נתקשיתי בדברי התוס' במס' מנחות נג: ד"ה בן ידיד ואין פותר אותו לי על נכונה, אבקש בזה חברי הפורום לבוא לעזרתי, וז"ל התוס' בא"ד "חוק בשארו שם זה יצחק שקראו הקב"ה עד שלא נולד.." עכ"ל הנצרך לנו, ואיני מבין מה ענין קריאת שמו יצחק קודם שנלד ל'חוק בשארו שם'?
והיה מי שרצה לומר כי לדבריהם צריכים לגרוס וחק בשארו "שם" כלומר שחק הקב"ה "שמו" של יצחק בעודו בשארו והיינו קודם שנולד, ואין צריך לומר שזה די דחוק.
מי שבידו לבאר דבריהם כראוי נא על ימנע טובה מבעליו.