הודעהעל ידי רבי יעקב » א' מאי 03, 2015 10:17 pm
ביאור בדרך אפשר... לא ערוך.... [תסלחו לי ת"ח על השגיאות] הזכויות שמורות...
על הפסוק "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהֹוָה וַיָּמֻתוּ" (ויקרא טז, א), מפרש רש"י מה בא ללמדנו שדוקא אחרי מות שני בני אהרן ראה הקב"ה להזהירם שיזהרו שלא יבואו בכל עת אל הקדש, כדמזהיר בפסוק הבא אחריו - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת".
וזה לשונו "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" וגו' - מה תלמוד לומר, היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר, ואמר לו: אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מן הראשון, לכך נאמר "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן".
על הפסוק הבא - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", מפרש רש"י - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא" - שלא ימות כדרך שמתו בניו, "וְלֹא יָמוּת" - שאם בא הוא מת, "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה" - כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני ולפי שגלוי שכינתי שם יזהר שלא ירגיל לבא זהו פשוטו, ומדרשו לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ, עכ"ל.
ומבאר הרא"ם וכן הוא בש"ח, דהוקשה לרש"י מה הוא הדיבור שאמר לו דכתיב בתחילת הפרשה – "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וגו", הרי אח"כ הוא חוזר ואומר - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וגו", ואם כן חסר מהו הדיבור שדיבר אתו במקום הראשון, לפני אזהרה הנ"ל, על כך מפרש רש"י, דאזהרה זו היא נוספת לאזהרה האמורה אחריו, היינו שזה דומה לשני רופאים, דהראשון מזהיר בסתם שלא יעשה כן פן ימות, ברם הרופא השני מזהיר יותר את החולה שיזהר פן ימות כדרך שמת חולה פלוני, שבזה מרתיעו יותר, זהו שמזרז את החולה לשמוע לדברי הרופא, כך בפסוק השני ויאמר וכו' מזהיר אזהרה בעלמא "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ... וְלֹא יָמוּת", שאם לא יזהר ימות, ברם הוסיף הקב"ה עוד אזהרה שניה חמורה יותר - "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן", שבזה אמר להם שיזהרו שלא יקרבו וימותו כדרך שמתו שני בני אהרן.
ומקשה הרא"ם שאם כן נמצא קשה, דהפסוק הראשון הוא אזהרה שבא אחר הפסוק השני, דאזהרת הפסוק הראשון חמורה יותר, ונמצא שהכתובים לא כסדרם, ומתרץ הרא"ם דלא קשה מידי, וצריך לומר דאף על פי שהקדים הכתוב הדבור השלישי לדבור השני, אין בכך כלום, דאין מוקדם ומאוחר בתורה, [כמו שתרץ רבינו הלל, והביאו גם הרב רבי אברהם זעירא בפירושו בתורת כהנים].
ותירוץ הרא"ם תמוה מאוד, ד'אין מוקדם ומאוחר בתורה', אמור ביחס שבין פרשה לפרשה, ולא בתוך ענין אחד, ועוד דאין מוקדם ומאוחר בתורה אמרינן במקום שאינו סותר לסברה, ברם לומר שבתוך שני פסוקים ישתנה הסדר מן הקצה אל הקצה, ללא שום טעם, זה לא אמרינן.
הגו"א מבאר דקושית רבי אליעזר, וכוונת רש"י 'מה תלמוד לומר', היא על פי הגירסא שהיה מצוי אצל הגו"א, דבד"ה הוזכר רק "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן" - מה תלמוד לומר, היינו שהוקשה לרבי אלעזר, דלא הוי ליה למכתב "אחרי מות". ואם תאמר דהוצרך לכתוב 'אחרי מות' כדי לדעת מתי נאמר לו הדבור, אם כן לא הוי למכתב רק "אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן", ולא הוצרך לכתוב "בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ", אם לא להזהיר את אהרן שלא יבא אל הקודש שלא ימות גם כן כמו שמתו בני אהרן.
על המשך דברי רש"י - "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה" - כי תמיד אני נראה שם עם עמוד ענני ולפי שגלוי שכינתי שם יזהר שלא ירגיל לבא זהו פשוטו, ומדרשו, לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ, עכ"ל. דלפי פשוטו מתפרש 'כי' אחד מהארבע הלשונות הידועים, [אי, דילמא, אלא, דהא], שהוא מלשון דהא, היינו שהוא נתינת טעם מדוע לא יבא אל הקדש, לפי שהענן השכינה שוכן בבית המקדש, ו'כי בענן' המשך ל'אל ימות', ברם לפי המדרש לשון 'כי' משמש ללשון 'אך', כלומר לא יבוא כי אם בענן הקטרת, ו"כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" עולה על - "וְאַל יָבֹא", ולא על לא ימות, כלומר על יבא כך, אלא יבא בענן הקטרת.
ולפי"ז מקשה הרא"ם , יקשה מה ששנינו ביומא (נג, א): תנו רבנן: "וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה" (ויקרא טז, יג) - שלא יתקן מבחוץ ויכניס, להוציא מלבן של צדוקין שאומרים יתקן מבחוץ ויכניס. מאי דרוש? "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז, ב) - מלמד שיתקן מבחוץ ויכניס. אמרו להם חכמים: והלא כבר נאמר "וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה" (ויקרא טז, יג)', אם כן מה תלמוד לומר "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז, ב) - מלמד שנותן בה מעלה עשן. ומניין שנותן בה מעלה עשן - שנאמר "וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא טז, יג), הא לא נתן בה מעלה עשן, או שחיסר אחת מכל סמניה - חייב מיתה, עכ"ל הגמ.
כלומר דנחלקו חכמים מפסוק כי בענן מאי פירושה, הצדוקים הטעו עצמם שהכוונה לענן הקטורת, ולפי שצריך שיבא בענן, היו אומרים שיש לעשות את ענן הקטורת מחוץ לקדש הקדשים, וחכמים כיוונו לכוונת הפסוק ד'כי בענן' הכוונה שיבא בענן שעושים, מסממנים מעלי עשן שמניחים בין הקטרת, ועבודת עשן הקטרת נעשה לפני ולפנים, ואם כן מקשה הרא"ם, משמע דרש"י ח"ו, סובר כצדוקים דפירש 'לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ', וזהו תמוה מאוד האיך יתכן כביכול דרש"י יאמר כצדוקים.
ומתרץ הרא"ם שאין כוונת רש"י, שחייב להיכנס עם הענן של הקטורת דווקא, אלא הכוונה עם הענן מעלה עשן, ומה דכתב רש"י ענן הקטרת הכוונה לאפוקי מהפירוש הראשון שהוא ענן השכינה.
הגו"א מתרץ בזה – שאין כוונת רש"י כלל להתייחס לענין לטעות הצדוקים ודעת החכמים, אלא בא לפרש פשט הכתוב שלא יבא אל הקדש אם אין כניסתו היא בכדי לעשות ענן הקטורת, אבל אין כוונת רש"י שיעשה את ענן הקטרת בחוץ ח"ו בכדי שיבא אל הקדש בענן, ואך זאת כוונת רש"י כאמור שמטרת כניסתו לפני ולפנים היא בכדי לעשות ענן הקטרת .
והנה זהו תמוה מאוד, וכי רש"י צריך ללמדנו על זה, שמטרת הביאה היא בכדי להקריב קטורת. ועוד דרש"י להדיא מלשונו לא משמע כדבריו, אלא בפירוש כתב - 'לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ, ורש"י הביא זה כמדרשו, ואי אפשר לומר שכוונת רש"י שהוא פשט, כדכתב הגו"א שכוונת רש"י לכתוב פשוטו, דאם כן לא היה לרש"י לומר מדרשו אחר שכבר הביא פירוש הפשוט, ובפרט דלשון רש"י היא ממש כלשון טענת הצדוקים, וקשה לומר דלחינם הוסיף רש"י את המדרש שלכאורה אין מלמדנו כלום, דודאי פשוט הוא שביאת אהרן ובניו היא בכדי להקריב הקטרת, ומה לרש"י להוסיף - לא יבא כי אם בענן הקטרת ביוה"כ?
עד כאן הוכח דדברי רש"י תמוהים הם בסדר הבאת המשל, שהוא ממש לא כסדר, ודברי המפרשים בזה אינם נראים, וכן הוקשה דאינו מובן דברי רש"י, דמשמע שסובר כטענת הצוקים ח"ו, דיש להיכנס כביכול עם ענן הקטרת כשעושה את ענן הקטרת בחוץ, ותירוץ המפרשים בזה דחוקים בזה מאוד.
נוסף על התמיהות הללו, נמצא תמיהה גדולה ביותר על המשל דרש"י, ולא מצאנו דיקשו כן המפרשים, אף דקושיא זו היא מרפסא איגרא, דהביא רש"י את המשל שהוא משל לחולה שנכנס אצלו רופא אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר ואמר לו, אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מן הראשון לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן, והנה המשל קשה הוא מאוד, דאזהרת הכתוב היא על הביאה אל המקדש, והחטא של בני אהרן שהם הקריבו אש זרה על המזבח הפנימי, ונמצא דאזהרה הוא על דבר קל של לבא אל הקדש, ברם הדוגמא לעונש המיתה שמתו בני אהרן היא כלל על חטא חמור של הקרב אש זרה.
וממילא אין המשל דומה כלל לנמשל, דנמצא כאילו הרופא מזהיר שלא יאכל ישתה צונן, לפי שפלוני מת על שאכל מאכלים מזיקים ביותר, או כאילו הוא מזהיר שלא ישכב בתחב לפי שפלוני החולה מת משום שהתגלג בשלג, דהדוגמא של המת אינו ראיה כלל לאזהרת הרופא על דבר קל, דזה מת מפני שעשה דבר חמור יותר, וכיוצ"ב כאן מי יאמר שימותו מפני שנכנסים אל הקדש, אולי דווקא בני אהרן מתו משום שעבדו דבר חמור יותר שהקריבו אש זרה, וקושיא גדולה היא.
והביאור על כל הקושיות האמורות:
יש לומר בביאור כוונת הפסוק "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת", שהוא תשובה על הקושיא הנ"ל, כלומר מה היא אזהרה שלא יובאו אל הקדש, ההיינו שלא יקריבו קטורת מפני שבני אהרן מתו על שהקריבו אש זרה, והוא דפירשנו לעיל דלפי המדרש ו"כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" עולה על - "וְאַל יָבֹא", ולא על לא ימות, כלומר על יבא סתם כך אל הקדש, אלא יבא בענן הקטרת, ויש לומר דזהו ההמשך למשל מלמעלה.
וההכרח לכך דבלא זה אינו מובן מדוע מביא רש"י את מדרשו, הרי לכאורה די בפירוש פשוטו שהביא רש"י בראשונה, ובפרט דפשוטו מובן יותר שמתפרש הפסוק כסדרו, ואין צריך לומר ד'כי בענן' עולה על האמור לפניו 'ואל יבא', וכוונת רש"י במדרשו ליישב בזה את הקושיא הנ"ל, היינו 'כי בענן' ממשיך את ההזהרה מלמעלה, היינו לא שזהו מתאר האיך יבא אהרן אל הקדש ביוה"כ, אלא הוא המשך ההזהרה שלא יכנסו על מנת לעשות בדומה ל'כי בענן', [והיהפך מביאת אהרן ביוה"כ להקטיר קטרת כהלכתו], היינו להקריב קטרת בתוך המקדש שלא בעתו, וכוונת רש"י לומר שהענן הכוונה להקטרת הקטרת, כענן ביוה"כ שהיא הקרבת הקטורת.
וממילא מובן המשל דאזהרה היא שלא יבואו אל הקדש להקטיר קטרת כדרך שעשו בני אהרן שמתו, והרי זו דומה עתה למשל, דהדוגמא ואזהרה הוא על אותו ענין של אכילת צונן או לשכב בתחב, שמזהירו שפלוני מת על אותו דבר, כך גם כאן מזהיר על ביאה אל הקדש להקריב קטורת על דרך שמתו בו בני אהרן, וזהו אל יבא כי בענן אראה על הכפרת, היינו שלא יעשה כדרך שעושים ענן הקטרת על הכפרת, ולא ימותו כדרך שמתו שני בני אהרן.
ןלפי זה מתורץ שפיר גם מה שהקשה הרא"ם דהוא לכאורה אינו כסדר, דנמצא דהתחיל מאזהרה חמורה אל אזהרה קלה, שזה אינו בסברה לומר שאחר שהזהיר אותם שלא יבאו אל הקדש כדר שמתו שני בני אהרן, יבא להזהירם סתם, דאין בזה שום תוספת, אלא גירועתא הוא, דאינו מרתיע כבפעם הראשונה שהוזהרו במוחש על ידי הדמיון למיתת שני בני אהרן, ברם לפי דברינו מובן דאין הפסוק השני הוא רק אזהרה כדרך הרופא הראשון, אלא הוא תוספת האזהרה שלא יבוא אל הקדש 'כי בענן אראה' היינו לעשות קטורת כדרך שעשו בני אהרן, וזהו שאומר רש"י דייקא בפסוק זה - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא" - שלא ימות כדרך שמתו בניו, "וְלֹא יָמוּת" - שאם בא הוא מת, ואח"כ פירש ההמשך כמדרשו לא יבא כי אם בענן הקטרת, שהכל המשך הוא לאזהרה החמורה, שימותו כדרך שמתו בני אהרן.
ובזה יובן גם מדוע פתח רש"י שלא כדרכו באריכות גדולה את הפסוק השלישי - ב"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא", בהקדים דכבר הקשו כאן המפרשים על יתור הלשון 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה', דבפסוק הראשון כבר אמר "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה", והיה די לומר 'דבר אל אהרן', על קושיא זו בא רש"י ומביא בד"ה את כל תחילת הפסוק, דלא נקשה האיך בפסוק הראשון דיבר על הרופא השני ובפסוק השני מדבר על הרופא הראשון [קושית הרא"ם], על זה מפרש רש"י דכוונת הפסוק השני - "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן", הוא שחוזר ואומר ויאמר וכו', דכוונת הכתוב היא, שנצטווה מהקב"ה שיאמר כסדר הזה: וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן שזו אזהרת הרופא הראשון, - וְלֹא יָמוּת [אזהרת הרופא השני לת"כ דשלשה רופאים] כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת, אזהרת הרופא השני [השלישי כדפירש בת"כ], כדפירשנו שהיא אזהרה שלא יעשו כדרך שעשו בני אהרן שמתו משום -'כי בענן' - שנכנסו ועשו ענן של קטרת שלא בעתו, וזהו שמביא רש"י כל תחילת הפסוק בד"ה, להורות שיזהירם כסדר הנ"ל.