יעקובי כתב:אולי שריי - מותרים? (שרי - מותר לשון יחיד; שריי -מותרים לשון רבים).
רק שאיני יודע לכלכל המשך הלשון 'ודקדוקי אינון'...
לוצאטי כתב:לכאורה לשון שקלא וטריא = לשאת ולתת.
אריך כתב:יעקובי כתב:אולי שריי - מותרים? (שרי - מותר לשון יחיד; שריי -מותרים לשון רבים).
רק שאיני יודע לכלכל המשך הלשון 'ודקדוקי אינון'...
למה לא להסביר: והני מילי שריי (ואותם דברים מותרים), ודקדוקי אינון (ואינם אלא דקדוקים וחומרות) וכו'.
עדיאל ברויאר כתב:ראשית תודה לכולם על ההצעות.לוצאטי כתב:לכאורה לשון שקלא וטריא = לשאת ולתת.
לא הבנתי איזו משמעות יש להבנה כזאת? "והני מילי נותנים ודקדוקי אינון"?!
עדיאל ברויאר כתב:אריך כתב:יעקובי כתב:אולי שריי - מותרים? (שרי - מותר לשון יחיד; שריי -מותרים לשון רבים).
רק שאיני יודע לכלכל המשך הלשון 'ודקדוקי אינון'...
למה לא להסביר: והני מילי שריי (ואותם דברים מותרים), ודקדוקי אינון (ואינם אלא דקדוקים וחומרות) וכו'.
זה לא מתקבל תחבירית כלל ועיקר. "ואותם דברים מותרים, ודקדוקים הם"?! (ההוספה "אינם אלא" לא נכנסת בכתוב). לפי הביאור הזה צ"ל: "ואני מילי שריי, דקדוקי אינון דלא אשכחן דאחמירו רבנן כולי האי...". אבל זה אומר שצריך להגיה פעמים - דקדוקי במקום ודקדוקי; דלא אשכחן במקום ולא אשכחן.
ישנה אפשרות אחרת - שני כתה"י אינם תלויים זה בזה אבל הם בני משפחה אחת, והאב המשותף שלהם, יחד עם הנוסחאות הטובות שהוא העביר לצאצאיו היקרים, הוא העביר גם כמה שיבושים. ואפשר שכאן השתבשו שניהם בעקבותיו, אבל בצורה קצת שונה אחד מהשני (וכגון שהיה כתוב בו: טריי, ובכת"י אחד, מתוך אי הבנה, קרא המעתיק: שריי), ואולי בנוסח המקורי היה כתוב: טרחי.
אם ההקשר אינו סותר את זה אריך וצופר צודקים בהחלט. מבחינה תחבירית אין שום מניעה לכתוב הני מילי מותרים, ודקדוקים הם. ז"א שהם מותרים מצד הדין והאיסור הוא דקדוק.עדיאל ברויאר כתב:צופר הנעמתי" - בהצעה הראשונה שהתייחסת אליה הוספת "שקלי" שלא מופיע במקור. לגבי ההצעה השנייה, לא נראה לי שההקשר יכול להועיל, הוא פשוט תוכן הטענה. מבחינה תחבירית כל המשפט שקשור מופיע כאן, ולענ"ד זה לא מתקבל על הדעת.
ויש מי שאומר נמי דהאי דהתירו חז"ל בתוספת[=בתוספתא] כתיבת חשבונות וכמו שפירשו בדבר האבד היכא דלא איפשר לכתוב על ידי סופר ארמאי אבל היכא דאפ' לכתוב על ידי סופר ארמאי יכתוב ארמאי ואל יכתוב ישראל. והני מילי שריי ודקדוקי אינון ולא אשכחן דאחמירו רבנן כולי האי בחולא דמועדא דאם כן כל פרקמטיא דשרו רבנן לעבדה על ידי גוים אלא ש"מ אפי' על ידו מותר
וכמה טיריי אית בגמ' דשנים אוחזין וגמ' דגט פשוט בענין זה ולולא הייתי יוצא מפירוש ההלכה שאני עומד בה הייתי מפרש את הענין עד הסוף
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 46 אורחים