלחש

[רחמים]

אני תמה על עצמי מדוע הותר לש"ץ הלזה לעכב את הציבור באמירת אלקי נצור שלו.

מדדתי עם סטופר, אמירה זריזה של אלקי נצור לקחת כ10 שניות בלבד, מן הסתם הציבור מוחל על עיכוב קל שכזה.

[וירטואלי]

אפילו לפי החשבון של 200 מילים לדקה זה יוצא קצת יותר.

[עולה מן הארץ]

אני תמה על עצמי מדוע הותר לש"ץ הלזה לעכב את הציבור באמירת אלקי נצור שלו.

מדדתי עם סטופר, אמירה זריזה של אלקי נצור לקחת כ10 שניות בלבד, מן הסתם הציבור מוחל על עיכוב קל שכזה.

כל ציבור וסבלנותו וכל אחד והאלקי נצור שלו.
אבל לא חישבת שבגלל שהוא אומר אלקי נצור הוא צריך גם לפסוע ג' פסיעות ולומר עושה שלום.

[רחמים]

את הג' פסיעות וכו' הוא צריך לעשות כי לא התפלל לחש ולא בגלל האלוקי נצור,
ועיין בבית יוסף אורח חיים סימן קכג

וה"ר דוד אבודרהם (עמ' קיט) כתב ולאחר שמסיים שליח ציבור חזרת התפילה אינו צריך לפסוע שלש פסיעות לאחוריו אם התפלל בלחש עם הציבור אבל אם לא התפלל בלחש פוסע שלש פסיעות לאחוריו ע"כ ונראה שהוא חולק על דברי תרומת הדשן שנתן טעם למה שאינו פוסע שליח ציבור כשמתפלל בקול רם מפני שממתין עד סוף הקדיש שלם דלפי אותו טעם אפילו לא התפלל בלחש אינו פוסע אלא ממתין עד סוף הקדיש שלם.

[מה שנכון נכון]

את הג' פסיעות וכו' הוא צריך לעשות כי לא התפלל לחש ולא בגלל האלוקי נצור,
ועיין בבית יוסף אורח חיים סימן קכג

וה"ר דוד אבודרהם (עמ' קיט) כתב ולאחר שמסיים שליח ציבור חזרת התפילה אינו צריך לפסוע שלש פסיעות לאחוריו אם התפלל בלחש עם הציבור אבל אם לא התפלל בלחש פוסע שלש פסיעות לאחוריו ע"כ ונראה שהוא חולק על דברי תרומת הדשן שנתן טעם למה שאינו פוסע שליח ציבור כשמתפלל בקול רם מפני שממתין עד סוף הקדיש שלם דלפי אותו טעם אפילו לא התפלל בלחש אינו פוסע אלא ממתין עד סוף הקדיש שלם.

הרמ"א והפוסקים שהבאתי לעיל פליגו אב"י זה.

[רחמים]

יעויין בשו"ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן ט, שסיכם את דעות הפוסקים מי סובר כאבודרהם וכמי כתרומת הדשן:

ב. והנה בב"י (סי' קכג) כ' עוד בשם הרד"א, שאם הש"צ לא התפלל בלחש פוסע ג' פסיעות לאחוריו (בסוף החזרה). וסיים הב"י, ונראה שהוא חולק על התה"ד סי' יג שנתן טעם למה שאין הש"צ פוסע כשמתפלל בקו"ר מפני שממתין עד סוף הקדיש שלם, דלפי אותו הטעם אפי' לא התפלל בלחש אינו פוסע אלא ממתין עד סוף הקדיש שלם. עכ"ל. ופסק הרמ"א בהגה כד' הרד"א שצריך לפסוע בכה"ג אחר תפלתו שבקול רם. ובלחם חמודות (ספ"ה דברכות אות סו) הביא מחלוקת הרד"א ומהרא"י, וכתב, ונ"ל דלד' הרד"א הטעם שאין הש"צ פוסע בסוף החזרה כשכבר פסע בתפלת לחש מפני טורח צבור. ודלא כהרמ"י (בס' הלבוש סי' קכג ס"ד, שהסביר, שאע"פ שפוסע בסוף הקדיש שלם על תפלתו שבקו"ר בשביל הצבור, צריך לפסוע ג"פ בסוף החזרה כשמסיים אלהי נצור ומתחנן על עצמו. ע"ש). ע"כ. ולפי האמור נראה שהרי"צ גיאת והמאירי והאהל מועד מסייעי בד"ז למהרא"י דסגי בפסיעות שעושה בסוף הקדיש שלם. ולפ"ז היה מקום לפקפק על פסק הרמ"א בזה. ומ"מ נראה שיפה כיון להלכה. כיון שרה"ג סובר להדיא כהרד"א שצריך לפסוע באופן כזה, וכן מוכח מד' הרמב"ם הנ"ל. וכן מבואר בסידור רב סעדיה גאון (עמוד מד) בזה"ל: ומי שנכנס ומצא צבור בסוף שמנה עשרה של תפלת מנחה, וחושש שאם ימתין עד שיעבור החזן לפני התיבה ויגמור יעבור לו זמן תפלה, יעמוד הוא ויהיה חזן ויתפלל בצבור י"ח ובה קדושה כמו שצריך, ותחשב לו כתפלת חובה, אבל לפניה אומר בינו לבין עצמו ה' שפתי תפתח וכו', ואחריה יהיו לרצון וכו', והולך לאחוריו ג' פסיעות ונותן שלום לשמאלו ולימינו כמו שהוא עושה כשהוא מתפלל ביחידות. ע"כ. ולכן העיקר להלכה כהרמ"א. ולפ"ז למדנו שלא כדברי מהרא"י בתה"ד סי' יג שהפסיעות שבסוף הקדיש (תתקבל) באים בשביל תפלת החזרה, אלא לא תקנו חז"ל דין ג' פסיעות להש"צ בתפלת החזרה, הואיל וכבר פסע בסוף תפלת לחש שלו. וכנ"ל.

כך שאם השליח ציבור חושש מזעם הציבור יכול בהחלט לסמוך על ג' פסיעות של הקדיש.

[מה שנכון נכון]

עיין בדברי הרח"פ בנשמת כל חי סימן ז בשיעור טורח צבור, ומסקנתו דבכדי פסוק אחד אין טורח צבור, [וכמבואר בברכות יב: וברש"י שם ד"ה ולימא], ובג"פ מוכח מהתלמוד שיש טו"צ. [ועוד פרטים בענין טו"צ דן שם בסימנים הסמוכים].
ומ"מ אם באמירת תחנונים של הש"ץ נחוש לטורח צבור, א"כ נחייב תמיד את הש"ץ לדלג בתפלת לחש שלו על אלהי נצור כדי שלא ימתינו עליו הצבור, [אא"כ יודע שעוד א"א להתחיל בחזרת הש"ץ], וה"ה כשממתינים לרב, אלא ע"כ שהתחנונים הם חלק מהתפלה, אע"פ שאין חובה גמורה לאומרם.

[מה שנכון נכון]

כך שאם השליח ציבור חושש מזעם הציבור יכול בהחלט לסמוך על ג' פסיעות של הקדיש.

טורח צבור אינו "זעמם", ואי"ז למניעת מחלוקת, אלא חובה להקפיד על כבוד הצבור. [וי"א שהוא מה"ת, עיין בנשמת כל חי סימן ח].
ורק כשמחלו להדיא י"א דמהני.

[רחמים]

אין לשליח ציבור שאומר אלקי נצור שום בעיה עם הדין של טירחא דציבורא שהרי כך פסקו הפוסקים שחייב לומר אלקי נצור
רק שאם הוא מכיר את הציבור שלו שהם קצרי רוח יכול לסמוך על הפוסקים שהוא לא חייב לומר עושה שלום לא יסמוך על הקדיש