עוד האינך יודע, שמי שאומר על עצמו שהוא נביא שאם נמצאת נבואתו מוכחשת הוא חייב מיתה, לפי שסמך לעצמו המעלה הגדולה הזאת כמו שיומת המתנבא בשם עבודה זרה, שכך כתוב (דברים י"ח כ'): "אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי?"ואיזו ראיה גדולה על היותו מכחש אלא שיסמך עצמו בשם משיח?
נתן כתב:לכאורה יש לומר דודאי מה שעושה אותו כמשיח אינו אלא דבר א' וכמבואר בהל' מלכים שיקבץ נדחי ישראל וכו', אבל האמת הוא שהמשיח שיעשה דבר זה לא יהי' איש פשוט אלא נביא גדול וחכם כמשה וכו' כמו שמבואר באגרת תימן, ולכן כשיבא אדם ויאמר שהוא משיח כל עוד שלא יעשה ככתוב בהל' מלכים הרי אינו משיח עדיין ורק יתכן לחשוב שיהי' משיח בעתיד וע"ז אמר להם הרמב"ם דאיך אפשר להאמין לו הרי אין לו כל המעלות שיהי' למשיח ולא יתכן שהוא באמת יקבץ נדחי ישראל, אבל אם הי' עושה כן למעשה אז אינו מעכב שיהי' חכם ונביא ומ"מ לאמיתה של דבר אדם שאינו חכם ונביא לא יזכה לקבץ וכו'.
אבל הרוח הקודש והנבואה שכתב בהל' מלכים אין צ"ל שיגיע לזה בהמשך וודאי שיהי' לו כן לפנ"ז אבל אין זה מסימני המשיח וכנ"ל אלא שהמציאות הוא כן.
לא ברור לי, לדבריך, מאין אנו יודעים שאינו נביא? אולי הוא נביא מתחיל [כמו בני הנביאים] ולזה מספיקה מקצת חכמה, ובהמשך, כשתתיישב מלכותו, יגיע למעלות הנשגבות האמורות במשיח.
עקביה כתב: והלא אם נתעלם מהגמ' שמביא הראב"ד (כפי שעשה הרמב"ם. ויש ליישב מדוע התעלם) אין לנו כל מקור לכך שבן כוזיבא היה נביא או שמישהו ציפה ממנו שיהיה נביא.
בברכה המשולשת כתב:לשאלת הרב פותח האשכול- יעויין במהדורת הרב שילת של איגרות הרמב"ם, כרך א, עמ' קנז-קנט שהעלה לתרץ שבהל' מלכים מדובר על תחילת התהליך (בחזקת משיח) ובאגרת על סופו- שהוא טוען שהוא משיח ודאי
עקביה כתב:ספר 'ויואל משה' (מאמר שלש שבועות סי' לז-לח)... טוען שהאמת כדברי איגרת תימן, ומה שכתב הרמב"ם בהל' מלכים: "ואל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו", הכוונה היא שחידוש דברים בעולם ברמה של תחיית המתים אינו צריך לעשות, אבל להוכיח את נבואתו הוא כן צריך.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 191 אורחים