הודעהעל ידי עט סופר » ו' אוגוסט 07, 2015 5:19 pm
א. הרמב"ם כותב מפורש שפירושיו בערבית מיועדים להמון העם, ולכן כתבם בערבית
ב. כל תרגום זה הבנה אחרת של הדברים, לכן אחד תרגום הוא או תרגום אונקלוס, ואז צריך כל מילה כולל עטרות ודיבון, או פירוש רש"י כיון ופירש כל דבר המצריך פירוש, ואלו שני צורות מקבילות לקיים את האחד תרגום. יש אופנים שאי אפשר להבין את עומק הדבר, אלא בתרגום לשפה אחרת, כל דובר עברית המדבר ברמה טובה אידיש ואנגלית וכיו"ב, ומתרגם לפעמים אפילו במחשבתו לשפה אחרת, מקבל תמונה יותר בהירה של הסוגיא, ובפרט אם הוא מכיר היטב את הסלנגים והתרבות של השפה האחרת. יש מילים ומושגים שהסבר בתיאור אינו ממצה, והסבר בשפה אחרת ממצה. כל מי ששמע שיעור באידיש יודע שיש מילים שעצם התרגום לאידיש נותן עומק אחר בכל הסוגיא.
ג. כמעט תמיד ניתן לקלוט כשרש"י כותב בלע"ז למה כוונתו, כלומר לקלוט שאין כאן הסבר מילולי אלא שהוא בא להוציא מאפשרות מסיומת בהבנת המילה בעברית. [להוציא תרגום צמחים לא מצויים וכיו"ב שאין דרך אחרת לפרש במה מדובר]. גם אם יש מילה פה ושם שלא הובן הכוונה, צריך לזכור כי אם אנחנו לא הבנו אינו אומר שאין כוונה, ובפרט כאשר אין לנו ידיעה ברורה למה שימש הביטוי ההוא בצרפתית בזמנו של רש"י, לדוגמא זה לא חייב להיות מעיל במובן שלנו.