(טו, לח)
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת מה פירוש סיפא דקרא וְ
נָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת? מהו
'צִיצִת הַכָּנָף'?
[בהודעה קודמת כתבו בזה, ותחלה ארחיב הדברים, ואח"כ אתייחס למה שתלו דבר זה במחלוקת הראשונים].המלה
'צִיצִת' בלשון הקודש, פירש הרד"ק
(ספר השרשים, שורש 'ציץ'):
ענף הבגד, מה שנשאר מן הארוג, שהוא נתלה בו, יקרא ציצית, ולפיכך קרא החוטין שצוה הכתוב לתלות בכנף הבגד 'ציצית'
דהיינו, ש'ציצית' במקורו, הוא שם לחוטים שבשפת הבגד, וחוטי הציצית נקראים כן משום שגם הם חוטים התלויים בבגד.
ונמצא, שאפשר לבאר את הפסוק
'וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף' בשתי דרכים:
א) החוטים הלבנים שניתנו בכנף הבגד למצוה, וכרישא דקרא
'וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת' - עליהם יתנו את פתיל התכלת; חוטים אלו נקראים
'צִיצִת הַכָּנָף'.ב)
'וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף' היינו בכנף הבגד, בחוטים היוצאים ממנו, שם יתנו פתיל תכלת, וכשם שנותנים חוטי לבן בכנף הבגד, כך נותנים פתיל תכלת בכנף הבגד.
ואפשרות שלישית, בין שתי דרכים אלו, הוא פירוש החזקוני:
"עַל צִיצִת הַכָּנָף - עם ציצית הכנף; דוגמא עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ (ויקרא כה, לא) פירוש, עם צצית הכנף שהיא לבן יתנו פתיל תכלת וכן אמרו רבותינו".
שתי הדרכים דלעיל קשות; על אפשרות א' קשה למה לא נכתב בקיצור,
'ונתנו על הציצית פתיל תכלת', ולמה הוגדרה כאן הציצית
'צִיצִת הַכָּנָף'.ועל אפשרות ב' קשה, למה לא נכתב
'ונתנו על הכנף פתיל תכלת'; לשם מה נוספה כאן המלה
'ציצית'.
כאפשרות הראשונה פירש
הרמב"ם (הלכות ציצית פ"א ה"ג) נמצאו במצוה זו שני צווים, שיעשה על הכנף ענף יוצא ממנה, ושיכרוך על הענף חוט תכלת. שנאמר 'ועשו להם ציצית', 'ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת'.
וכאפשרות זו פירש גם רש"י
(שבת כז: ד"ה כתיב), וכתב:
"דהאי כנף קרא יתירא הוא, דהא כתיב על כנפי בגדיהם והוה ליה למכתב ונתנו על הציצית פתיל תכלת", ופירש שלכן דרש רבא
(שם) "הכנף - מין כנף" (שאם הבגד הוא של משי, ציצית של משי פוטר בה),
"דהכי משמע, ציצית של כנף תהא" (שם ד"ה מין).
דהיינו, שלכן מכונים חוטי הציצית
'צִיצִת הַכָּנָף', להורות שחוטי הציצית הם כמו הכנף - מאותו המין.
כאפשרות השניה משמע בתרגום המיוחס ליונתן עה"ת, שתרגם:
"וְיִתְּלוּן... עַל אַרְבַּעַת אַנְפֵּי גוּלֵיהוֹן דְמִתְעַטְפִין בְּהוֹן לְדָרֵיהוֹן וְיִתְּנוּן עַל אַנְפָּא גוּלְיַתְהוֹן שְׁזִיר דְתִכְלָא"הרי שתרגם 'כנפי בגדיהם', ו'ציצת הכנף' באותו לשון, ומשמע שבשניהם המשמעות שוה: לתת על כנף הבגד חוטי לבן, ולתת על כנף הבגד תכלת.
וכן פירש הפרי מגדים
(באגרותיו הנדפסות בשו"ע, אגרת ד אות צ) בדעת אונקלוס,
ודבריו שם באו בקיצור כדרכו, אך נראה שכונתו כך. דהנה בטור
(או"ח יא) כתב "לא יתנהו על החוטין שעושין בשפת הבגד" ונפסק בשו"ע
(שם סעיף יא).ובב"י שם
(טז, ב ד"ה ובתוך) הביא לשון הסמ"ג
(עשין כו קח ע"ג) וגם לא יניחנו ממש בשפת הבגד שגודלין כדי שיהיה חזק, שקורין בלע"ז ליישיד"א, שהרי 'על כנפי בגדיהם' כתיב וזה אינו נחשב מן הבגד.
ובמוסף הערוך
(לר' בנימין מוסאפיה, ערך כרספד) כתב:
תרגום 'עַל צִיצִית הַכָּנָף' - 'כרוספדא דכנפא'; 'גדילים תעשה לך' (דברים כב, יב) 'כרספדין תעביד לך'; פירוש, בלשון יוני שפת הבגד.
ולפי"ז פירש הפמ"ג את לשון התרגום
"עַל צִיצִת הַכָּנָף" - " עַל כְּרֻסְפְּדָא דְכַנְפָא", שהכונה שאין צריך לחתוך החוטים היוצאים מן הבגד (דלא כטור ושו"ע), אלא יתן פתיל התכלת על חוטים אלו שבכנף הבגד.
עכ"ד הפמ"ג, כפי הבנתי בדבריו.
[ואמנם במוסף הערוך אין נראה שכונתו לבאר כך הפסוק
''וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף", שהכונה לתת את התכלת על שפת הבגד. שהרי הביא גם הפסוק
"גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ", ושם אין הכונה ל'שפת הבגד', אלא לחוטי הציצית.
אלא כונתו כמו שכתב בפירוש רבנו האי גאון (כלים כז, יב) על לשון המשנה שם 'כרוספדין', וז"ל:
"'כרוספדין' לשון יוני, והוא כמין חוטין יתירין היוצאין בבגד משני קצותיו".
ואם כן, גם בפסוק
''וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף" הכונה לחוטי הציצית, הנקראים 'כרוספדין' בארמי משום שהם חוטים היוצאים מן הבגד].