עיין אג"מ שדן בארוכה אימתי מתחלת בין המצרים ולדעתו בליל שבעה עשר בתמוז עדיין מותר לעשות חתונות וכדומה, ולכאו' ה"ה כאן תשעת הימים אינה מתחלת מהלילה.
לומד_בישיבה כתב:אגב, מה רע בכך לשתות מיץ ענבים שזה מותר גם בתשעת הימים.
בני ברקי כתב:ואולי זה רק לבני ספרד שמוצ"ש השנה זה לא שבוע שחל בו?
מה שנכון נכון כתב:בני ברקי כתב:ואולי זה רק לבני ספרד שמוצ"ש השנה זה לא שבוע שחל בו?
הם שותים יין הבדלה גם בשבוע שחל בו.
לומד_בישיבה כתב:מה שנכון נכון כתב:בני ברקי כתב:ואולי זה רק לבני ספרד שמוצ"ש השנה זה לא שבוע שחל בו?
הם שותים יין הבדלה גם בשבוע שחל בו.
ואולי מפני שזה עדיין שייך לסעודת שבת, והרי זה כמו יין על הכוס בברכת המזון בברית שגם האשכנזים שותים אותו בתשעת הימים.
הטעם האמיתי הוא בגלל שבמקום מצוה לא נהגו, ועל כן השו"ע מתיר בכל כוס של בהמ"ז
לומד_בישיבה כתב:לא הבנתי, א"כ מדוע האשכנזים אינם שותים כוס של הבדלה, ואילו כוס של ברכת המזון בברית שפיר שותים, והרי שניהם הנם במקום מצווה.
לומד_בישיבה כתב:כל מה שכתבתי שייך רק כאשר ר"ח אב חל להיות ביום ראשון.
ט.ל.ח.
מה שנכון נכון כתב:לומד_בישיבה כתב:אגב, מה רע בכך לשתות מיץ ענבים שזה מותר גם בתשעת הימים.
אסור.
מנחם וואהלינער כתב:קשה לי למה אסור לאכול מאכלים בשריים בתשעת הימים הלא אין שמחה אלא בבשר ולא במשהו שיש לו טעמא דבישרא
נהר שלום כתב:מנחם וואהלינער כתב:קשה לי למה אסור לאכול מאכלים בשריים בתשעת הימים הלא אין שמחה אלא בבשר ולא במשהו שיש לו טעמא דבישרא
היכן ראיתם שאסור אכל מאכלים שיש בהם רק טעם בשר??
מנחם וואהלינער כתב:מה שנכון נכון כתב:לומד_בישיבה כתב:אגב, מה רע בכך לשתות מיץ ענבים שזה מותר גם בתשעת הימים.
אסור.
ממ"נ אי יוצאין בזה לקידוש ולהבדלה יין מיקרי ואם לאו מה מועיל
לומד_בישיבה כתב:יש לציין כאן, מנהגו של מרן הגרי"ז ז"ל שהיה שותה את היין בהבדלה, לטענתו, לא יתכן קטן שמבין בהבדלה כדי שיוכל לשתות מכוס ההבדלה, וכשאין דעת הבדלה מנין, ואילו בחורבן הבית אינו מבין. והדברים ידועים.
...ואמנם עדיין לא עלתה בידינו הדרך שנאחז בה לצאת מהקטנות אל הגדלות, ולחזור אל מעלתנו.
ידוע בפוסקים שישנו שיעור קטן שהגיע לחינוך אבילות על ירושלים, ורבים נתקשו מהו גדר השיעור בזה. וראיתי מובא בשם הגר"נ קרליץ שהשיעור הוא מעת שיודע ללמוד תוס'. וכן מצינו השיעור בקטן אם יודע ללמוד תוס', בדברי הגרש"ז אוירבך שאף במקומות הנוהגים בשמחת תורה ליתן אף לקטנים להחזיק ס"ת, שלא יתנו אלא לקטן שלומד תוס', ואינו כבוד התורה לתת לקטן שלא למד תוס' להחזיק את הס"ת. וצ"ב מהו גדר השיעור בלימוד התוס' בדווקא, ומהי היא השייכות בינו לחינוך על אבילות ירושלים.
ונראה, שכאשר לומדים היה נראה לפום ריהטא שאפשר להסתדר בלימוד גמ' ורש"י, ותוס' בא ומקשה ממקו"א ומהמשך הסוגיא, ושוב הסוגיא מוקשה ואינה מיושבת ומובנת, ומתוך הקושיא גופא חותרים ונפתח פתח להבין המהלך והבניין של הסוגיא. והקושיא אומרת, שאע"פ שלכתחילה הסוגיא נראית נוח, אך הקושיא באה וקורעת סגור ליבה ופותחת את הדברים. ושוב כבר לא אוחזים את הסוגיא באותה הברירות שהיה נדמה בלימוד הגמ' רש"י שהכל היה זורם בפשטות. והנה, בשעה שחיים את הקושיא בעצם יש מבוכה ונראית הסוגיא כבחושך ועלטה, שנראה שעכשיו אין לו הסוגיא, או שחייב לשמוע ולהשיג מיד תירוץ לקושיית התוס'. אכן באמת החושך הזה הוא אור, וכשלומדים תוס' התפיסה צריכה להיות שהוא אוחז בקושיא, ולא שבגלל זה אין לו סוגיא, אלא אדרבה אוחז הסוגיא עם ודרך הקושיא, ותופס עתה עצם הסוגיא עם הקושיות שבה. ואז הקושיא עצמה פותחת את הסוגיא (ואף את הרש"י), וכגון הידוע 'שאלת חכם חצי תשובה'. ולפעמים אפי' נשארת בקושיא בינתיים, אך זה עצמו הארת הסוגיא.
ותפיסת הדברים במוקשה שבהם, היא שלב ומעלה בבניין האדם, שלאו כל איניש אוחז בה. (ולמשל שידוע אצל מג"ש של בעלי-בתים שלא לסיים השיעור להם עם קושיא, שכן, בעצם המהלך אין לבם חפץ לאחוז דבר בקושיא שבו. וזה בניגוד לישיבה שהמהלך כל העת ע"י הקושיא). ואינו כמו שיש אומרים שלא מתים מקושיא, אלא אדרבה שרויים בקושיא וחיים מהקושיא. וכלפי מדרגה זו, הוא מה שיש לשער בקטן הלומד תוס', שכן קטן בכלל אינו תופס ושייך כלל בדברים מופשטים שאינם מושגים בחוש, וכלפי זה המה דברי הגר"נ שיש לשער אם הגיע לחינוך אבילות ירושלים שיודע ללמוד תוס', והיינו אם הגיע לשלב שיודע כבר לאחוז הקושיא, ושתהיה תפיסתו בסוגיא בתוך הקושיא, להיות מצוי ולהישאר בקושיא עצמה וביישוב שבה גופא, וכאשר יתבאר.
ונראה, שאף שיעור ידיעת התוס' בשמחת תורה שנקט הגרש"ז הוא עד"ז. שכשאוחזים הס"ת בידינו, צריך להכיר שאין הס"ת כבר בתוך הישג הידיים שלנו ונמצא בתוכנו, אלא אנו בעצמנו מחזיקים את הס"ת שנמצא מעלינו. והס"ת הוא כלל התורה. והכרה זו תיתכן רק בקטן הלומד תוס' שמקשה מכלליות התורה, ויודע לאחוז בקושיא ובמה שעדיין אין בידיו, וכך תהיה אחיזתו בס"ת שהוא כלל התורה, ששמחת תורה באה על גמרה של תורה, ואף שמחזיק בס"ת ובכל התורה אך היא מעליו ואיננה עדיין בו אלא הוא ב'קושיא' וחסר אותה.
ונכון להזכיר כאן מה ששמעתי מאאמו"ר שליט"א שמי שאין לו ת"ב גם שמחת תורה אין לו, וכפי המידה שיש לו ת"ב כך יהיה לו שמחת תורה. שכן רק מי שיש לו הרגש בחסרון מעלה רוחנית, הוא אשר מסוגל לשמוח בהשגת וקנין המעלה. וסמך לדבר יש להביא, מדברי המהרש"א הידועים בבכורות (ח' ע"ב) שאומר בתו"ד שהכ"א יום שיש בבין המצרים מכוונים כנגד הכ"א יום שיש מר"ה ועד הושענא רבה. ונמצא שיום הכ"ב הוא ת"ב ושמחת תורה. ונאמר ששייכותם היא בעניין זה, לתפוס ולאחוז בקושיא, דהיינו בגדולתה של תורה...
עושה חדשות כתב:ציטוט מתוך שיחת הגרח"י קפלן בישי' חברון, שבוע שעבר
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 40 אורחים