סעדיה כתב:עי' אור יחזקאל (מכתבים) מכתב י"ד
ישא ברכה כתב:סעדיה כתב:עי' אור יחזקאל (מכתבים) מכתב י"ד
אין לי תח"י, במטותא מינך האם תוכל לצטט או לסכם מה כתוב.
הנה לא נמצא ידידי בשום ספר מהספרים הידועים שאמר כי התכלית של הכל הוא לימוד התורה, רק "תלמוד גדול", אבל כי לא שהוא יהיה זאת התכלית של הבריאה,
הלא כתוב הוא בפירוש - ועתה ישראל מה ה' אלו' שואל מעמך כי אם ליראה וכו', כן בנביאים - הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד.
כן לא נמצא בתורה אשר שישובח מי אשר מצא חן בעיני ה' רק בדברים אשר הם תולדות מהתורה,
כמו נח איש צדיק תמים היה בדורותיו,
אברהם אבינו ע"ה והאמין בה', כן במדת החסד בעשרה הנסיונות עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי ותורתי, -
והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה
,כן כולם רק בתכלית היוצאת מכל מעשיו, ולא מצאתי בכל התורה שיהיה העיקר והתכלית לימוד התורה, רק התכלית של הנברא הוא כמו שמצאתי.
סעדיה כתב:ישא ברכה כתב:סעדיה כתב:עי' אור יחזקאל (מכתבים) מכתב י"ד
אין לי תח"י, במטותא מינך האם תוכל לצטט או לסכם מה כתוב.הנה לא נמצא ידידי בשום ספר מהספרים הידועים שאמר כי התכלית של הכל הוא לימוד התורה, רק "תלמוד גדול", אבל כי לא שהוא יהיה זאת התכלית של הבריאה,
הלא כתוב הוא בפירוש - ועתה ישראל מה ה' אלו' שואל מעמך כי אם ליראה וכו', כן בנביאים - הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד.
כן לא נמצא בתורה אשר שישובח מי אשר מצא חן בעיני ה' רק בדברים אשר הם תולדות מהתורה,
כמו נח איש צדיק תמים היה בדורותיו,
אברהם אבינו ע"ה והאמין בה', כן במדת החסד בעשרה הנסיונות עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי ותורתי, -
והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה
,כן כולם רק בתכלית היוצאת מכל מעשיו, ולא מצאתי בכל התורה שיהיה העיקר והתכלית לימוד התורה, רק התכלית של הנברא הוא כמו שמצאתי.
והאריך עוד בזה.
גימפעל כתב:בפשטות הת"ח שמיירי שם הוא גם שומר תורה ומצוות וגם יר"ש.
ישא ברכה כתב:גימפעל כתב:בפשטות הת"ח שמיירי שם הוא גם שומר תורה ומצוות וגם יר"ש.
לא הבנתי
וכו' מי הוא אשר לא מודה כי מצות ת"ת שקולה כנגד כולם,
וכי בשביל שהיא שקולה מאוד הנה הוא התכלית? להיפך הוא "תכלית חכמה תשובה ומע"ט", אבל היראה והדביקות הוא התכלית, אבל א"א להשיג המעלות האלו בלי תורה,
והמעלו האלו הם תורה ממש, והשמנונית של תורה הם, ואיזה כבידות וסתירה מוצא ידידי עתה?
סעדיה כתב:[quote=אני מסכים אם הגה"צ ר' יחזקאל זצ"ל כי זו המשמעות בתנ"ך, (ואודה על האמת כי רגשית יותר מתקבל אצלי שזו התכלית, וזו האינטואיציה הבריאה של רוב האנושות. ובוודאי אם יבורר כי התלמוד עדיף אכוף ראשי), אבל הקושי הוא בעיקר בתלמוד.
אבל עדיין יש המון מאמרים בחז"ל שמצטייר שם שתלמוד תורה עדיף. לדוגמא 'כל מצוותיה של תורה אינם שוות לדבר אחד מן התורה', ועי' בריש פאה שכמעט כל הפרשנים הביאו דברי הירושלמי הלזה ע"ד המשנה ות"ת כנגד כולם. (אמנם יש ליישב מאמר זה).
[/quote]וכו' מי הוא אשר לא מודה כי מצות ת"ת שקולה כנגד כולם,
וכי בשביל שהיא שקולה מאוד הנה הוא התכלית? להיפך הוא "תכלית חכמה תשובה ומע"ט", אבל היראה והדביקות הוא התכלית, אבל א"א להשיג המעלות האלו בלי תורה,
והמעלו האלו הם תורה ממש, והשמנונית של תורה הם, ואיזה כבידות וסתירה מוצא ידידי עתה?
בברכה המשולשת כתב:אין ע"ה חסיד ואין בור ירא חטא
בברכה המשולשת כתב:אני התכוונתי שזה שנים שהם אחד כי א"א זה בלא זה
סעדיה כתב:התורה חשובה יותר ממצוה פרטית כיון שהתורה גורמת לקיום הרבה מצוות, זהו שאמרו דתלמוד גדול ממעשה [אחת] שמביא לידי מעשה [כולם], אמנם קיום כל המצוות יותר חשוב מת"ת דהרי הם סיבת מצוות ת"ת.
נתן כתב:סעדיה כתב:התורה חשובה יותר ממצוה פרטית כיון שהתורה גורמת לקיום הרבה מצוות, זהו שאמרו דתלמוד גדול ממעשה [אחת] שמביא לידי מעשה [כולם], אמנם קיום כל המצוות יותר חשוב מת"ת דהרי הם סיבת מצוות ת"ת.
כמדומני שכן איתא בשו"ע הרב הל' ת"ת פרק ד'
אלי כהן כתב:אנסה לבאר - לפי ענ"ד - את היחס הנכון, שבין שני הדברים - הלכאורה-נוגדים - שהועלו ע"י פותח האשכול.
נקודת המוצא שלנו, בתור מי שחיים בעולם הזה, היא מאמר חז"ל: "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה".
מהשבחים הרבים שבתלמוד לתלמידי חכמים וללימוד תורה, אין כל כך קושיא, כי בפשטות - השבחים ניתנו רק תודות להא דקיימא לן - דגדול תלמוד שמביא לידי מעשה.
לכן נראה שעיקר תמיהתו של פותח האשכול היא מהמאמר, הלכאורה נוגד, שמצינו בירושלמי פאה: "רבי ברכיה ורבי חייא דכפר תנחומין: חד אמר - אפילו כל העולם כולו - אינו שוה אפילו לדבר אחד מן התורה, וחד אמר - אפילו כל מצוותיה של תורה - אינן שוות לדבר אחד מן התורה".
לביאור העניין, צריך קודם כל להעלות על השולחן תמיהה אף יותר חזקה: הרי במסכת אבות שנינו: "יפה שעה אחת של תשובה ומעשים טובים בעולם הזה - מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא - מכל חיי העולם הזה". ולכאורה תמוה: הרי חיי העולם הזה כוללים בתוכם - לפחות אצל חלק מבני האדם - גם איזו שעה של תשובה ומעשים טובים, הלא כן? אם כן יש כאן לכאורה סתירה, שהרי מהרישא של המשנה דאבות משמע - שאותה שעת-מעשים טובים השייכת לחיי העולם הזה - עדיפה על פני כל חיי העולם הבא, בעוד שמהסיפא של המשנה דאבות משמע להפך - שחיי העולם הבא - עדיפים על פני אותה שעת-מעשים-טובים השייכת לחיי העולם הזה...
אלא ודאי בעל כורחנו לומר, שהרישא של המשנה דאבות - דנה מנקודת ראותו של האדם החי בעולם הזה, בעוד שהסיפא של המשנה דאבות - דנה מנקודת ראותו של מי שכבר נמצא בעולם האמת, כלומר הכל תלוי בזוית ההסתכלות. ומעין מה שמצינו את ההבדל - שבין זוית ההסתכלות של הצדיקים על העולם הזה - לבין זוית ההסתכלות של הרשעים עליו, וכמאמרם ז"ל, שכאשר כולם מגיעים לעולם האמת - אז העולם הזה נדמה לצדיקים כמו הר - בעוד שלרשעים הוא נדמה כחוט השערה.
השתא דאתית להכי, א"כ בפשטות כך הוא גם הפירוש הנכון של דברי הירושלמי פאה: מה שמצינו שם - שכל העולם כולו [הכולל מן הסתם גם איזו שעה של קיום מצוותיה של התורה] אינו שווה לדבר אחד מן התורה - וש"אפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה", זה רק מנקודת המבט של אלה שכבר נמצאים בעולם-האמת הנצחי - ששם כבר לא מקיימים מצוות - אע"פ ששם לומדים את התורה הנצחית כפי שמוכח מכמה מקומות (סנהדרין צב ע"א, פסחים נג ע"ב, ועוד). שמע מינה, שבעולם-האמת, התורה הנצחית - יותר חשובה מקיום המצוות - הואיל והוא חולף ורגעי בהיותו שייך רק לעולם הזה החולף, וזהו אפוא פשר המאמר של ירושלמי פאה. אבל בעולם הזה, העיקר הוא קיום המצוות - וכמאמרם ז"ל "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה".
ישא ברכה כתב:בנוגע לסתירה יפה שעה אחת וכו'. לכאו' הביאור...כי כל חלק מדבר על ענין אחר, ושני חלקי המשנה לא מקבילים...ולפי"ז אי"צ לומר כדבריך..
ישא ברכה כתב:לגופם של דברים. לכאו' לדבריך בעוה"ז ראוי להתיחס יותר למעשים מאשר לת"ח, וריבוי היחס בש"ס לת"ח הוא קצת תימה.
ישא ברכה כתב:אתה חילקת שאלו שני יחסים, יחס מצד עוה"ז ויחס מצד עוה"ב...אמנם יש דברים שהיחס אליהם הוא כל הענין.
ישא ברכה כתב:וכנ"ל לענין תורה ומצוות - יש אמת אחת - מה מועיל לקרבת ה', לדבקות, או לתכלית, מצוות או מעשה?
ישא ברכה כתב:כמות המאמרים בש"ס בשבח העוסק בתורה וכן בשבח הת"ח היא עצומה, אין עוד מצוה שיש עליה כזה ריבוי...א"א להתעלם שיש בש"ס יחס מיוחד לת"ח. ואמנם אין לזה מסכת מיוחדת, אבל כמות האיזכורים של הת"ח לטוב ולרע היא עצומה בלי פרופורציה.
ישא ברכה כתב:מצות כיבוד ת"ח, יראה מת"ח, וכו' מצוות אלו לא נאמרו על בעלי מעשים, (ויש ליישב).
ישא ברכה כתב:הגמ' סוטה אומרת תורה...גדולה מגמ"ח.
ישא ברכה כתב:יש מאמרים בש"ס כמו...גדולה מהקורבנות.
ישא ברכה כתב:יש מאמרים בש"ס כמו יקרה היא מפנינים...תורה מגנא ומצלא...וכן עבירה מכבה מצוה ולא תורה...וכו' הרי מפורש גדלות התורה ממעשים מסוימים.
ישא ברכה כתב:רבא קאמר על המאריך בתפילתו עוסקין בחיי שעה ועוזבין חיי עולם. ואם תלמוד מביא לידי מעשה אטו תפילה לאו מעשה היא.
כל זה - בעולם הזה - עולם המעשה; אבל בעולם הבא - העולם הנצחי, לא שייך לקיים מצוות - אבל כן לומדים שם תורה (כמבואר בסנהדרין צב ע"א ובפסחים נג ע"ב, ועוד).בעולם הזה - עולם המעשה, מה שיותר מועיל - הוא קיום המצוות, שהרי הלימוד (אם מתעלמים לרגע מעצם "מצוַת" תלמוד תורה) - רק "מביא לידי מעשה", בעוד אשר - "מי שחוכמתו מרובה ממעשיו - אין חוכמתו מתקיימת".
אני מסכים שבלי פרופרוציה, אבל לכיוון ההפוך מזה שאליו התכוונת: ואכן הבה נעשה ניסיון קטן, ונשלוף מהמדף איזו מסכת אקראית; נניח (ואני כרגע סתם זורק דוגמה): מסכת עירובין (ברור שיכולתי לקחת מסכת אחרת אך עדין התוצאה דלהלן הייתה זהה). כעת נעבור על המסכת כולה, דף דף, עמוד עמוד, שורה שורה, מילה מילה. נגלה, שיותר מתשעים אחוזים ממסכת עירובין עוסקים בדקדוקים ובדקדוקי דקדוקים - הלכתיים ומעשיים מאד מאד - של מצוַת עירובי בתים ושל מצוַת עירובי חצרות ושל מצוַת שיתופי מבואות ושל לחי ושל קורה, וכו' וכו', ורק מעט שבמעט שבמסכת - כמובן רק יחסית - דן באיך שראוי להתייחס לעוסקים בתורה ולתלמידי חכמים. כך גם לגבי כל אחת ואחת משאר מסכתות הש"ס. הבדיקה הזו תגלה לנו מייד, מהו לדעת חז"ל היחס האמיתי - בין חשיבות הקיום המעשי של המצוות - לבין חשיבות הלימוד (אשר עליו נאמר להדיא שהוא רק "מביא לידי מעשה") כמובן בתנאי שמתעלמים לרגע מעצם "מצוַת" תלמוד תורה.
מצווה זו - שנאמרה ביחס לתלמיד חכמים - לא נאמרה ביחס לבעלי מעשים, אבל זה רק בגלל, שאחרי שנצטווינו על - יראת ד' על ידי - קיום מצוותיו (כדכתיב: "ליראה את ד' אלוקיך ללכת בכל דרכיו...ליראה את ד' אלוקיו לשמֹר את כל דברי התורה הזאת ואת החֻקים האלה לעשֹתם" וכיו"ב), אז כבר אין צורך לירא גם את אלה אשר - יראים את ד' על ידי זה שהם - מקיימים את מצוותיו, דהא תרתי למה לי! ולטעמיך, הבה נירא גם את אלה - אשר יראים את אלה - אשר יראים את ד', ואם כן אין לדבר סוף... (תדע, דהא מהאי טעמא גם אין מצווה לירא את אלה היראים את התלמידי חכמים, דאם כן אין לדבר סוף).
ישא ברכה כתב:הגמ' סוטה אומרת תורה...גדולה מגמ"ח.
ישא ברכה כתב:יש מאמרים בש"ס כמו...גדולה מהקורבנות.
quote="ישא ברכה"]יש מאמרים בש"ס כמו יקרה היא מפנינים...תורה מגנא ומצלא...וכן עבירה מכבה מצוה ולא תורה...וכו' הרי מפורש גדלות התורה ממעשים מסוימים.
אז אמנם אפשר, שאם נשווה באופן פרטני - את שבחי כל מצוה ומצוה בפני עצמה - לשבחי מצוַת תלמוד תורה (או לשבחי מצוַת "את ד' אלוקיך תירא לרבות תלמידי חכמים"), נגלה שיש יותר שבחים למצוַת תלמוד תורה (ולשבחי מצוַת "את ד' אלוקיך תירא לרבות תלמידי חכמים"); אבל זה רק בגלל שלמצוַת תלמוד תורה קיימת גם המעלה של "מביא לידי מעשה". מאידך אם נשווה את יחס הש"ס לעצם מעשה המצוָה באופן כללי (מבלי להתייחס למצווה מסויימת) - לעומת יחס הש"ס אל לימוד דיני המצוות באופן כללי (מבלי להתייחס ללימוד של דיני מצוה מסויימת), אז נגלה (כפי שכבר ציינתי למעלה) שיותר מתשעים אחוזים מכל מסכת שבש"ס - עוסקים בפרטים ההלכתייים המעשיים - הרבה הרבה יותר מכל עיסוק של הש"ס בשבחי מצוַת לימוד תורה ובשבחי תלמידי חכמים.
ישא ברכה כתב:רבא קאמר על המאריך בתפילתו עוסקין בחיי שעה ועוזבין חיי עולם. ואם תלמוד מביא לידי מעשה אטו תפילה לאו מעשה היא.
ישא ברכה כתב: מצות כיבוד ת"ח, יראה מת"ח, וכו' מצוות אלו לא נאמרו על בעלי מעשים, (ויש ליישב).
אלי כהן כתב:[ישא ברכה כתב:יש מאמרים בש"ס כמו יקרה היא מפנינים...תורה מגנא ומצלא...וכן עבירה מכבה מצוה ולא תורה...וכו' הרי מפורש גדלות התורה ממעשים מסוימים.
בצד מאמרים אלה, מצינו בש"ס גם: "בוא וראה כמה חביבה מצווה בשעתה". זה נאמר על כל מצוה, לא רק על מצות תלמוד תורה...
כיו"ב, חוץ ממה שמצינו במשנה "ותלמוד תורה כנגד כולם", מצינו זאת בש"ס גם על עוד מצוות: "שהשבת שקולה כנגד כל המצות שבתורה", "שקולה מצות ציצית כנגד כל מצות שבתורה", "גדולה המילה שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה", "שקולה צדקה כנגד כל המצוות", "אין עבודה שהיא חביבה על הקב"ה יותר מעבודת בית המקדש", "הא למדת שענווה גדולה מכולן"...
יתר על כן: על מצוות קריאת שמע למשל, מצינו בש"ס אפילו: "בעונתה - חביבה היא יותר מדברי תורה"...
ועוד מצינו בש"ס "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה" (לא מצינו כזאת לגבי תלמוד תורה), "גדול העושה צדקה יותר מכל הקורבנות" (אבל לא מצינו שגדול הלומד תורה יותר "מכל" הקרבנות אלא רק יותר "מהקרבת תמידין"), "גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה" (אבל לא מצינו שגדול לימוד תורה יותר מן הצדקה), "גדולה הכנסת אורחין יותר מהקבלת פני שכינה" (אבל לא מצינו שגדול לימוד תורה יותר מהקבלת פני השכינה)...
ועוד מצינו בש"ס: "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" (לא מצינו כזאת לגבי לימוד תורה), "גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם", (כנ"ל), "גדולה מילה שנכרתו עליה שלוש עשרה בריתות" (כנ"ל), "מה לפסח שכן כרת...זמנו קבוע...חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא", "מה לשלמים שכן טעונין סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק", "מה לתודה שכן טעונה לחם", "מה לעולה שכן כליל", "מה לאשם שכן..."
ועוד כהנה וכהנה...
ישא ברכה כתב:נראה לי שהתכונתי להגמרא בסוטה (כמדומני כא) אומרת שתורה מגנא ומצלה משא"כ מצוה. הגמ' אומרת עבירה מכבה מצוה ואין מכבה תורה.אלי כהן כתב:איפה זה נאמר?ישא ברכה כתב:הגמ' סוטה אומרת תורה...גדולה מגמ"ח.
ישא ברכה כתב:הא מנ"ל?אלי כהן כתב:לא יותר מכל הקרבנות, אלא רק יותר מהקרבת תמידין. אבל למשל לגבי העושה צדקה - מצינו "גדול העושה צדקה יותר מכל הקרבנות".ישא ברכה כתב:יש מאמרים בש"ס כמו...גדולה מהקורבנות.
ישא ברכה כתב:האם לשיטתך מי שרוצה עוה"ב שירבה במצות ת"ת.
ישא ברכה כתב:ענין המצוות השקולות הוא סוגיא לעצמה הצריכה פשר, אבל זה ברור שלא כל מה שכתוב עליו שהוא שקול כנגד הכל זה מלמד שהוא המצוה הגדולה ביותר.
ישא ברכה כתב:מה עם כבוד ת"ח
ישא ברכה כתב:אם מסכת יבמות יותר ארוכה יותר ממסכת ע"ז זה בהכרח שהיא חשובה יותר?! ממש לא, אלא ביבמות היו הלכות מרובות משא"כ בע"ז...מבחינת המאמרים, יש ריבוי מאמרים שמשבחים באופן מיוחד את הת"ח.
ישא ברכה כתב:הרגילות להביא את דברי ר' יוחנן כאל הוכחה שתפילה חשובה יותר מתורה, אינה מוכרחת...להוציא מזה כלל שהתפילה היא מעל הכל, זה לא מוכרח.
ישא ברכה כתב:ענין זה שתורה גדולה מתפילה מצינו מרשב"י שתורתו אומנותו ואין מפסיק לתפילה.
ישא ברכה כתב:אגב, ר' נחמן עפ"י מה הוא הכריע כר' יוחנן. מנפשיה, או שסבור הוא שזו המסורת היהודית הקדומה, או מראיות, או פתקא נפיל משמיא...
ישא ברכה כתב:עיקרה של תפילה נלמדת ממשרע"ה אבל מתפילת ואתחנן וכו'.
עזריאל ברגר כתב:בגמרא פסחים בסוגיא דעם הארץ (מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור וכו') כתוב "איזהו עם הארץ? כל שאין לו תפילין בזרועו . . שאין לו ציצית בבגדו" וכיו"ב.
מכאן, ומעוד ריבוי מקומות, משמע ברור שבזמנם "עם הארץ" היה כינוי למה שנקרא בימינו "מסורתי" (אינני מדבר על מה שמכונה "חילוני", שלא היה מצוי בזמנם כלל, ואדרבא: עם הארץ אימת שבת עליו וכו' וכו'), ולעומתם "חבר" זה היה תלמידי החכמים שהם גם היו בקיאים בתורה וגם שמרו את כל המצוות.
לכן צריך לשים לב שבחלק מהמקומות שמדברים על תלמידי חכמים - מתכוונים למה שנקרא בימינו "דתי" או משהו כיו"ב, ולאו דווקא שמדובר על מי ששקוע ראשו ורובו בתורה.
אלי כהן כתב:עזריאל ברגר כתב:בגמרא פסחים בסוגיא דעם הארץ (מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור וכו') כתוב "איזהו עם הארץ? כל שאין לו תפילין בזרועו . . שאין לו ציצית בבגדו" וכיו"ב.
מכאן, ומעוד ריבוי מקומות, משמע ברור שבזמנם "עם הארץ" היה כינוי למה שנקרא בימינו "מסורתי" (אינני מדבר על מה שמכונה "חילוני", שלא היה מצוי בזמנם כלל, ואדרבא: עם הארץ אימת שבת עליו וכו' וכו'), ולעומתם "חבר" זה היה תלמידי החכמים שהם גם היו בקיאים בתורה וגם שמרו את כל המצוות.
לכן צריך לשים לב שבחלק מהמקומות שמדברים על תלמידי חכמים - מתכוונים למה שנקרא בימינו "דתי" או משהו כיו"ב, ולאו דווקא שמדובר על מי ששקוע ראשו ורובו בתורה.
בעצם חזרת על דבריי שבתגובתי האחרונה (ד"ה שוב).
עזריאל ברגר כתב:אלי כהן כתב:עזריאל ברגר כתב:בגמרא פסחים בסוגיא דעם הארץ (מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור וכו') כתוב "איזהו עם הארץ? כל שאין לו תפילין בזרועו . . שאין לו ציצית בבגדו" וכיו"ב.
מכאן, ומעוד ריבוי מקומות, משמע ברור שבזמנם "עם הארץ" היה כינוי למה שנקרא בימינו "מסורתי" (אינני מדבר על מה שמכונה "חילוני", שלא היה מצוי בזמנם כלל, ואדרבא: עם הארץ אימת שבת עליו וכו' וכו'), ולעומתם "חבר" זה היה תלמידי החכמים שהם גם היו בקיאים בתורה וגם שמרו את כל המצוות.
לכן צריך לשים לב שבחלק מהמקומות שמדברים על תלמידי חכמים - מתכוונים למה שנקרא בימינו "דתי" או משהו כיו"ב, ולאו דווקא שמדובר על מי ששקוע ראשו ורובו בתורה.
בעצם חזרת על דבריי שבתגובתי האחרונה (ד"ה שוב).
אכן אמרנו את אותו הדבר, עם ראיות ממקומות שונים.
שף ויתיב כתב:לכאורה נראה לסכם הענין כך (ועל אף שכבר רמזו בדומה לעיל לא אמנע מלכתוב מפני דבר שנתחדש בו):
תכלית בריאת האדם הוא קיום המצוות ומזווית זו באמת המצוות נעלות יותר.
אך מצד שני המצוות הם גשמיות ומתייחסות בעיקר לגוף האדם.
התורה מרוממת את האדם עצמו הרבה יותר ממה שמצוות מעלות יותר כי היא רוחנית ומתחברת לנשמתו.
אך תכלית ירידת נשמתנו למטה בגוף הוא קיום המצוות.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 117 אורחים