מה שנכון נכון כתב:בקצור שו"ע יט,יג כתב שיאמר בכה"ג אלהי נצור.
לא התווכחתי, רק שאלתי למה. אבל תודה על הציון.מה שנכון נכון כתב:עיקר הדין מבואר במ"א סימן קכג,יג בשם הלבוש ומובא במ"ב שם ס"ק כ.
מה שנכון נכון כתב:עיקר הדין מבואר במ"א סימן קכג,יג בשם הלבוש ומובא במ"ב שם ס"ק כ.
עולה מן הארץ כתב:אני תמה על עצמי מדוע הותר לש"ץ הלזה לעכב את הציבור באמירת אלקי נצור שלו.
כל ציבור וסבלנותו וכל אחד והאלקי נצור שלו.רחמים כתב:עולה מן הארץ כתב:אני תמה על עצמי מדוע הותר לש"ץ הלזה לעכב את הציבור באמירת אלקי נצור שלו.
מדדתי עם סטופר, אמירה זריזה של אלקי נצור לקחת כ10 שניות בלבד, מן הסתם הציבור מוחל על עיכוב קל שכזה.
וה"ר דוד אבודרהם (עמ' קיט) כתב ולאחר שמסיים שליח ציבור חזרת התפילה אינו צריך לפסוע שלש פסיעות לאחוריו אם התפלל בלחש עם הציבור אבל אם לא התפלל בלחש פוסע שלש פסיעות לאחוריו ע"כ ונראה שהוא חולק על דברי תרומת הדשן שנתן טעם למה שאינו פוסע שליח ציבור כשמתפלל בקול רם מפני שממתין עד סוף הקדיש שלם דלפי אותו טעם אפילו לא התפלל בלחש אינו פוסע אלא ממתין עד סוף הקדיש שלם.
רחמים כתב:את הג' פסיעות וכו' הוא צריך לעשות כי לא התפלל לחש ולא בגלל האלוקי נצור,
ועיין בבית יוסף אורח חיים סימן קכגוה"ר דוד אבודרהם (עמ' קיט) כתב ולאחר שמסיים שליח ציבור חזרת התפילה אינו צריך לפסוע שלש פסיעות לאחוריו אם התפלל בלחש עם הציבור אבל אם לא התפלל בלחש פוסע שלש פסיעות לאחוריו ע"כ ונראה שהוא חולק על דברי תרומת הדשן שנתן טעם למה שאינו פוסע שליח ציבור כשמתפלל בקול רם מפני שממתין עד סוף הקדיש שלם דלפי אותו טעם אפילו לא התפלל בלחש אינו פוסע אלא ממתין עד סוף הקדיש שלם.
ב. והנה בב"י (סי' קכג) כ' עוד בשם הרד"א, שאם הש"צ לא התפלל בלחש פוסע ג' פסיעות לאחוריו (בסוף החזרה). וסיים הב"י, ונראה שהוא חולק על התה"ד סי' יג שנתן טעם למה שאין הש"צ פוסע כשמתפלל בקו"ר מפני שממתין עד סוף הקדיש שלם, דלפי אותו הטעם אפי' לא התפלל בלחש אינו פוסע אלא ממתין עד סוף הקדיש שלם. עכ"ל. ופסק הרמ"א בהגה כד' הרד"א שצריך לפסוע בכה"ג אחר תפלתו שבקול רם. ובלחם חמודות (ספ"ה דברכות אות סו) הביא מחלוקת הרד"א ומהרא"י, וכתב, ונ"ל דלד' הרד"א הטעם שאין הש"צ פוסע בסוף החזרה כשכבר פסע בתפלת לחש מפני טורח צבור. ודלא כהרמ"י (בס' הלבוש סי' קכג ס"ד, שהסביר, שאע"פ שפוסע בסוף הקדיש שלם על תפלתו שבקו"ר בשביל הצבור, צריך לפסוע ג"פ בסוף החזרה כשמסיים אלהי נצור ומתחנן על עצמו. ע"ש). ע"כ. ולפי האמור נראה שהרי"צ גיאת והמאירי והאהל מועד מסייעי בד"ז למהרא"י דסגי בפסיעות שעושה בסוף הקדיש שלם. ולפ"ז היה מקום לפקפק על פסק הרמ"א בזה. ומ"מ נראה שיפה כיון להלכה. כיון שרה"ג סובר להדיא כהרד"א שצריך לפסוע באופן כזה, וכן מוכח מד' הרמב"ם הנ"ל. וכן מבואר בסידור רב סעדיה גאון (עמוד מד) בזה"ל: ומי שנכנס ומצא צבור בסוף שמנה עשרה של תפלת מנחה, וחושש שאם ימתין עד שיעבור החזן לפני התיבה ויגמור יעבור לו זמן תפלה, יעמוד הוא ויהיה חזן ויתפלל בצבור י"ח ובה קדושה כמו שצריך, ותחשב לו כתפלת חובה, אבל לפניה אומר בינו לבין עצמו ה' שפתי תפתח וכו', ואחריה יהיו לרצון וכו', והולך לאחוריו ג' פסיעות ונותן שלום לשמאלו ולימינו כמו שהוא עושה כשהוא מתפלל ביחידות. ע"כ. ולכן העיקר להלכה כהרמ"א. ולפ"ז למדנו שלא כדברי מהרא"י בתה"ד סי' יג שהפסיעות שבסוף הקדיש (תתקבל) באים בשביל תפלת החזרה, אלא לא תקנו חז"ל דין ג' פסיעות להש"צ בתפלת החזרה, הואיל וכבר פסע בסוף תפלת לחש שלו. וכנ"ל.
רחמים כתב:כך שאם השליח ציבור חושש מזעם הציבור יכול בהחלט לסמוך על ג' פסיעות של הקדיש.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 559 אורחים