ראיתי ואשתומם כתב:מעניין שהכותב מציין שצריך לעיין בספרים על שאלה זו, ועד כדי כך ש'מצא' בדברי מלכיאל שצ"ע בדבריו, ובזה חתם.
והלא כל האחרונים מלאים מצד אל צד בקושיה זו, ורבו תירוציה כנודע לכל מעיין מעט בסוגיא זו, וראשון השואלים הלא הוא השואל בתשובת מהר"ם לובלין, ומהר"ם לובלין ענה לו שם כמבואר, והביא הכל המג"א בסי' תקנ"ט והאריך להשיב ואחריו באו כל האחרונים זה בכה וזה בכה ונלאיתי העתיקם.
אז נא לא להעלות כאלה "תמיהות" בעיקר הדין מבלי לעיין אפילו מעט בפוסקים בזה.
ראיתי ואשתומם כתב: לא אמנע מלשאול האם אכן מצא בפוסקים שהתירו לחולה ולבעלת מיחוש בט"ב נדחה שהזכירו דמות ראיה מקולא דברית?
.
ראיתי ואשתומם כתב: לא אמנע מלשאול האם אכן מצא באותם הפוסקים (שהתירו לחולה ולבעלת מיחוש בט"ב נדחה), שיזכירו דמות ראיה מקולא דברית?
בפשטות היא גמרא ערוכה במגילה ה' ב' דרבי רצה לבטל ט"ב ומסקינן התם דהיינו בנדחה, ואף שלא הודו לו וכדקי"ל להלכה, מ"מ חזינן שאינו באותו החומר דתקנת נביאים ודברי קבלה, דאל"כ לא היה עולה בדעתו לבטל.
-"ואמנם לדעתי אחר דכל הפוסקים לבד מהר"ם הנ"ל פשוט בפיהם דבברית חזינן דהקלו בנדחה אין לעורר שום תימה אם למדו משם גם לחולה, מ"מ אני שואל האם אכן מצינו שמשם למדו כן"
עושה חדשות כתב:מה ההוראה המקובלת לדינא בענין אשה מעוברת בצום ת"ב נדחה?
מחד, הרי בעל ברית הקילו בו בת"ב נדחה טפי משאר צומות, וכ"ש מעוברת וכנ"ל,
ומאידך, ממניקה חזי' דהאי ק"ו אינו מוכרח,
עוד יל"ע האם מחצות קיל טפי ע"פ סברת הישוע"י דעד חצות הוי כצום עצמו (כי אז נשרף), דמה"ט השבוע שקודם ל"ח שבוע שחל בו.
מה דעת גדולי ההוראה?
מהרם מרוטנבורק כתב:עושה חדשות כתב:מה ההוראה המקובלת לדינא בענין אשה מעוברת בצום ת"ב נדחה?
מחד, הרי בעל ברית הקילו בו בת"ב נדחה טפי משאר צומות, וכ"ש מעוברת וכנ"ל,
ומאידך, ממניקה חזי' דהאי ק"ו אינו מוכרח,
עוד יל"ע האם מחצות קיל טפי ע"פ סברת הישוע"י דעד חצות הוי כצום עצמו (כי אז נשרף), דמה"ט השבוע שקודם ל"ח שבוע שחל בו.
מה דעת גדולי ההוראה?
הגרשז"א התיר בזה כמו שהיקל במעוברות (ובצומות) תמיד.
יעוי' בביה"ל ס"ס תקנ"ט מה שהביא בשם הגרעק"א להקל בזה.
גם זו לטובה כתב:...וכתבו הראשונים "מעשה ברבינו יעב"ץ שהיה בעל ברית בט"ב שחל להיות בשבת ונדחה למחרתו והתפלל מנחה בעוד היום גדול ורחץ ולא השלים ומהאי טעמא דהכא שי"ט שלו היה". מדהוזקקו הראשונים לכתוב שהיה בט"ב שחל להיות בשבת, משמע דרק מש"ה היקל, אבל בברית בט"ב שחל בזמנו אין להקל, וכ"כ להדיא המהרי"ל סי' קכה והב"י סי' תרנט. והנה זמן קרבן עצים בי' אב, וא"כ אינו חל ביום התענית רק בחל ט"ב בשבת, ולכן מיירי בכה"ג, אבל אפשר דאינו מפני קולת נדחה אלא משום דיו"ט עצים דוחה תענית דט"ב
עושה חדשות כתב:מה ההוראה המקובלת לדינא בענין אשה מעוברת בצום ת"ב נדחה?
מחד, הרי בעל ברית הקילו בו בת"ב נדחה טפי משאר צומות, וכ"ש מעוברת וכנ"ל,
ומאידך, ממניקה חזי' דהאי ק"ו אינו מוכרח,
עוד יל"ע האם מחצות קיל טפי ע"פ סברת הישוע"י דעד חצות הוי כצום עצמו (כי אז נשרף), דמה"ט השבוע שקודם ל"ח שבוע שחל בו.
מה דעת גדולי ההוראה?
שו"ת שבות יעקב חלק ג סימן לז כתב:כיון שנדחה ט"ב על יום א' א"צ להשלים אפילו בחולי קצת וכן נהגתי להורות ביולדו' תוך שלשי' או במעוברת ומיחוש קצת דהא אפילו משום כבוד המילה הקילו בהנ"ל כמבואר בא"ח סימן תקנ"ט סעיף ט' כ"ש במקום חשש חולי
באול"צ דחה את הק"ו ממעוברת. וראה כאן בביאור דעתועושה חדשות כתב:מה ההוראה המקובלת לדינא בענין אשה מעוברת בצום ת"ב נדחה?
מחד, הרי בעל ברית הקילו בו בת"ב נדחה טפי משאר צומות, וכ"ש מעוברת וכנ"ל,
ומאידך, ממניקה חזי' דהאי ק"ו אינו מוכרח,
עוד יל"ע האם מחצות קיל טפי ע"פ סברת הישוע"י דעד חצות הוי כצום עצמו (כי אז נשרף), דמה"ט השבוע שקודם ל"ח שבוע שחל בו.
מה דעת גדולי ההוראה?
עושה חדשות כתב:
ועל קו' המהר"ם אולי יל"פ לפמש"כ בפיר"ח שם "ואסיק' טעמא דיו"ט שלנו ומפני כך לא השלמנו הא ערב יו"ט מתענה ומשלים בט' באב שחל להיות בע"ש", ודו"ק.
פרי יהושע כתב:עושה חדשות כתב:
ועל קו' המהר"ם אולי יל"פ לפמש"כ בפיר"ח שם "ואסיק' טעמא דיו"ט שלנו ומפני כך לא השלמנו הא ערב יו"ט מתענה ומשלים בט' באב שחל להיות בע"ש", ודו"ק.
לא הבנתי דברי ר"ח, ולא את ישובו של מר, האם אפשר לבאר?
עירובין דמ"א טעמא דיום טוב הא ערב יום טוב משלימין. ופירש"י "הא בשאר תשעה באב היו משלימין, אע"פ שכל תשעה באב הוי ערב יום טוב שלהם". והנה הב"י בסי' תקנט כ' דמש"כ הראש' ומכללם התוס' בסוג' דכשיש מילה בת"ב מפסיקין את התענית, זה דוקא בעשרה באב שהצום נדחה אליו, אבל בת"ב ממש אין הברית מפסיקה את התענית, ז"ל "משמע לי דהא דרבינו יעבץ דוקא בת"ב שחל להיות בשבת ונדחה למחרתו דכיון דאידחי לא חמיר כולי האי אבל אם לא היה נדחה אלא שחל להיות באחד מימי השבוע לא היה מיקל בו בכך". (ולכאו' כך מפו' באו"ז הל' אבילות סי' תמ שכ' "מעשה ברבי' יעב"ץ הלוי זצ"ל שהיה לו ברית מילה והיה יום המילה בט"ב שחל להיות בשבת ודחו אותו עד למחר יום א' וצוה להתפלל מנחה גדולה לאחר ו' שעות והלך ורחץ הוא ובעל ברית עמו ואח"כ הלכו לביהכנ"ס ומלו והלכו לבתיהם ואכלו כל צרכיהם ולא השלימו עם הציבור לפי שהיתה סעודת מצוה וגם תענית בי' באב בעבור כך התיר כדגרסי' ובחמישי מותרין מפני כבוד שבת כ"ש לכבוד מילה דחמירא יותר מחמישי לכבוד שבת", ודו"ק).
והק' ע"ז המג"א שם בסקי"א דבסוג' מבו' ל"כ, ז"ל "הקש' המקשה למור"ם לובלין בתשו' דהא ספ"ג דעירובין אמרי' מהא דר"א בר צדוק וכו' וק' מאי קפריך בשלמא י"ט זה אילו חל בט"ב היו משלימין א"כ כ"ש דיש להשלים בעי"ט אבל שבת אין מתענין בו אם חל בו ט"ב א"כ ה"ה בע"ש אין להשלים אלא ע"כ שאף בט"ב אין משלימין בי"ט שלו, א"כ למה פסק הרב"י דמשלים בט"ב עצמו". (ואולי יל"ד דרק כשהברית חלה בת"ב אז שמחת הברית פחותה יותר ולכן משלימין, אבל ברית שהיא למחרת ת"ב היא טעם גם שלא להשלים). אמנם בפיר"ח בסוג' כ' "ואסיק' טעמא דיו"ט שלנו ומפני כך לא השלמנו הא ערב יו"ט מתענה ומשלים בט' באב שחל להיות בע"ש", ומבו' דלא פי' כרש"י הנ"ל, אלא הוי דקדוק בעלמא דמשמע דבערב יו"ט משלימין. אבל מכל ת"ב שהיה ערב יו"ט שלהם ל"ק, ואולי משום דהיו"ט היה רק בשעת היום עצמו ולא התחיל מהלילה וכדלהלן, או טעם אחר כיו"ב, אבל עכ"פ לפ"ז אין מקור דבת"ב עצמו כשאינו נדחה משלימין את התענית גם כשחל ברית וכד'.
ומש"כ שם הב"י עוד "וכן משמע מההיא דמייתי מרבי אלעזר ברבי צדוק דאמר וחל ט"ב בשבת ודחינוהו לאחר השבת ואם איתא דהוא הדין לחל תשעה באב באחד מימי השבוע הוה ליה לסתום ולומר והתענינו בתשעה באב ולא השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו היה", לכאו' צ"ע דודאי יש לו לפרש איך חל יו"ט שלהם בת"ב, דמתחילה ודאי לא קבעו יו"ט לת"ב אלא רק מחמת דהוי נדחה. וע"ע מנחת ברוך סי' פג.
ובמנ"ח מ' שא כ' "ותמיה לי טובא דהדבר ידוע הא דיום קרבן נחשב יום טוב ואסור בהספד ותענית הוא רק בשעה שמותר להקריב זה הקרבן כמבואר זה באריכות במשנה למלך בפ"ו מה' כלי המקדש ושם הביא דברי הירושלמי לענין ערב פסח דאין אסור רק מחצות מפני שא"א להקריב קודם חצות וע' בזה ג"כ באחרונים באו"ח סי' תס"ח א"כ נמי בההוא יום טוב דבני סנאב שהי' מפני קרבן עצים והביאו קרבן בו ביום כמבואר בר"מ ומ"ל שם וא"א להקריב קרבן בלילה א"כ פשיטא דבלילה שלפניו מותר בתענית ויקשה מאי פשיט מיניה בעירובין שהמתענה בעיו"ט א"צ להשלים הא עיקר הספק מפני שנכנס לשבת וי"ט בלילה כשהוא מעונה וי"ט של קרבן מותר לכתחלה בלילה בתענית וצע"ג". (ועי' חכמת שלמה שם מש"כ שתי' בזה לבעל המנ"ח). אמנם לפי' ר"ח הנ"ל יש ליישב, ואדרבה זה היה טעמו של ר"ח שלא פי' כד' רש"י.
(וביחוסי תו"א ערך בר נתן כ' "ומזה הטעם מתורץ מה שקשה במס׳ ערובין אמר ר׳ אילעי בר צדוק אני הייתי מבני סנאב בן בנימין פעם אחת חל ט׳ באב בשבת ודחינוה לאחר שבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי״ט שלנו היה ומפרשינן התם שאותו היום עשרה באב זמן עצי המערכה שלהן היה וקשה מפני מה היה להם י״ט והלא לאחר החורבן היה שהרי אין ט׳ באב נוהג אלא לאחר החורבן וכבר בטלה מגילת תענית חוץ מחנוכה ופורים כדאיתא בראש השנה פ״א שאינו נוהג כל אותן ימים טובים שהיו להן בזמן שבית המקדש קיים על ידי שום מעשה בהנך דחשיב התם אילין יומיא דלא להתענאה אלא זהו הטעם כמו שאומר הירושלמי דיום קרבן אסור בהספד ותענית ומלעשות מלאכה ולהם היה אותו היום עשרה באב יום קרבן שהיו מביאים עצים למערכה לפיכך נאסר להם לעולם בהספד ותענית ומלאכה". וע"ע בתוס' תענית יב, א).
עושה חדשות כתב:פרי יהושע כתב:עושה חדשות כתב:
ועל קו' המהר"ם אולי יל"פ לפמש"כ בפיר"ח שם "ואסיק' טעמא דיו"ט שלנו ומפני כך לא השלמנו הא ערב יו"ט מתענה ומשלים בט' באב שחל להיות בע"ש", ודו"ק.
לא הבנתי דברי ר"ח, ולא את ישובו של מר, האם אפשר לבאר?
אעתיק מהרשום אצלי:עירובין דמ"א טעמא דיום טוב הא ערב יום טוב משלימין. ופירש"י "הא בשאר תשעה באב היו משלימין, אע"פ שכל תשעה באב הוי ערב יום טוב שלהם". והנה הב"י בסי' תקנט כ' דמש"כ הראש' ומכללם התוס' בסוג' דכשיש מילה בת"ב מפסיקין את התענית, זה דוקא בעשרה באב שהצום נדחה אליו, אבל בת"ב ממש אין הברית מפסיקה את התענית, ז"ל "משמע לי דהא דרבינו יעבץ דוקא בת"ב שחל להיות בשבת ונדחה למחרתו דכיון דאידחי לא חמיר כולי האי אבל אם לא היה נדחה אלא שחל להיות באחד מימי השבוע לא היה מיקל בו בכך". (ולכאו' כך מפו' באו"ז הל' אבילות סי' תמ שכ' "מעשה ברבי' יעב"ץ הלוי זצ"ל שהיה לו ברית מילה והיה יום המילה בט"ב שחל להיות בשבת ודחו אותו עד למחר יום א' וצוה להתפלל מנחה גדולה לאחר ו' שעות והלך ורחץ הוא ובעל ברית עמו ואח"כ הלכו לביהכנ"ס ומלו והלכו לבתיהם ואכלו כל צרכיהם ולא השלימו עם הציבור לפי שהיתה סעודת מצוה וגם תענית בי' באב בעבור כך התיר כדגרסי' ובחמישי מותרין מפני כבוד שבת כ"ש לכבוד מילה דחמירא יותר מחמישי לכבוד שבת", ודו"ק).
והק' ע"ז המג"א שם בסקי"א דבסוג' מבו' ל"כ, ז"ל "הקש' המקשה למור"ם לובלין בתשו' דהא ספ"ג דעירובין אמרי' מהא דר"א בר צדוק וכו' וק' מאי קפריך בשלמא י"ט זה אילו חל בט"ב היו משלימין א"כ כ"ש דיש להשלים בעי"ט אבל שבת אין מתענין בו אם חל בו ט"ב א"כ ה"ה בע"ש אין להשלים אלא ע"כ שאף בט"ב אין משלימין בי"ט שלו, א"כ למה פסק הרב"י דמשלים בט"ב עצמו". (ואולי יל"ד דרק כשהברית חלה בת"ב אז שמחת הברית פחותה יותר ולכן משלימין, אבל ברית שהיא למחרת ת"ב היא טעם גם שלא להשלים). אמנם בפיר"ח בסוג' כ' "ואסיק' טעמא דיו"ט שלנו ומפני כך לא השלמנו הא ערב יו"ט מתענה ומשלים בט' באב שחל להיות בע"ש", ומבו' דלא פי' כרש"י הנ"ל, אלא הוי דקדוק בעלמא דמשמע דבערב יו"ט משלימין. אבל מכל ת"ב שהיה ערב יו"ט שלהם ל"ק, ואולי משום דהיו"ט היה רק בשעת היום עצמו ולא התחיל מהלילה וכדלהלן, או טעם אחר כיו"ב, אבל עכ"פ לפ"ז אין מקור דבת"ב עצמו כשאינו נדחה משלימין את התענית גם כשחל ברית וכד'.
ומש"כ שם הב"י עוד "וכן משמע מההיא דמייתי מרבי אלעזר ברבי צדוק דאמר וחל ט"ב בשבת ודחינוהו לאחר השבת ואם איתא דהוא הדין לחל תשעה באב באחד מימי השבוע הוה ליה לסתום ולומר והתענינו בתשעה באב ולא השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו היה", לכאו' צ"ע דודאי יש לו לפרש איך חל יו"ט שלהם בת"ב, דמתחילה ודאי לא קבעו יו"ט לת"ב אלא רק מחמת דהוי נדחה. וע"ע מנחת ברוך סי' פג.
ובמנ"ח מ' שא כ' "ותמיה לי טובא דהדבר ידוע הא דיום קרבן נחשב יום טוב ואסור בהספד ותענית הוא רק בשעה שמותר להקריב זה הקרבן כמבואר זה באריכות במשנה למלך בפ"ו מה' כלי המקדש ושם הביא דברי הירושלמי לענין ערב פסח דאין אסור רק מחצות מפני שא"א להקריב קודם חצות וע' בזה ג"כ באחרונים באו"ח סי' תס"ח א"כ נמי בההוא יום טוב דבני סנאב שהי' מפני קרבן עצים והביאו קרבן בו ביום כמבואר בר"מ ומ"ל שם וא"א להקריב קרבן בלילה א"כ פשיטא דבלילה שלפניו מותר בתענית ויקשה מאי פשיט מיניה בעירובין שהמתענה בעיו"ט א"צ להשלים הא עיקר הספק מפני שנכנס לשבת וי"ט בלילה כשהוא מעונה וי"ט של קרבן מותר לכתחלה בלילה בתענית וצע"ג". (ועי' חכמת שלמה שם מש"כ שתי' בזה לבעל המנ"ח). אמנם לפי' ר"ח הנ"ל יש ליישב, ואדרבה זה היה טעמו של ר"ח שלא פי' כד' רש"י.
(וביחוסי תו"א ערך בר נתן כ' "ומזה הטעם מתורץ מה שקשה במס׳ ערובין אמר ר׳ אילעי בר צדוק אני הייתי מבני סנאב בן בנימין פעם אחת חל ט׳ באב בשבת ודחינוה לאחר שבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי״ט שלנו היה ומפרשינן התם שאותו היום עשרה באב זמן עצי המערכה שלהן היה וקשה מפני מה היה להם י״ט והלא לאחר החורבן היה שהרי אין ט׳ באב נוהג אלא לאחר החורבן וכבר בטלה מגילת תענית חוץ מחנוכה ופורים כדאיתא בראש השנה פ״א שאינו נוהג כל אותן ימים טובים שהיו להן בזמן שבית המקדש קיים על ידי שום מעשה בהנך דחשיב התם אילין יומיא דלא להתענאה אלא זהו הטעם כמו שאומר הירושלמי דיום קרבן אסור בהספד ותענית ומלעשות מלאכה ולהם היה אותו היום עשרה באב יום קרבן שהיו מביאים עצים למערכה לפיכך נאסר להם לעולם בהספד ותענית ומלאכה". וע"ע בתוס' תענית יב, א).
עושה חדשות כתב:מגן אברהם סימן תקנא ס"ק לה:
וט"ב שחל בשבת ונדחה אין לו דין שבת שחל ט"ב לענין זה בזה כ"ע מודים עמ"ש ס"ד.
פרי מגדים באשל אברהם שם:
ושבת שחל בט' באב ונדחה, אף ליש אומרים בסעיף ד' דמקרי שבוע שחל ט' באב, לענין לספר ולכבס שהוא מדינא, אבל בשר ויין וכדומה שהוא ממנהגא בזה כו"ע מודים שאין לו דין שבוע שחל ט' באב, יע"ש.
האם פוסקים כך? [וצ"ע במשנ"ב ס"ק כ לגבי קציצת צפורניים].
נוגע לי למעשה לגבי תפירה (בשכר) בשבוע הבא, כאשר הבגדים הובאו לתופרת כבר כעת ויש לה זמן לתפור בתחילת חודש אב, האם מותר לה ע"פ המג"א ופמ"ג הנ"ל.
כדכד כתב:צודק
לכאורה מקור הדין בירושלמי נשי דנהיגי דלא למשתי עמרא מדעייל אב מנהגא
עושה חדשות כתב:לא הבנתי מי 'צודק'. התפירה היא מדינא או ממנהגא?
עושה חדשות כתב:עתה אני מבחין שלא הסברתי כראוי את טעם ההיתר (האפשרי) על תפירה.
הנקודה היא, שבאופן שהבגדים הובאו לתופרת לפני חודש אב, כ' הרמ"א להתיר לה לתפור באב. והגר"א מחמיר. והכריע הביאוה"ל להחמיר בשבוע שחל בו. וע"ז כתבתי ע"פ המג"א והפמ"ג להקל בהאי שתא, כי אמנם מחמירים שזה כמו שבוע שחל בו, אבל רק לגבי תספורת וכד' ולא לגבי שאר מנהגים. (וע"ז הערתי מקציצת צפורניים).
כעת מובן?
עושה חדשות כתב:(מה שייך כיבוס?)
הגר"א אוסר מדינא, אבל פסקי' כוותיה רק בששח"ב,
החומרא השנה שזה כמו ששח"ב זה רק לגבי איסורים גמורים ולא מנהגים.
אז מה למעשה?
עושה חדשות כתב:לענ"ד -
לפי הגר"א אין שום חילוק בין ששח"ב לתחילת החודש,
ואנן נקטינן כוותיה רק בזמן שאסור מדינא ולא בזמן שאסור ממנהגא.
ואין אנו מחמירים לומר דהשתא הוי ששח"ב מדינא ממש,
ולכן מקילים בכל דבר שאינו איסור מדינא.
ולדידן גם התפירה שאסר הגר"א אינה נמדדת כאיסור מדינא.
תרצה - תקרא לזה 'צירוף', גם טוב.
חזור אל “בין המצרים, תשעה באב וחמשה עשר באב”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 105 אורחים