נדרים דף כב. כעס ורציחה בעבר הירדן

[מיללער]

בגמ' תמה רבי יוחנן על אותו רגזן שרצח את חברו מבני חוזאי בדרכם לעלות לא"י הרי הכתוב של ונתן לך שם לב רגז בבבל כתיב, וא"ל עולא דההיא שעתא של הרציחה עדיין לא עברו את הירדן.

ופי' הר"ן שעבר הירדן לא נתקדש להבאת העומר ולמקצת קדושות. ועי' בגליון הש"ס שציין לדברי רש"י בסנהדרין ומנחות שלהלכה נקטינן שמביאין העומר אף מעבר הירדן ודלא כהר"ן ובקרן אורה גם נתקשה בזה וכתב שאדרבא לכל הקדושות הוי עבר הירדן כארץ ישראל.

ובאמת דברי הר"ן צריכין ביאור, נניח שלגבי הבאת העומר לא נתקדש עבר הירדן, הרי לכמה דברים נתקדש בקדושת אר"י ומאי האי דתריץ ליה עולא לתמיהת רבי יוחנן בזה כיון שלמקצת קדושות לא נתקדש?

ולולי דברי הר"ן נוכל לפרש דברי הגמרא עפ"י הגמרא מכות י: הובא ברש"י פר' מסעי לגבי ערי מקלט שמה"ט הבדילו בעבר הירדן ג' ערי מקלט וכנגדן באר"י הא בעבר הירדן לא היו רק ב' וחצי שבטים לעומת י' וחצי באר"י, וע"ז אמר אביי דבגלעד נפישי רוצחים דכתיב גלעד קרית פועלי און עקובה. מדם, ובזה פתר עולא את תמיהת רבי יוחנן דכיון דלא עבר את הירדן שכיחא רציחה.

(וכמו"כ כתב בקרן אורה בקיצור)

[נתן]

לכאו' הוא להיפך דהא דבגלעד שכיחי רוצחים הוא משום דלא נתקדש עבר הירדן לגמרי ולענין לב רגז נחשבת כבבל, ועי' ברמב"ן חוקת בפסוק אעברה בארצך דעבר הירדן אינו שוה בקדושתה לאר"י לענין השראת השכינה ובנין בית המקדש, ודעת התשב"ץ (ח"ג סי' ר') הוא דלענין עוד הרבה ענינים (כגון קבורה, גלגול מחילות נבואה ועוד הרבה) אינו שוה לאר"י אבל מ"מ הר"ן כתב הבאת עומר וביכורים וזה צ"ע למה לי, ובירושלמי איתא דטעמא דביכורים דאינו זבת חלב ודבש ואולי זהו יסוד החילוק וצ"ע