גשם ומטר-החילוק ביניהם, דיוקים בנוסח התפילה

[נוטר הכרמים]

לרגל עצירת הגשמים הנוראה, אשר לדברי העוסקים בתחום כבר ק"נ שנים לא נראית כמותה, הנני להביא לעיונכם, ידידים יקרים, עיונים בענין התפילה לגשמים.

יש לעיין מהו החילוק בין גשם למטר, ומפני מה בהזכרת גשמים שבברכת גבורות אנו מזכירים משיב הרוח ומוריד הגשם, ואילו בשאלת הגשמים שבברכת השנים מזכירים ותן טל ומטר לברכה.

והנה המלבי"ם בריש פרשת בחוקותי מבאר ההבדל, דגשם זהו הטבעי היורד בעתו ובזמנו, ואילו מטר הוא היורד ע"י השגחה מיוחדת בלא עת ומחוץ לזמנו הרגיל.

ולפי"ז יש מבארים הטעם שבברכת גבורות אנו מזכירים גשם בדווקא, והיינו משום שאנו מספרים שבחי השי"ת וגבורותיו שבסדר וטבע העולם, וזה הגשם שיורד בעתו, אולם כאשר אנו מבקשים, אנו שואלים את המטר, שגם לאחר העתים הקבועים והמסודרים בטבע, יתן ה' מטר לברכה ע"פ האדמה.

אמנם ראיתי עוד ביאור נפלא בזה מהגרמ"מ הכהן שפירא שליט"א (מנחת משה ח"א, וראה קובץ באו"י גליון קד), וזה תוכנו.

איתא בתענית ט,ב: תניא, רבי אליעזר אומר, כל העולם כולו מימי אוקיינוס הוא שותה, שנאמר ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה. (ופירש"י: כלומר ממים של מטה ולא ממים של מעלה שנאמר ואד יעלה מן הארץ ששתה בארץ ועלה). א"ל רבי יהושע והלא מימי אוקינוס מלוחין הן. א"ל ממתקין בעבים. רבי יהושע אומר, כל העולם כולו ממים עליונים הוא שותה שנאמר למטר השמים תשתה מים, אלא מה אני מקיים ואד יעלה מן הארץ, מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע ופותחים פיהם כנוד ומקבלים מי מטר, שנאמר חשרת מים עבי שחקים, עיי"ש.

אמנם, בפרקי דר"א פרק ה מבואר דתרווייהו איכא, (ואולי לבתר הכי קבלה מר' יהושע), וז"ל: העבים שואבין מים מן התהומות שנאמר וכו', ובמקום שיפקוד להם הקב"ה להעלות ולהמטיר שם מגשימים, מיד הארץ מתעברת וצמחה כאשה אלמנה שהיא מעוברת מזנות. אבל כשירצה הקב"ה לברך צמחה של ארץ וליתן צידה של בריות פותח אוצרות הטוב שבשמים וממטיר על הארץ וכו' ומצמחת זרע של ברכה, שנאמר יפתח לך ה' את אוצרו הטוב את השמים וכו', עיי"ש.

וכתב רבינו בחיי בפרשת עקב (יא,יז)דכאשר נזכר 'מטר' הכונה למים הבאים מן השמים בלבד, אבל כשמוזכר 'גשם' הכוונה לתרווייהו, הן זה הבא מן האוקיינוס והן זה הבא מן השמים, יעו"ש.

ולפי"ז מבואר היטב, דבברכת גבורות מזכירים גשם שהוא שם הכולל לשניהם, שהרי בשני מיני הגשם מתגלים ונראים גבורות ה', וכמ"ש רבינו בחיי. אולם בשאלה דברכת השנים, הרי הבקשה היא דווקא על מטר לברכה, והוא דווקא המטר שממטיר הקב"ה על הארץ מן אוצרות הטוב שבשמים, שמטר זה מברך צמחה של הארץ ונותן צידה של בריות, ואזי הארץ מצמחת זרע של ברכה.

[איקטורין]

עָרוּךְ הַשֻּׁלְחָן אֹרַח חַיִּים סִימָן קי"ד סְעִיף ב'.
וְיֵשׁ בָּזֶה שְׁאֵלָה: לָמָּה בַּהַזְכָּרָה אוֹמְרִים גֶּשֶׁם וּבַשְּׁאֵלָה אוֹמְרִים מָטָר? ונ"ל דְּגֶשֶׁם מִקְּרֵי כְּשֶׁיּוֹרְדִים מִן הַשָּׁמַיִם כְּשֶׁהֵם לְמַעְלָה כְּדִכְתִיב [קֹהֶלֶת יא, ג]: "אִם יִמָּלְאוּ הֶעָבִים גֶּשֶׁם", וּבַמַּבּוּל כְּתִיב [בְּרֵאשִׁית ח, ב]: "וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם". וּמָטָר תָּמִיד סָמוּךְ לָאָרֶץ כְּדִכְתִיב [דְּבָרִים יא, יד]: "מְטַר אַרְצְכֶם", "וּמָטָר לֹא נִתַּךְ אָרְצָה" [שְׁמוֹת ט, לג], וּבְאִיּוֹב [ה, י] כְּתִיב: "הַנֹּתֵן מָטָר עַל פְּנֵי אָרֶץ", וְלָכֵן כְּתִיב [שָׁם לז, ו]: "וְגֶשֶׁם מָטָר וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ", דְּמִקֹּדֶם הוּא גֶּשֶׁם ואח"כ מָטָר. וְאַף שֶׁיֵּשׁ בַּמִּקְרָא כְּיוֹצְאִים מִן הַכְּלָל מ"מ הוּא עִקַּר פֵּרוּשָׁם. וְלָכֵן בְּהַזְכָּרַת הַגְּבוּרוֹת אוֹמְרִים גֶּשֶׁם, שֶׁלְּמַעְלָה הֵם עִקַּר הַגְּבוּרוֹת. וּבַשְּׁאֵלָה שֶׁמְּבַקְּשִׁים: וְתֵן טַל וּמָטָר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, קָבְעוּ לוֹמַר מָטָר. וְנִרְאֶה שֶׁאִם אָמַר מָטָר בַּהַזְכָּרָה וְגֶשֶׁם בַּשְּׁאֵלָה יָצָא וא"צ לַחֲזֹר אֶלָּא שֶׁמְּשַׁנֶּה מִלְּשׁוֹן חֲכָמִים: