הודעהעל ידי מן השורה » ד' יולי 29, 2015 10:16 am
עי' כתבי הסבא מקלם מועדים, שהמתבונן יחשוב, שהרי כל הצרות הם תרופה לתקן את החטאים, ואם כ"כ מרה התרופה, כמה קשה החולי של החטא!.
בזה יש לפרש מה שאומרים בקינה הראשונה את הצרות כנגד כל חטא, מידה כנגד מידה, [כגון: מימינו בכסף שתינו אוי, כי ניסוך המים בזינו אוי מה היה לנו. עבדים משלו בנו אוי כי שילוח עבדים ביטלנו אוי מה היה לנו, וכו'].
הנה על הצרות אומרים רק "אוי", אבל על החטא אומרים "אוי מה היה לנו". כי החטא הוא יותר נורא מהצרה!.