נדרים דף טו. - איסור בל יחל על המודר

[מיללער]

הר"ן מביא מחלוקת הראשונים אם יש איסור בל יחל על מי שעובר על נדר שאסר עליו חברו, שהרמב"ם פוסק שאין המודר עובר בבל יחל אלא המדיר לוקה אם מהנה את המודר, אבל הר"ן והרמב"ן ועוד חולקים עליו.

והקשה הגאון בעל חשק שלמה ז"ל על הרמב"ם דא"כ מצינו זה נהנה וזה מתחייב.

ואני בעניי איני מבין תמיהתו, דאטו איסור בל יחל הוא איסור הנאה כמו חלבים ועריות, הרי מי שנדר שלא יהנה את הזולת וההנה אותו הרי הוא כמי שנדר שלא יעשה דבר אחר ועבר על נדרו ועובר בבל יחל דברו, ומה לזה לענין של זה נהנה וזה מתחייב? שם אסרה התורה אכילת החלב ולא מסתבר שע"י דין שליחות ילקה מי ששלח חברו לאכול חלב והאוכל יפטור וצ"ע.

והרוגוטשובר בצ"פ תניינא עמוד 66 כנראה גם הוא נתקשה בזה, ובדבריו החריפים וקצרים כתב לאמר: דגרם הוי כעצם הפעולה ואף דקיי"ל דגרם בגדר הנאה של אחר אי אפשר לחייבו כמבואר בקידושין דמ"ג, אך דבר דגרם אסור כמציאות עצמה. ע"כ

לפי קט שכלי, רוצה הגאון לחלק שמשלח אינו 'גורם' איסור אפי' אם יש דין של שליחות, רק שהפעולה נחשב אח"כ כפעולתו וע"ז אמרו שלא מצינו זה נהנה וזה נתחייב, משא"כ להנות בידים את מי שאסר הנאתו עליו, זה הוא גופא מה שאסר עליו בנדרו, והגרם הוא האיסור העצמותי פה ודו"ק

[חשבונות רבים]

לפי קט שכלי, רוצה הגאון לחלק שמשלח אינו 'גורם' איסור אפי' אם יש דין של שליחות, רק שהפעולה נחשב אח"כ כפעולתו וע"ז אמרו שלא מצינו זה נהנה וזה נתחייב, משא"כ להנות בידים את מי שאסר הנאתו עליו, זה הוא גופא מה שאסר עליו בנדרו, והגרם הוא האיסור העצמותי פה ודו"ק

ליבי מגמגם בדברים דאיך אפשר לומר שאסר על עצמו להנות חבירו הא נדרים אינם איסור גברא אלא איסור חפצא ועכצ"ל שגדר הדברים אליבא דהרמב"ם שהנאת חבירו מן החפץ חשיבא אצל הנודר כאיסור ולכן אסור לו לגרום להנאה זו אבל בזה קמה קושית חשק שלמה וגם ניצבה דהיכן מצינו זה נהנה וזה מתחייב?
ובדעת הצ"פ נ"ל דר"ל להיפך לגמרי ממ"ש מר דהוא אזיל לשיטתיה שבמקום שהאיסור הוא התוצאה ולא המעשה עצמו גם גרם אסור ורק יש מיעוט שלא מתחייב על הנאת אחר.

[מיללער]

תודה הרב חשבונות, אבל יש לבעל דין לחלוק

כי בוודאי איסור 'בל יחל' הוא איסור גברא (עי' בר"ן יח. ד"ה הלכך שכתב כן להדיא) רק שדבר האסור הוא חפץ שנאסר בנדר ואיסורא רכיב עליה, וזה גם כאן, כשמדיר ראובן את שמעון, אוסר הנאת הככר על שמעון, ומשמעות האיסור הוא שיאסר ראובן להנות את שמעון עם הככר ואם מהנה עובר הוא בבל יחל.

[מיללער]

ידידי הי"ו העירני שפשט דברי הצפנת פענח הוא שכל כולו של איסור 'בל יחל' הוא שלא לעשות פעולה שבזה יחל את דברו, וזהו איסור גרם עצמותי וממילא אין נפק"מ בגורם בעצמו או שגורם שפעולתו של אחר יחל את דברו, ודפח"ח

[חשבונות רבים]

תודה הרב חשבונות, אבל יש לבעל דין לחלוק

כי בוודאי איסור 'בל יחל' הוא איסור גברא (עי' בר"ן יח. ד"ה הלכך שכתב כן להדיא) רק שדבר האסור הוא חפץ שנאסר בנדר ואיסורא רכיב עליה, וזה גם כאן, כשמדיר ראובן את שמעון, אוסר הנאת הככר על שמעון, ומשמעות האיסור הוא שיאסר ראובן להנות את שמעון עם הככר ואם מהנה עובר הוא בבל יחל.

ידידי הי"ו העירני שפשט דברי הצפנת פענח הוא שכל כולו של איסור 'בל יחל' הוא שלא לעשות פעולה שבזה יחל את דברו, וזהו איסור גרם עצמותי וממילא אין נפק"מ בגורם בעצמו או שגורם שפעולתו של אחר יחל את דברו, ודפח"ח

אינני מסכים עם כת"ר.
איסור הגברא שבר"ן אינו בא אלא מכח האיסור חפצא, שכאשר אינו מקיים את האיסור חפצא שגזר על עצמו הוא עובר בזה באיסור גברא של בל יחל. אבל כל זמן שלא עבר על האיסור חפצא שהרי לא עשה אלא גרם ולא מצינו זה נהנה וזה מתחייב, ממילא גם על האיסור גברא לא עבר.

[פלתי]

ואני בעניי איני מבין תמיהתו, דאטו איסור בל יחל הוא איסור הנאה כמו חלבים ועריות, הרי מי שנדר שלא יהנה את הזולת וההנה אותו הרי הוא כמי שנדר שלא יעשה דבר אחר ועבר על נדרו ועובר בבל יחל דברו, ומה לזה לענין של זה נהנה וזה מתחייב? שם אסרה התורה אכילת החלב ולא מסתבר שע"י דין שליחות ילקה מי ששלח חברו לאכול חלב והאוכל יפטור וצ"ע.

כנראה שהחשק שלמה הבין שכשאדם אוסר הנאתו על חבירו, אין במשמעות דבריו כלל שאוסר על עצמו להנות את חבירו. אלא להיפך, הוא אוסר את חבירו להנות ממנו, שיש כח ביד אדם לאסור את שלו על חבירו. כמו שיכול להקדישו ולאוסרו על כל העולם. הגע עצמך אם אדם מקדיש בהמה ואוסרה על כל העולם, ואח"כ משכנע את חבירו להנות ממנה, האם יעבור על בל יחל? כמובן שלא. לכל היותר יעבור על לפני עוור. וה"נ כנ"ל.

[מיללער]

ואני בעניי איני מבין תמיהתו, דאטו איסור בל יחל הוא איסור הנאה כמו חלבים ועריות, הרי מי שנדר שלא יהנה את הזולת וההנה אותו הרי הוא כמי שנדר שלא יעשה דבר אחר ועבר על נדרו ועובר בבל יחל דברו, ומה לזה לענין של זה נהנה וזה מתחייב? שם אסרה התורה אכילת החלב ולא מסתבר שע"י דין שליחות ילקה מי ששלח חברו לאכול חלב והאוכל יפטור וצ"ע.

כנראה שהחשק שלמה הבין שכשאדם אוסר הנאתו על חבירו, אין במשמעות דבריו כלל שאוסר על עצמו להנות את חבירו. אלא להיפך, הוא אוסר את חבירו להנות ממנו, שיש כח ביד אדם לאסור את שלו על חבירו. כמו שיכול להקדישו ולאוסרו על כל העולם. הגע עצמך אם אדם מקדיש בהמה ואוסרה על כל העולם, ואח"כ משכנע את חבירו להנות ממנה, האם יעבור על בל יחל? כמובן שלא. לכל היותר יעבור על לפני עוור. וה"נ כנ"ל.

להנות מן ההקדש יש איסור מעילה, אבל לדברי הראשונים שבקק"ל אף שאין איסור מעילה מחיים יש איסור בל יחל, למה להרמב"ם יהא שונה ממי שמהנה את חברו למי שמהנה את אשתו אחרי שאסרה בהנאה? אם לא שנאמר שבדברי נדרו היה במשמעות שהוא לא יהנה אותה, וא"כ אין מקום לקושית החשק שלמה כנ"ל

[פלתי]

לא זכיתי לרדת לעומק דבריו. אם אדם מקדיש קרבן, ומשכנע את חברו להנות וחברו נהנה, האם המשכנע עובר על בל יחל?

[מיללער]

לא זכיתי לרדת לעומק דבריו. אם אדם מקדיש קרבן, ומשכנע את חברו להנות וחברו נהנה, האם המשכנע עובר על בל יחל?

לשיטת הרמב"ם יש צד לחשוב שכן

[פלתי]

לא זכיתי לרדת לעומק דבריו. אם אדם מקדיש קרבן, ומשכנע את חברו להנות וחברו נהנה, האם המשכנע עובר על בל יחל?

לשיטת הרמב"ם יש צד לחשוב שכן

לדעתי אין צד, אבל גם לדעתך רק יש צד, אבל בודאי שגם יש צד לומר שאינו חייב. א"כ למה תתמה על מה שמקשים על הרמב"ם מזה נהנה וזה מתחייב?

[מיללער]

הצד שלא אינו מטעם הטענה של 'זה נהנה וזה מתחייב' אלא בדין של בל יחל בקדשים ומה נקרא מהנה, אם רק משכנע בפה או שעושה מעשה וכו'

אבל מצד 'זה נהנה וזה מתחייב' הוא דוקא באיסור 'הנאה' משא"כ בל יחל אין כאן איסור הנאה דוקא