אוצר החכמה כתב:צודק ברזילי. למה יעלה על הדעת שזה נקרא רבית?
הביטוי רבית שלילית הוא ביטוי בעלמא. אם אתה חייב לי כסף אני לא חייב לך חוב שלילי אע"פ שאולי לצרכים מתמטיים אפשר לכתוב את זה כך.
ראשית, זה לא רק "לצרכים מתמטיים", אלא ככה גם מקובל בעולם
לקרוא לזה: בישראל יש "ריבית חיובית" (של עשירית האחוז), ובשוייץ יש "ריבית שלילית" (של שלושת רבעי האחוז). ככה מקובל לנסח את זה בכל העולם.
שנית, וזה העיקר: כבר בתגובתי לברזילי שאותו היזכרת, לא דחיתי על הסף את הטענה שלפיה זה לא ייחשב ריבית מצד ההלכה (אלא רק מצידם של הכלכלנים), אדרבא אפילו היבהרתי לברזילי שאני נוטה לחשוב שאכן זה לא נחשב ריבית מצד ההלכה. אלא שאם כך (כפי שהוספתי להבהיר לברזילי), חוזרת תמיהתי המפורטת בתגובתי הראשונה הפותחת את האשכול, וכפי שסיכמתי זאת שם בפיסקה האחרונה, ע"ש.
אתה טוען ש"רבית היא תשלום עבור השימוש במעות, וזה מה שהתורה אסרה". אם כך, אז איך נדע להבחין בין תשלום עבור שימוש
בכלים (שאת זה התורה התירה כדקיימא לן בדיני שוכר) לבין תשלום עבור שימוש
במעות (שכדבריך "זה מה שהתורה אסרה" כדקיימא לן בדיני ריבית)? אם תאמר שנדע להבחין כנ"ל, בזכות עצם ההבחנה שאנחנו יודעים להבחין (בחיי היומיום) בין כלים לבין מעות, אז למה אנחנו (לשיטתך) לא יודעים להבחין בין כלים לבין מעות כשמדובר ביחס שבין תשלום עבור שמירת
כלים (שאת זה התורה התירה כדקיימא לן בדיני שומר שכר) לבין תשלום עבור שמירת
מעות (שלשיטתך גם זה מותר)?