קורא אני את ההודעות המלומדות של תלמידי החכמים המטפחים בספרים והמעטרים את הסופרים
ומתייגע:
מנהג פשה לו כאן לצטט את ההודעה הקודמת כולה ולהוסיף עליה שורה אחת קטנה.
והבא בתור מצטט שוב את ההודעה הקודמת עם השורה שעליה,
והבא בתור מצטט שוב את הכול.
ממש מעשה חד גדיא.
ואני יושב, מסיר את משקפי ומתקרב אל המסך לחפש את השורה שנוספה אחרי כל הציטוטים הארוכים הללו
ושואל: למה? מדוע?
וכי אי אפשר לכתוב: כתב 'מאן דאמר' ואני אומר כי ...
ואילו כל אמורא בגמרא היה מצטט מחדש את המשנה ואת כל דברי האמוראים שקדמוהו -
לא היה בר נש או בר בי רב שיכול היה לשאת מסכת אחת שלמה לבית המדרש!
וכבר נאמר: חדלו לכם מן הציטוטים כי במה נחשבו הם.