"המחבר (סעי' ו) כתב, צריך להאריך בחי"ת של אחד כדי שימליך הקב"ה בשמים ובארץ, ויאריך בדל"ת של אחד שיעור שיחשוב שהקב"ה יחיד בעולמו ומושל בד' רוחות העולם.
ועי' בשו"ע הרב (סי' סא, ז) וז"ל ומה שאמרו להאריך בד' של אחד לא אמרו להאריך ולמשוך בקריאת הד', שהרי כל אות שבסוף התיבה ואין נקודה תחתיה היא נחטפת לגמרי, אלא יאריך במחשבתו להמליכו בד' רוחות בקריאת הד' ואחריה בטרם שיתחיל ברוך שם עכ"ל.
ובמראי מקומות שם ציין לרש"י ס"פ ד' דפסחים והרב ר' יונה.
וכוונתו לרש"י דף נ"ו ע"א אהא דתנו רבנן כיצד היו כורכין את שמע, אומרים שמע ישראל ה' אלקנו ה' אחד, ולא היו מפסיקין, ופירש"י (ד"ה ולא היו) וז"ל ולא היו מפסיקין בין אחד לואהבת דצריך להאריך באחד ולהפסיק בין קבלת מלכות שמים לדברים אחרים וכו' עכ"ל, ורבינו יונה בברכות הקשה ע"ד רש"י מלשון הברייתא, שלא היה לו לומר לא היו מפסיקין אלא לא היו מאריכין עיי"ש, וכוונת השו"ע הרב דלפי דבריו מיושב פירש"י, דשפיר שייך לשון מפסיקין על אריכות הד', שהרי הארכתו הוא גם אחרי קריאת הד' קודם שיתחיל בשכמל"ו.
אלא דמה שציין עוד שם לדברי התרומת הדשן (סי' כז) שמשמע ג"כ שא"צ להאריך בד' אלא להפסיק קודם אמירת ואהבת, מדברי התה"ד לא ראיתי הוכחה לזה, ואדרבה מלשונו משמע לענ"ד עוד להיפך. וה' יאיר עיני במאור תורתו".
אשמח שיאתרו לי את המ"מ בשו"ע הרב כמו גם האם זה נכון שבעל השו"ע הרב כתב את המ"מ.