במקרים רבים נוקטים המפרשים, רד"ק בראשם, ב"כ"ף השיעור".
שאלתי: האם כ"ף השיעור מורה על קירוב (שיעור גם מהוראת השערה, שאין בה דיוק)? או שמא כשם שיש כ"ף הזמן, כך משמשת הכ"ף לפני שיעורים, כלומר עניינים של כמות?
במכלול כותב רד"ק:
ויש אומרים כי כ"ף כחצות כ"ף השעור והקירוב כמו כשש מאות אלף (שמות י״ב ל"ז). כעשרים איש (ש"א י"ד י"ד). כאיפה שעורים (רות ב' י"ז). וכן כבחצי מענה צמד שדה (ש"א י"ד י"ד).
מכך נראה לכאורה שכל כ"ף השיעור היא כ"ף הקירוב. וכן נקט הרא"ם (שמות יב ד), בהקשותו מתוך כך "...מפני שאם תתפרש כ"ף השיעור, יחוייב שיהיה הדבר מסופק, ואי אפשר לומר זה בדברי ה', משום דמי איכא ספקא קמי שמיא".
השאלה היא אם הדבר מוסכם על כל המדקדקים? או שמא יודע מישהו על שיטה לפיה כ"ף השיעור אינה מלמדת בהכרח על קירוב?