מרדכי מסכת פסחים פרק מקום שנהגו רמז תרד
כל סעודה שאינו של מצוה אין ת"ח רשאי ליהנות ממנה. נשאל לרבינו מאיר היאך אנו אוכלים בנישואין בת כהן לישראל או בת ת"ח לע"ה הא סעודת הרשות נינהו והשיב דשמא על כן נהגו לומר שירות ותשבחות להקב"ה ולהללו על החסד שעשה עם אדם וחוה אם כן אינה סעודת הרשות וסעודת הרשות נראה דלא מיקרי אלא היכא דאיכא סעודה בלא מצוה כגון בשמחת מריעות או בחנוכה *שמרבים סעודות אלו לאלו ואלו לאלו:
וצ"ע הכוונה בשירות ותשבחות על החסד עם אדם וחוה, לכאורה אין הכוונה לברכת שבע ברכות (ועיין ברש"י כתובות ח שברכות שהכל ברא לכבודו וברכת יוצר האדם הינה ברכה כללית וכו) שלא שייך לומר על זה "על כן נהגו" דהרי זה חיוב (אך שמא הכוונה ניהגו? והכוונה לחז"ל?) , אך שמא מכיון שנישואין בת ת"ח לע"ה אינה סעודת נישואין מן הדין אין לברך הברכות? ואם כן זה מנהג ומנהג זה הופך הסעודה לסעודת נישואין? כמובן שאין זה עולה על הדעת. ולכאורה הכוונה שהיה נוהגים לשיר שירים בחתונות פיוטים בתוכן האמור. ואם כן יש לברר הנכון
וראה לשון התשובה בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג חלק ד (דפוס פראג) סימן תרה
ששאלת היאך אנו אוכלי' בנישואין בת כהן לישראל [או] בת ת"ח לע"ה או כשמקיזין ואדם מזמין את חבירו או כשיש לו אורחי' הא סעודות רשות נינהו שמא ע"כ נהגו לומר שירות ותשבחות להקב"ה ולהללו על החסד שעושה עם אדם ע"ח [עם חוה?] ועם שאר בריותיו תדיר א"כ אינה סעודת הרשות [דסעודת הרשות] נראה דלא מיקרי אלא היכא דאיכא שמחה דלאו מצוה כגון סעודת אירוסין ונישואין בת כהן לישראל או בת ת"ח לע"ה או בשמחת מריעות או כגון בחנוכה שמרבי' סעודות אלו לאלו. ושלום העני מאיר.
ושם יש הלשון ועם שאר בריותיו, וצ"ע אם הכוונה עם שאר בריותיו?
{במרדכי שלם דפוס מ"י לא ביררו מאומה בזה]