אפרקסתא דעניא כתב:בנושא מניין החוטים: כבכל מחלוקת ראשונים, רגילים אנו לסמוך על הכרעת האחרונים. כידוע הגר"א הכריע כהראב"ד, ואף שינה הגירסה בספרי, נגד גי' תוס'. למיטב זכרוני איש מהאחרונים לא נחלק על הגר"א (אולי המשכנות יעקב כן? זכרוני כרגע בכזיב, ומ"מ למעשה הל' כהגר"א נגד המ"י), וא"כ העושה כהראב"ד יצא יד"ח להלכה.
גם לרש"י ותוס' אין בזה הפסד, כי לכל היותר נחשב כלבן.
הוכיחו גם שלהרמב"ם יוצאים יד"ח אם צבע כל החוט, אף שמספיק החלק הכורך.
יאיר1 כתב:אולי בעינייך זו תחתית החבית, אבל גם אותה צריך לפטור, דעותיהן שונות, ואני מאמין לך שאתה לא מבין אותי, אבל כבדני נא ואל תחשוב שאתה מחפש את האמת הרבה יותר ממני,
יאיר1 כתב:תפילין: תפילין דווקא יש חיוב להניח כל יום בשונה מציצית!!
בתפילין יש רק ספק אחד שהיא המחלוקת, וגם היא הוכרעה, בציצית יש ס"ס, [אתה שב וטועה בכוונתי]. מי שלובש ד' כנפות עם לבן, ואינו יכול להטיל תכלת אינו מבטל שום מצוה, וכן הדין אם לא היה לו כסף או לא היה בנמצא, וכאן חשיב כאין לו כיון שיש ס"ס כיצד לקיים. לא הבנתי מה השבת על זה.
יאיר1 כתב:לא יודע אם קשור לכפירה, זו דרך שמירת ההלכה, על ידי שאנו עושים מה שאבותינו עשו, ניתן להתווכח על כך, אבל לא קשור לכפירה. לענ"ד.
יאיר1 כתב:זו בעיה פשוטה ואמתית, קצת מרגיזה, שכמעט סגרנו את כל הפינות ועל 'סתם' 'נפלנו'.... בעיני זה ענין של טבע, יש אדם שבהול לחידושים, ולכן משתכנע בנקל, ויש אדם שאינו בהול להם, ואין אחד טוב מהשני, הקב"ה ברא אותנו בטבעים שונים אולי גם כדי שנקיים את התורה בכל מיני אופנים, וגם בענין זה תיווצר מחלוקת.
יאיר1 כתב:לגבי הקונטרס הזה וקודמיו ואחיו, לא מצאתי טענת מחץ אחת, יש הרבה שביבי טענות שמנסים לבנות מהם בנין. אומרים בשם הגרש"ז בשאלה בהלכות נדה, שבא אליו תלמיד חכם עם שלוש צדדים לאסור, והוא אמר צד א' הוא סיבה, השואל השיב שלא, וכן צד ב' וג', אז הגרש"ז אמר ששלוש אפסים זה אפס. זה גם מה שאני אומר כלפי הטענות הללו, אין טענת מחץ אחת ממילא אין הוכחה ודאית!! אולי מסתבר אבל הבאתם שזה ודאי וכלפי זאת אני אומר שאיננה ודאית.
יאיר1 כתב:מי שלא לבש תכלת לא תהיה לו כנראה מצות ציצית תכלת, אך כיון שההימנעות טהורה היתה, על כגון דא נאמר, כשם שקיבלתי שכר על הדרישה אקבל שכר על הפרישה.
יאיר1 כתב:הטענה שגדולי הפוסקים לא מטריחים את עצמם לברר את הענין, היא חמורה בעיני.
מנין כתב:אפרקסתא דעניא כתב:בנושא מניין החוטים: כבכל מחלוקת ראשונים, רגילים אנו לסמוך על הכרעת האחרונים. כידוע הגר"א הכריע כהראב"ד, ואף שינה הגירסה בספרי, נגד גי' תוס'. למיטב זכרוני איש מהאחרונים לא נחלק על הגר"א (אולי המשכנות יעקב כן? זכרוני כרגע בכזיב, ומ"מ למעשה הל' כהגר"א נגד המ"י), וא"כ העושה כהראב"ד יצא יד"ח להלכה.
גם לרש"י ותוס' אין בזה הפסד, כי לכל היותר נחשב כלבן.
הוכיחו גם שלהרמב"ם יוצאים יד"ח אם צבע כל החוט, אף שמספיק החלק הכורך.
"למיטב זכרוני איש מהאחרונים לא נחלק על הגר"א"
נחלקו עליו השו"ע החזו"א הט"ז הגר"ז ועוד (ודעת הגר"א עצמה לא ברור, כי בביאור הגר"א הכריע כתוס' וכתב שהכי מוכח מכל הסוגיא)
עי' שו"ע או"ח י"ב א' כ' רמ"א שנוהגים כר"ת.
וע"ש במ"ב הטעם וז"ל: "דשני חוטין שהן ד' אנו נותנין במקום תכלת ושני חוטין שהן ד' אנו נותנין במקום לבן".
(וכן השו"ע שכ' עיקר כדעה ראשונה אינו משום שחולקים על ר"ת בענין מספר החוטים ע"ש)
ופסק המשנה ברורה כמו תוספות - 4 לבן ו4 תכלת
משנה ברורה סימן ט ס"ק ז' פי' דבזמן [ט] שהיה תכלת שהיה צריך להטיל ד' חוטין שני חוטי לבן ושני חוטי תכלת
והמ"ב פסק כן הלכה למעשה לקולא בסימן ט' ס"ק י"ד [לענין 2 חוטים שאינם ממין הבגד וגם אינם צמר או פשתים]
ועיין בקובץ המצורף
אפרקסתא דעניא כתב:המ"ב לא התכוון להכריע בזה, דבזמנו היה זה הלכתא למשיחא (וכן השו"ע והרמ"א ואלו שכתבת), אלא שלחומרא יש להחמיר כר"ת לעניין גרדומין.
אב בבינה כתב:אפרקסתא דעניא כתב:המ"ב לא התכוון להכריע בזה, דבזמנו היה זה הלכתא למשיחא (וכן השו"ע והרמ"א ואלו שכתבת), אלא שלחומרא יש להחמיר כר"ת לעניין גרדומין.
כנרא' שלא עיינת כלל בקובץ שצירף הרב מנין, שהלא יש כמה טעמים לפסוק כשיטת התוס' ולא רק מטעם הכרעת המשנ"ב.
1- רוב ראשונים ואחרונים [כ30 ראשונים נגד 5 שס"ל כהראב"ד ושלוש כהרמב"ם]
2- הדעה מרווחת יותר בסוגיא דהשש"ס הוא שיטת תוס' לפי מה שביאר בטוב טעם ודעת בקונ' רמוני תכלת [שנמצא באשכול שציינתי]
3- הגירסא המקורי בספרי לכאו' הוא כשיטת התוס'.
4- ויש רגלים לדבר לומר שעיקר שיטת הגר"א להלכה למעשה הוא שיש ד' חוטי תכלת.
ובנידון הכרעת המשנ"ב ראוי לציין שבסי' ט' ס"ק י"ד יש קולא גדולה בזמן שאין תכלת שתלוי בשיטת התוס' במנין חוטי תכלת ולדעת הראב"ד לכאו' הציצית פסולים, ואעפ"כ המשנ"ב פסק כתוס' עי"ש ודו"ק.
אב בבינה כתב:3- הגירסא המקורי בספרי לכאו' הוא כשיטת התוס'.
אביאסף כתב:אב בבינה כתב:3- הגירסא המקורי בספרי לכאו' הוא כשיטת התוס'.
נימוק בבקשה
אביאסף כתב:אב בבינה כתב:3- הגירסא המקורי בספרי לכאו' הוא כשיטת התוס'.
נימוק בבקשה
בברכה המשולשת כתב:אביאסף כתב:אב בבינה כתב:3- הגירסא המקורי בספרי לכאו' הוא כשיטת התוס'.
נימוק בבקשה
יעויין בכתבי היד שיש התפלגות ביניהם שחלקם גורסים כך וחלקם גורסים כך, וכדמוני שאין בידינו שום דרך להכריע בדבר
אוצר החכמה כתב:את עניין הס"ס שלך איני מבין. אני מבין שזה טענה למה אינו חיוב גמור, (ע"ז יש הרבה טענות וכבר דנו בזה הרבה כאן בפורום) אבל למה אין בזה מעלה זה איני מבין מה הס"ס שייך, סו"ס אם ישים תכלת ייצא לשיטה אחת.
אני לא רוצה להכנס לעצם הדיון אם ראוי להטיל תכלת מכל מיני טענות כגון שיהפכו את זה לוודאי ואין זה ראוי או כדי להבהיר שלעניין בגדי כהונה אין לנו תכלת ועוד סברות שונות, אני רק שואל על סברת הס"ס בפני עצמה.
מנין כתב:מנין החוטים באמת לא שייך לענין גילוי התכלת, אבל בעקבות דבריו של יאיר הנ"ל, רציתי להראות שאין שום ספק מהו מנין החוטים, וכבר נפסקה בזה ההלכה שצריכים להטיל 4 חוטים של תכלת, ממילא אין ספק ולא ספק ספיקא.
וז"ל של יאיר לעיל:
"למעשה כיון שמלבד הספק על עצם התכלת, ישנו גם ספק כמה חוטים יש לצבוע בתכלת, ויש בזה ג' דעות, אך ב' מהם עיקריות, ואין לנו הכרעה ברורה בזה, וממילא מה שלא תעשה מידי ספק ספיקא לא נפיק, ספק אי הוי תכלת וספק כמה חוטים לצבוע, ממילא פטורים מהמצוה".
אב בבינה כתב: יעויין בכתבי היד שיש התפלגות ביניהם שחלקם גורסים כך וחלקם גורסים כך, וכדמוני שאין בידינו שום דרך להכריע בדבר
מבקש לדעת כתב:בס"ד
לכבוד הרב יאיר שליט"א
חבל שהנך מגיב על דברים שלא אמרתי רק אעשה זאת בקיצור.יאיר1 כתב:אולי בעינייך זו תחתית החבית, אבל גם אותה צריך לפטור, דעותיהן שונות, ואני מאמין לך שאתה לא מבין אותי, אבל כבדני נא ואל תחשוב שאתה מחפש את האמת הרבה יותר ממני,
א. לא כתבתי שכבודו מחפש את האמת פחות ממני ח"ו, מי אני שאומר כזה ציון והלוואי והייתי מחפש את האמת והוא רחום יכפר עוון. אלא לגבי הטענה המסוימת של ס"ס הוא תירוץ ולא תשובה.יאיר1 כתב:תפילין: תפילין דווקא יש חיוב להניח כל יום בשונה מציצית!!
בתפילין יש רק ספק אחד שהיא המחלוקת, וגם היא הוכרעה, בציצית יש ס"ס, [אתה שב וטועה בכוונתי]. מי שלובש ד' כנפות עם לבן, ואינו יכול להטיל תכלת אינו מבטל שום מצוה, וכן הדין אם לא היה לו כסף או לא היה בנמצא, וכאן חשיב כאין לו כיון שיש ס"ס כיצד לקיים. לא הבנתי מה השבת על זה.
ב. תמהני מאוד עליך- עדיין אתה סובר שבב' דעות שנניח שלא הוכרעו- אין חובה לעשות כלל את המצוה משום שבכל אחד מהצדדים השני סובר שאין מצוה? כלומר אם לא הייתה הכרעת האחרונים בענין תפילין היינו הולכים ללא תפילין כלל? ואם לא הייתה הכרעה בענין מזוזה לא היינו שמים על מזוזות בתינו משום ספק? כלומר כשיש ב' מחלוקות הוי ספק ספיקא? יש לך צד לסברא הרעה הזו? בענין זה אינני מעוניין לדון בזה רק אקוה שאתה עצמך תחזור בך! (בתפילין שינם הרבה יותר מב' דעות די בצורת האותיות וברש"י ור"ת וידוע מה אמר הגר"ח וולוז'ינר בשם הגר"א שמסיבה זו אינו מניח תפילין דר"ת).יאיר1 כתב:לא יודע אם קשור לכפירה, זו דרך שמירת ההלכה, על ידי שאנו עושים מה שאבותינו עשו, ניתן להתווכח על כך, אבל לא קשור לכפירה. לענ"ד.
ג. שוב אשאל היאך נפטרת ממה שבורא עולם מצוה עליך? אם לא כתב בתורתו שמחויבים במצוה רק אם יש מסורת - באיזו זכות נפטרת? מי שמך לעשות כזה תנאי וכאלו שיקולים "תורניים" בציווי הי"ת? יש ענין אחר שזהו הקושי בזיהוי וע"כ כתבתי שזה טהור לא אחזור על כך.יאיר1 כתב:זו בעיה פשוטה ואמתית, קצת מרגיזה, שכמעט סגרנו את כל הפינות ועל 'סתם' 'נפלנו'.... בעיני זה ענין של טבע, יש אדם שבהול לחידושים, ולכן משתכנע בנקל, ויש אדם שאינו בהול להם, ואין אחד טוב מהשני, הקב"ה ברא אותנו בטבעים שונים אולי גם כדי שנקיים את התורה בכל מיני אופנים, וגם בענין זה תיווצר מחלוקת.
ד. האמן לי שאנשים ששייכים לגמרי לציבור התורני שנרתע מחידושים נוכחו לדעת שזהו התכלת משום שלקחו את הנושא לבדיקה (ביניהם הרב קרפ), וחלקם מטילים בצנעה. נכון, הרתיעה הטבעית מחידושים היא בריאה והיא מחויבת, אך ישנו רגע אמת שלעתים חובה לקבל את החידוש.יאיר1 כתב:לגבי הקונטרס הזה וקודמיו ואחיו, לא מצאתי טענת מחץ אחת, יש הרבה שביבי טענות שמנסים לבנות מהם בנין. אומרים בשם הגרש"ז בשאלה בהלכות נדה, שבא אליו תלמיד חכם עם שלוש צדדים לאסור, והוא אמר צד א' הוא סיבה, השואל השיב שלא, וכן צד ב' וג', אז הגרש"ז אמר ששלוש אפסים זה אפס. זה גם מה שאני אומר כלפי הטענות הללו, אין טענת מחץ אחת ממילא אין הוכחה ודאית!! אולי מסתבר אבל הבאתם שזה ודאי וכלפי זאת אני אומר שאיננה ודאית.
ה. ידידי קשה מאוד להתמודד עם מלים "לא מצאתי טענת מחץ אחת" אתה לא כותב מה ועל מה אתה מדבר, ובפרט שאתה עצמך כתבת שלא בדקת. ואומר לך בקול גדול: ישנם ראיות ברורות חד משמעיות שזו התכלת ולא אחרת, מי שרוצה לתרץ תמיד אפשר. בפרט שאת המושג פורפורא כתבו כמה מגדולי האחרונים ועל צבאם האר"י הקדוש שכתבם המהרח"ו. מלבד דברי הראבי"ה שהיה מהראשונים (תרשה לי לנחש שאפילו את זאת לא בדקת, ואם טעיתי אבקש את מחילתך).
ו. בקשר למעשה עם הגרש"ז לא הייתי שם, אך הנה לך גמ' שמבואר שם להדיא שאף אם לדבר אחד ישנו סיבה לדחות בג' דברים לא נאמר זאת. (חגיגה ג:): תנו רבנן: איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה, והלן בבית הקברות, והמקרע את כסותו. איתמר, רב הונא אמר: עד שיהו כולן בבת אחת... לעולם דקא עביד להו דרך שטות, והלן בבית הקברות - אימור כדי שתשרה עליו רוח טומאה הוא דקא עביד, והיוצא יחידי בלילה - אימור גנדריפס אחדיה, והמקרע את כסותו - אימור בעל מחשבות הוא. כיון דעבדינהו לכולהו - הוה להו כמי שנגח שור חמור וגמל, ונעשה מועד לכל כו' רש"י: דבבא קמא (לז, א), דנעשה מועד לכל, ולא אמרינן עד שיהא מועד בשלשה בכל מין ומין, דהואיל והועד שלשה נגיחותיו בשלשה מינין - אין זה מקפיד על מין אחר, אף כאן, לא באו שלשה דברים לידו בבת אחת , אלא כולן משום שטות. עכ"ל.
כלומר אף אם כל דבר בפני עצמו יש מקום לומר שישנה סיבה לכך, אך לא ייתכן שבדיוק שלושת הסיבות יתקבצו באדם אחד. ה"ה כאן גם אם על ראי' אחת יש לך הגיון לומר שאין זה התכלת אבל בדיוק בדיוק הכל התקבץ לדבר אחד? הייתכן? ומלבד שישנם ראיות חד משמעיות שזהו ולא אחר ויש גבול כמה אפשר לצאת מההיגיון.יאיר1 כתב:מי שלא לבש תכלת לא תהיה לו כנראה מצות ציצית תכלת, אך כיון שההימנעות טהורה היתה, על כגון דא נאמר, כשם שקיבלתי שכר על הדרישה אקבל שכר על הפרישה.
ז. הנך מתכוין ברצינות שעל כך נאמר קיבלתי שכר על הפרישה? לא אדוני! מי שלא קיים את המצוה לא תגן עליו המצוה, לא יקבל שכרה, ולא יאיר עליו אור המצוה! אין אפשרות אחרת, אולי יקבל שכר על כל מיני כוונות טובות, שאת אותן הכוונות יש גם למקיים את המצוה- אך שכר על אי קיום מצוה לא שמענו. (והציטוט מדבר על ענין שונה לחלוטין. והחילוק ברור לכל מוצא דעת)יאיר1 כתב:הטענה שגדולי הפוסקים לא מטריחים את עצמם לברר את הענין, היא חמורה בעיני.
ח. ידידי - האם כך הבנת בדבריי, שיש לי טענה על חכמי העדה שלא הטריחו את עצמם ח"ו?
כל מה שכתבתי שלגדול הדור האחריות שהוא לוקח כדי לצאת בהכרזה לעם ישראל מצאנו את התכלת- היא לא נורמלית, לכן הבדיקה שהוא אמור לעשות היא לא פחות מנוראה, ואדם המתקרב לגיל מאה אין לו אפשרות כזו. ולן מובן למה כמה מגדולי הדור מטילים זאת בצנעה כפי שצוטט מהגר"ע אופמן. וכן מובן למה כמה מגדולי ישראל שהם לא נמצאים באותה המשבצת מטילים את התכלת. אבל ח"ו חלא הייתה כאן שום מילת ביקורת אלא הסבר מדוע אין משם ראי'.
קומי_אורי כתב:שמעתי מחכם אחד שליט"א, שאף שכמובן ההוכחות סבירות ומשכנעות, מ"מ כשהלכה תלויה בבירור מציאות מסוג כזה (דהיינו לא בירורים שקשורים במדע מדוייק, אלא ב'השתכנעות'), מה שקובע הוא כשרוב פוסקי הדור ישתכנעו, ואין הכוונה רוב במובן של סנהדרין וכדו', אלא כשעם ישראל ישתכנע. כמו שעם ישראל משוכנע היכן הר הבית, או היכן כל מיני מקומות שמוזכרים במקרא ובתלמוד כציונים לגבול וכיו"ב, איברים של בהמה המוזכרים בהלכה, וכל מיני ענינים שמתארים מציאות שאין דרך חד משמעית לבררה, אלא רק מה שברור וידוע לכל העם, וגם אם יחידים מטילים בזה ספק אין ע"ז שם ספק מחמת זה. והוא הדין לתכלת, מכיון שאין הדבר ברור באופן של מדע מדוייק, שהרי יש גם חילזון נוסף שהיה באותם בתי מלאכה, אלא שמשערים שממנו עשו ארגמן, וזה אמנם הגיוני וכו', אבל לא יותר מזה, ולכן כשיהיה ברור לעם ישראל שהמורקס הוא אמיתי, יהפוך הדבר לחיוב, כמו אתרוג וכל שאר הדברים המזוהים.
ובטעם שאין לובשים עד שהוא חיוב, כתב לי: "א"א לקבוע איסור על היחיד ללבוש, אבל דעת הפוסקים שלא להנהיג תכלת ע"פ המורקס, שכיון שיתפרש כהכרעה, שהרי יש בצדו טיעונים משכנעים, ממילא מפקיעים את האפשרות שיימצא תכלת אחר וישמשו בו, שהרי ייחשב הדבר כמוכרע שהמורקס הוא התכלת. וכפי שהיה קורה אם היו הולכים אחר הדיונון בזמן רבותינו ראשי גולת אשכנז, שהיה נחשב הדבר כמוכרע ולא היה שייך להעלות אפשרות אחרת".
אפרקסתא דעניא כתב:מנין כתב:אפרקסתא דעניא כתב:בנושא מניין החוטים: כבכל מחלוקת ראשונים, רגילים אנו לסמוך על הכרעת האחרונים. כידוע הגר"א הכריע כהראב"ד, ואף שינה הגירסה בספרי, נגד גי' תוס'. למיטב זכרוני איש מהאחרונים לא נחלק על הגר"א (אולי המשכנות יעקב כן? זכרוני כרגע בכזיב, ומ"מ למעשה הל' כהגר"א נגד המ"י), וא"כ העושה כהראב"ד יצא יד"ח להלכה.
גם לרש"י ותוס' אין בזה הפסד, כי לכל היותר נחשב כלבן.
הוכיחו גם שלהרמב"ם יוצאים יד"ח אם צבע כל החוט, אף שמספיק החלק הכורך.
"למיטב זכרוני איש מהאחרונים לא נחלק על הגר"א"
נחלקו עליו השו"ע החזו"א הט"ז הגר"ז ועוד (ודעת הגר"א עצמה לא ברור, כי בביאור הגר"א הכריע כתוס' וכתב שהכי מוכח מכל הסוגיא)
עי' שו"ע או"ח י"ב א' כ' רמ"א שנוהגים כר"ת.
וע"ש במ"ב הטעם וז"ל: "דשני חוטין שהן ד' אנו נותנין במקום תכלת ושני חוטין שהן ד' אנו נותנין במקום לבן".
(וכן השו"ע שכ' עיקר כדעה ראשונה אינו משום שחולקים על ר"ת בענין מספר החוטים ע"ש)
ופסק המשנה ברורה כמו תוספות - 4 לבן ו4 תכלת
משנה ברורה סימן ט ס"ק ז' פי' דבזמן [ט] שהיה תכלת שהיה צריך להטיל ד' חוטין שני חוטי לבן ושני חוטי תכלת
והמ"ב פסק כן הלכה למעשה לקולא בסימן ט' ס"ק י"ד [לענין 2 חוטים שאינם ממין הבגד וגם אינם צמר או פשתים]
ועיין בקובץ המצורף
המ"ב לא התכוון להכריע בזה, דבזמנו היה זה הלכתא למשיחא (וכן השו"ע והרמ"א ואלו שכתבת), אלא שלחומרא יש להחמיר כר"ת לעניין גרדומין.
יאיר1 כתב:מי שיש לו ספק טבל האם נותן מעשר ראשון ללוי?! ומי שיש לו טבל נותן, כיון שלענין מעשר ודאי אנו סומכים על החזקה שהיא בעצם גם ספק. למה אתה לא מקריב קרבנות, הרי אתה יכול לקחת כהן אפילו שהוא ספק כהן, ולאתר מספק את מקום המזבח, ומספק להכין בגדי כהונה, וכן עוד כמה וכמה ספיקות, וכך נקריב קרבנות.... תחשוב טוב ותראה שאין הבדל
יאיר1 כתב:אם ספק ספקא הוא מטעם רוב, אז מי שיעשה כהמיעוט, לדוגמא יבדוק בכל טריפה, וימצא, וכך ימנע מאכילת טריפה, הוא עדיף מאלו שלא בדקו?! הדין אומר שאין צריך לבדוק אז מה הטעם לבדוק.
יאיר1 כתב:השכל הישר פטרני, וסברא היא דאורייתא. פשוט שכדי לא לשבש את כל התורה מוכרחים לא לקבל ספיקות רחוקים כודאי
מבקש לדעת כתב:בס"ד
לר' יאיר ולכל מאן דבעי!
קודם כל אבקש את מחילת כת"ר על כתיבה תוקפנית או בצורת "מחמאות" וכו'
מה שהבאתי את הרבינו יונה, מקווה שלא הובן שאי מי נכלל בהגדרות הכתובות שם, אלא שהבאתי לראי' שהכיוון שהועלה כאן הוא מסוכן מאוד. שמירה על המסורת שהוא חובה ויכולת קיום, כאשר לוקחים אותו למקום רחב מדי אחריתה לא טוב.
הי"ת יאיר עיננו בתורתו הקדושה ונזכה להתקדש בקדושה העליונה על ידי שמירת כל המצוות בשלימותן באהבה גמורה כפי שציוונו הבורא ית' ברוך הוא וברוך שמו.
יאיר1 כתב:
מי שיש לו ספק טבל האם נותן מעשר ראשון ללוי?! ומי שיש לו טבל נותן, כיון שלענין מעשר ודאי אנו סומכים על החזקה שהיא בעצם גם ספק. למה אתה לא מקריב קרבנות, הרי אתה יכול לקחת כהן אפילו שהוא ספק כהן, ולאתר מספק את מקום המזבח, ומספק להכין בגדי כהונה, וכן עוד כמה וכמה ספיקות, וכך נקריב קרבנות.... תחשוב טוב ותראה שאין הבדל
אוצר החכמה כתב:יאיר1 כתב:
מי שיש לו ספק טבל האם נותן מעשר ראשון ללוי?! ומי שיש לו טבל נותן, כיון שלענין מעשר ודאי אנו סומכים על החזקה שהיא בעצם גם ספק. למה אתה לא מקריב קרבנות, הרי אתה יכול לקחת כהן אפילו שהוא ספק כהן, ולאתר מספק את מקום המזבח, ומספק להכין בגדי כהונה, וכן עוד כמה וכמה ספיקות, וכך נקריב קרבנות.... תחשוב טוב ותראה שאין הבדל
לא עקבתי אחר כל הנכתב כאן אבל באופן ספציפי שתי טענות אלה הם שגגה.
לא נותנים מעש"ר מספק משום המוציא מחבירו כמבואר בגמרא, וכבר דברו בזה האחרונים למה המוציא מחבירו הוא סיבה לביטול מצוות נתינה, אבל בכל מקרה זה דין מיוחד בהמוציא מחבירו.
קרבנות לא מקריבים (מעבר לסיבות החצוניות) משם שהספק גורם שההקרבה ספק פסולה ואז יש בזה איסורים חמורים כגון זרות חסרון בגדי כהונה וכניסה בטומאה שלא להקרבה (היינו שאין היתר טומאה הותרה בציבור כי לא הקריבו), אין מזה שום ראייה למקרה שאין איסור במעשה אם המצווה לא מתקיימת.
אגב שהעלית את עניין הקרבנות, הגרא"י זלזניק פרסם מאמר במוריה ולזכור לי מסקנתו שמבחינה הלכתית המעכב העיקרי בהקרבת קרבנות הוא חסרון התכלת.
אב בבינה כתב:והנה לך קונטרס "רמוני תכלת" שמסביר את הכל בטוב טעם ודעת [א"א לי לומר שאני מסכים עם כל דבריו, אבל לענ"ד יש בהם מספיק טעמים להכריע כתוס']
לוצאטי כתב:אב בבינה כתב:והנה לך קונטרס "רמוני תכלת" שמסביר את הכל בטוב טעם ודעת [א"א לי לומר שאני מסכים עם כל דבריו, אבל לענ"ד יש בהם מספיק טעמים להכריע כתוס']
מצורף הקונטרס הנ"ל עם הערות בסימונים צהובים.
אב בבינה כתב:ממחבר הקונ'
בעהשי"ת
תשובה להשגות על קונ' רמוני תכלת
אני דחוק קצת מצד הזמן, ואמנם כיון שהדברים נתפרסמו ברבים אשתדל לענות מה שנלענ"ד, והבוחר יבחר.
אין עמי שום העתקה על כת"י השונים, ואם יכול מישהו לעלות לכאן בדיוק כל גירסאות הכת"י תהיה לי לעזרה.
א) בענין החילוף בין ב"ש וב"ה כבר כתבתי שם בהערה ז' שבהרה כת"י הדבר מתוקן, ואה"נ שזה אינו טענה חזקה כ"כ.
ב) בענין הקושיא על הגירסא של "בד"א בתחילתה אבל שירייה וגרדומיה כ"ש" אע"פ שלא נזכר שם איזה שיעור, כתב המשיג שכוונת הספרי לומר שאם נחסר מהחוטים שהוא אינו לעיכובא, ולא לענין אורכם, עכת"ד. כלומר שהמשיג לומד שענין מספר חוטי הציצית הוא אינו לעיכובא, דבר שליתא שהלא ענין גרדומין הוא שנכשר חוטים ע"י שנשאר שם כדי עניבה וכדו', ואם נפסק חוט מעיקרא הוא פסול. וגם עי' רש"י מנחות לט. שפי' שהברייתא בד"א הנ"ל הוא המשך להברייתא שכתב שיעור ארכן. ולכן אם איתא לשיעור גרדומיו ללא ארכן ע"כ חסר מה שהוא, וכבר התקשו בזה הנצי"ב והגר"ד פרדו ובפי' הרא"ם שנדפס עם מדרש לקח טוב. ולכן לכאו' הוא כן קושיא על גירסא זו.
אב בבינה כתב:ג) בענין הגיר' "אתה עושה", הנה כן הוא בנדפס ובילקוט שמעוני, ואנני זוכר מהו בשאר כת"י, וכנ"ל. אמנם הגירסא של "מכמה גדיל אחת נעשה" לכאו' קשה עד למאוד לגירסא של שלשה לבן ורביעית של תכלת, שהלא כתב הספרי שגדיל אחת הוא לא פחות משלוש חוטים, והנה אם גדיל אחת הוא ג', גדילים לשון רבים הוא שש, וע"כ זה שנאמר בספרי קאי על חצי החוטים, כלומר שדעת ב"ה הוא שג' חוטים הוא רק חצי מהחוטים, ולכאו' הענין כתוס' מא: שיש ג' חוטים של תכלת וג' של לבן.
ואם תמצא לומר שב"ה לא דרשינן גדילים לשון רבים ולכן המספר שיש בגדיל אחת הוא המספר שיש בכל הציצית, אז נמצא שאין ב"ש המשך לב"ה, שלב"ש ודאי דרשינן לשון רבים כמבואר בש"ס. ולכן הגירסא של כת"י רומי שכתב אחר דברי ב"ה בש"א של תכלת, א"א להיות המשך של ב"ה, שלב"ה לא דרשינן לשון רבים משא"כ לב"ש.
אב בבינה כתב:ד) בענין הגירסא של פר' תצא שבכל מקום שנעתק בכל הראשונים ד' חוטים של תכלת קודם שנזכר של לבן, הנה כן הוא בתוס', הרא"ש, העיטור ועוד כמה ראשונים, כל הדפוסים וכל הכת"י שיש לקטע זה, ובכולם יש שינוים קלים, ואמנם בזה כולם שוין, הנה לומר שכולם באו מכח מה שנתוסף בגליון, ולפני כולם נעתק באותו שינוי ובאותו הוספות שמסתברים מאוד, לומר דבר זה הוא נביאות וצריך מעשה נס שהי' בימי תלמי המלך שכל הסופרים ע"י רוח הקודש עשו אותו שינוי כו'. והלא ר"ת והרא"ש כבר למדו הלכות מהשינוים שיש בין פר' תצא לפר' שלח [עי' תוס' מא: ד"ה ב"ש ב' וברא"ש סי' ז'] ולא העלו על ליבם שנתוסף מגליון, והסיבה משום שיש שינוים. וזה שלא נמצא בכמה מכת"י, הנה המעיין בהם יראה שהם חסרים הרבה דברים שיש בספרי שלנו, וכבר כתבו החוקרים שלכאו' נתוסיף הרבה דברים ממקורות אחרים כגון מכילתא דרב"י וכדו', ולכן כאן שהגיר' דפר' תצא מכוון ומדוקדוק מאוד, קשה לומר שההעקתה מדויק יותר ואילו העיקר לא ראו להגיה, כנלענ"ד.
אב בבינה כתב:ה) הנה הגירסא של ארבעה שכתב המשיג שפשוט שנכתב ד' ופתחו לארבעה במקום רביעית, והגי' העיקר הוא בכת"י ברלין, הנה לדעתי הלא דבר הוא שכת"י ברלין הוא הראשון שיש נוסח ורביעית, ואילו כל הנוסחאות הקדום, כמו כת"י רומי שהוא קדום יותר מ300 שנה בכת"י ברלין, ועוד הרבה במשך התקופה הנ"ל כולם כתבו ארבעה, ולא מסתבר לומר שכל הכת"י הקדומים ומדויקים יותר טעו וכתבו ארבעה במקום ד', ולבסוף תקנו תיקון פשוט, ולכאו' מסתבר יותר שהגיר' הקדום היה ארבעה דוקא, ומסברא שינו דבר זה.
אב בבינה כתב:ו) הנה בענין הנוסח בכת"י רומי שליתא למנין אחר דברי ב"ש, וכתב המשיג שהוא המשיך אדלעיל מיניה, הנה צ"ע שבית הלל לא אמרו שיש ג' חוטים בציצית, רק אמרו שגדילים אינו פחות מג', ולכן אם זה המשך נמצא שגם ב"ש ס"ל שגדילים הוא ג' רק שאין התכלת נכלל בגדילים, וזה נגד הש"ס שכ' שגדילים הם ד' חוטים לב"ש וע"כ נכלל התכלת. ולכן קשה לומר שהוא המשך.
אב בבינה כתב:ז) בענין התירוצים בשיטת תוס', הנה הקשה המשיג על תירוץ של תוס' והגר"א שיש ג' מכל מין לב"ה, שעדיין קשה שהלא ב"ה לא כפלו דבריהם וב"ש כן כפלו. אמנם גירסת תוס' במנחות מא: הוא "כמה גדיל אחד נעשה" ולכן אם ב"ה דרשי לשון רבים אז פשוט שיש שני פעמים ג' חוטים, וכמש"כ תוס'.
אב בבינה כתב:ח) ועל תירוצו של המיוחס לראב"ד השיג שנמצא שב"ש וב"ה שאמרו ג' וד' בבבלי מאוד חלוקים ואיך לא דיברו בזה הבבלי. הנה זה אינו השגה כלל, שודאי שם בגמ' שאמרו ד' וג' הכוונה ללא הכפילה, ואין שום מקור בש"ס לכפילה חוץ מופתלהו מתוכו, וזה רק מצינו שנאמר בדעת ב"ש בסוגיא אחרת [לט:], אבל בסוגיא בדף מא: ודאי לכו"ע לא קאי על הכפילה ולא קשה שום דבר.
אב בבינה כתב:ט) ובענין התי' מהנצי"ב כתב שזה רק תי' ללימוד ולא להלכה, ואמנם הספרי דרשו הלימוד שאיצא שם כמה גדילים נעשים כו'.
אב בבינה כתב:י) ולכן על סוף דבריו שהעיר למה ב"ה לא אמרו אלא ג' וב"ש אמרו ד' וד' מתורץ היטב, או שב"ה רק דברו על גדיל אחת וגדילים לשון רבים ע"כ שנים, או שלית להם דין כפילה כנ"ל.
אב בבינה כתב:יא) והנה הגיר' בפר' שלח כדעת תוס' מלבד כת"י אקספרד שנמצא שם, הלא בביהמ"ד של בעלי התוס', ושל בעל העיטור, ושל המיוחס לראב"ד ודאי גרסו כן בפר' שלח, ולא גרע דבריהם למקור לנוסח מכתבי יד שרובם מאוחרים יותר
ע"כ ראיתי לכתוב בזה, ודאי שהרבה מהדברים תלוים בסברא ורחוק לומר שהמשיג יסכים עם דברי, מ"מ הנלענד"כ.
בס"דרוצה לעיין כתב:ההתיחסות לחוסר ההתיחסות של גדולי ישראל לנושא התכלת הבוקעת ועולה שוב ושוב
שמעתי מאחד מגדולי החכמים בדורינו שאמר
בא וראה כמה גדולים דברי חכמים כי הנה בזמן שיצא האדמו"ר מראדזין עם התכלת שלו לא קבלוהו החכמים ודחו אותו
והיום זה יותר ממאה שנה מאז שיצא והתכלת הזאת היא חוכא ואיטלולא ואפילו משל אינה (וכמה בזיון יש לאלו שקיבלהו אז כפתי המאמין לכל דבר)
הגע עצמך הלא האדמו"ר מראדזין היה גאון עולם והיה מוכיח שיטתו להפליא אבל חכמי הדור לא קיבלו את דבריו ולא הלכו אחר שיטתו אף שהיה מוכיח דבריו בכל צורה שאפשר ואחר 50 שנה מאז שיצא כבר ניכר היה לכל שאינו כלום
והשתא זה חדשים לבקרים יוצאים מינים ממיני התכלת כבר מובן הוא לחכמים שאין צורך להתיחס כלל וכלל להצעות הללו ואין צורך אף להפריך אותם כי בדבר שאין לו מסורת והוא צריך מסורת בודאי יעברו ימים או שנים ובודאי יתגלה כי צחוק עשו אלו ההולכים בתכלת זו כי ירבו התהיות על תכלת זו עד שתתגלה תכלת חדשה
לכן החכמים שבין חכמי הדור מבינים שאי"צ להתיחס לכל הצעת תכלת מחדש
כי העמידו לנגד עיניהם קלון הנוהים אחר התכלת הראשונה
אחרון התלמידים כתב:ג. לגופו של ענין: התכלת המדוברת היא עברה בדיקה של כמה ת"ח וכמה חוקרים מכמה סוגים ומינים, ואלו שרצו לדעת באמת אם הוא התכלת הגיעו למסקנה ברורה. אע"פ שבתחילה העדיפו שזאת לא תהיה התכלת, ואף אנשים שאינם ת"ח - כעבדך הנאמן - במשך שנים רבות פשיטא לי שאין זה התכלת! זה הזוי! אלא שמאיזה שהוא ענין צדדי באתי לחקור את הנושא והמסקנה הייתה שא"א לעצום עיניים בכח. זו התכלת! היא ולא אחרת.
יאיר1 כתב:אחרון התלמידים כתב:ג. לגופו של ענין: התכלת המדוברת היא עברה בדיקה של כמה ת"ח וכמה חוקרים מכמה סוגים ומינים, ואלו שרצו לדעת באמת אם הוא התכלת הגיעו למסקנה ברורה. אע"פ שבתחילה העדיפו שזאת לא תהיה התכלת, ואף אנשים שאינם ת"ח - כעבדך הנאמן - במשך שנים רבות פשיטא לי שאין זה התכלת! זה הזוי! אלא שמאיזה שהוא ענין צדדי באתי לחקור את הנושא והמסקנה הייתה שא"א לעצום עיניים בכח. זו התכלת! היא ולא אחרת.
למען האמת אני מאד מכבד את האנשים שהולכים עם תכלת, ואלו הסבורים שארגמון הוא התכלת, ולמרות כך אני לא מצליח להתאפק ולהגיב כאן דווקא בצד המפקפק. הסיבה לכך היא שחסידי התכלת איבדו פרופורציה.
אתה כותב לגופו של ענין שכמה וכמה ת"ח וחוקרים שרצו לדעת את האמת!!!!
כלומר כל אלו שבדקו וחקרו ולא קבלו, בין אם נשארו בספק ובין אם פקפקו בודאי, הם לא רצו לגלות את האמת, ולכן אין להכניס אותם בחשבון.....
מתפתחת כאן ממש תופעה של 'בגדי המלך החדשים', ומי שלא יחקור וייאשר מייד מוצא לתלייה בעמוד הקלון של החפיפניקים שלא רוצים להתאמץ ולקיים מצוה יקרה כל כך ששווה יותר מ70000 $ וכו' וכדו'...
חאלס חברים תנחתו אל עולם המציאות.
יש אנשים ויש להם דעות שונות, ויש לכל אחד את הסברות שאצלו הם יותר עיקריות.
אני כבר כותב את התגובה של חסידי התכלת, במקומם לחסוך להם עבודה...
אהה.. לא!! לא!! כאן אין על מה לדבר!! יש ראיות ברורות זה לא קשור לסברות וכל זה, כאן זה מוכח, מי שלא עוצם עיניים.... כאן לא שייך דעותיהם שונות, כאן זה מי שלא אומר כמונו בורח מהמציאות.
ולקינוח, הרי הגרי"ש בעצמו נתן הסכמה שבשתיקה לאיש יחיד ללכת בצנעה, נו נו תחשוב זה הרי ודאי ראיה מוחצת שגם הגרי"ש יודע ת'אמת....
חברים, לחגור חגורות, הסתיימה הטיסה ונוחתים לעולם המציאות!!
חזור אל “תכלת ודין הקרבה בזמה"ז”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 36 אורחים