יאיר1 כתב:גם בגמרא ברוב המקרים לא מקילים בספק דרבנן.
מלבד אבל ועירובין שבהם הכלל להקל תמיד.
יאיר1 כתב:הרי גזרו על הדמאי גם במעשר דרבנן, ועוד כמה וכמה מקומות.
יאיר1 כתב:וזה אחד הכללים שהיוצא מן הכלל בהם רבה על הכלל.
השאלה היא לא למה אנו לא מקילים, אלא מה כוונת הכלל הזה בכלל כיון שמלכתחילה לא הלכו אחר הכלל הזה באופן הפשוט שאנו מבינים אותו.
יבנה כתב:פשוט שיש להקל בספק דרבנן וכפי שמבואר הרבה פעמים בש"ס ופוסקים, ואף בהקדמת המ"ב כתב שהשו"ע לא פירש איזה דבר הוא מדאורייתא ואיזה דבר הוא מדרבנן ונ"מ לענין ספק. ובהמשך כתב שגם להחמיר תמיד אינו פתרון שהרבה פעמים הוא קולא דאתי לידי קולא. ופירש דלכן כתב ספרו לבאר דברים אלו. הרי שהמ"ב סבר שהיודע מה דרבנן יוכל לסמוך על כך להקל במקום ספק, ומסר זה לקוראי ספרו.
עדיאל ברויאר כתב:יבנה כתב:פשוט שיש להקל בספק דרבנן וכפי שמבואר הרבה פעמים בש"ס ופוסקים, ואף בהקדמת המ"ב כתב שהשו"ע לא פירש איזה דבר הוא מדאורייתא ואיזה דבר הוא מדרבנן ונ"מ לענין ספק. ובהמשך כתב שגם להחמיר תמיד אינו פתרון שהרבה פעמים הוא קולא דאתי לידי קולא. ופירש דלכן כתב ספרו לבאר דברים אלו. הרי שהמ"ב סבר שהיודע מה דרבנן יוכל לסמוך על כך להקל במקום ספק, ומסר זה לקוראי ספרו.
אמנם הוא עצמו הביא בדין קומקומוס של חמין בשבת (שבת מ' ע"ב) את מחלוקת רש"י ותוספות בביאור העניין, והסיק שלפי אחד מתוך שני הפירושים בתוספות יש להחמיר בבקבוק חם ואילו לפי רש"י והפירוש האחר בתוספות יש להקל, ואעפ"כ כתב (בלי נימוק מיוחד) שיש להקל רק במקום צורך גדול. ומן הסתם יש דוגמאות שכאלו למכביר.
יבנה כתב:עדיאל ברויאר כתב:יבנה כתב:פשוט שיש להקל בספק דרבנן וכפי שמבואר הרבה פעמים בש"ס ופוסקים, ואף בהקדמת המ"ב כתב שהשו"ע לא פירש איזה דבר הוא מדאורייתא ואיזה דבר הוא מדרבנן ונ"מ לענין ספק. ובהמשך כתב שגם להחמיר תמיד אינו פתרון שהרבה פעמים הוא קולא דאתי לידי קולא. ופירש דלכן כתב ספרו לבאר דברים אלו. הרי שהמ"ב סבר שהיודע מה דרבנן יוכל לסמוך על כך להקל במקום ספק, ומסר זה לקוראי ספרו.
אמנם הוא עצמו הביא בדין קומקומוס של חמין בשבת (שבת מ' ע"ב) את מחלוקת רש"י ותוספות בביאור העניין, והסיק שלפי אחד מתוך שני הפירושים בתוספות יש להחמיר בבקבוק חם ואילו לפי רש"י והפירוש האחר בתוספות יש להקל, ואעפ"כ כתב (בלי נימוק מיוחד) שיש להקל רק במקום צורך גדול. ומן הסתם יש דוגמאות שכאלו למכביר.
ממה שהתיר לצורך גדול מבואר שמעיקר הדין סבר דשרי רק שחשש לכתחילה מאיזה טעם. ושמא משום דסבר שהוא דבר שאין בו צורך ודבר של מותרות, ובכה"ג ראוי לחוש לשיטת תוס', וכעין שמצינו בברכות ל. דלר' ששת רשאי לומר תפילת הדרך מהלך, אך כשהוצרך להמתין לר' חסדא שסובר דעומד עמד מהיות טוב אל תקרא רע.
או שמא היה לו טעם אחר.
יבנה כתב:לפי חיפוש במ"ב ספיקא דרבנן לקולא באופניו השונים מוזכר כ86 פעמים, הרי שהרבה להשתמש בזה.
יאיר1 כתב:וכפי הדוגמא המצויינת שברויאר הביא ישנם רבות רבות, ולא רק במ"ב אלא גם בגמרא ובראשונים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 489 אורחים