אליבא דהלכתא כתב:בהמשך לאשכול שעסק בשאלה למה אין אנו מיקלים בכל ספק דרבנן (כאן: viewtopic.php?f=17&t=20380&p=243420&hilit=%D7%93%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%9F+%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%90#p243420), רציתי לשאול אם מי מהחברים שליט"א מכיר מקורות ברבותינו שדנו האם המשמעות של ספק דרבנן לקולא היא ש"לא גזרו על ספקותיהם" ואף אם יתברר שצד החומרא היה הנכון, אין שום עוון (גם לו יצויר שלא נוקטים כשיטת הנתיבות שבשוגג דרבנן אין עוון), או שזה רק היתר להקל לכתחילה אבל יש בזה סיכון מסוים, כמו ספק דאורייתא לפי הרמב"ם שהתורה לא אסרה אותו אבל גם לא התירה.
אליבא דהלכתא כתב:בהמשך לאשכול שעסק בשאלה למה אין אנו מיקלים בכל ספק דרבנן (כאן: viewtopic.php?f=17&t=20380&p=243420&hilit=%D7%93%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%9F+%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%90#p243420), רציתי לשאול אם מי מהחברים שליט"א מכיר מקורות ברבותינו שדנו האם המשמעות של ספק דרבנן לקולא היא ש"לא גזרו על ספקותיהם" ואף אם יתברר שצד החומרא היה הנכון, אין שום עוון (גם לו יצויר שלא נוקטים כשיטת הנתיבות שבשוגג דרבנן אין עוון), או שזה רק היתר להקל לכתחילה אבל יש בזה סיכון מסוים, כמו ספק דאורייתא לפי הרמב"ם שהתורה לא אסרה אותו אבל גם לא התירה.
סתם יהודי כתב:אליבא דהלכתא כתב:בהמשך לאשכול שעסק בשאלה למה אין אנו מיקלים בכל ספק דרבנן (כאן: viewtopic.php?f=17&t=20380&p=243420&hilit=%D7%93%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%9F+%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%90#p243420), רציתי לשאול אם מי מהחברים שליט"א מכיר מקורות ברבותינו שדנו האם המשמעות של ספק דרבנן לקולא היא ש"לא גזרו על ספקותיהם" ואף אם יתברר שצד החומרא היה הנכון, אין שום עוון (גם לו יצויר שלא נוקטים כשיטת הנתיבות שבשוגג דרבנן אין עוון), או שזה רק היתר להקל לכתחילה אבל יש בזה סיכון מסוים, כמו ספק דאורייתא לפי הרמב"ם שהתורה לא אסרה אותו אבל גם לא התירה.
הנפקא מינא היחידה ("אליבא דהלכתא") של שאלתך (האם ניתן לומר "שאין שום עוון" גם אם בדיעבד "יתברר שצד החומרא היה הנכון"), היא: האם יצטרך להתוודות על זה ביום כיפור. כי אם לא זו הנ"מ, אז למאי נ"מ ("אליבא דהלכתא")?
עדיאל ברויאר כתב:סתם יהודי כתב:אליבא דהלכתא כתב:בהמשך לאשכול שעסק בשאלה למה אין אנו מיקלים בכל ספק דרבנן (כאן: viewtopic.php?f=17&t=20380&p=243420&hilit=%D7%93%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%9F+%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%90#p243420), רציתי לשאול אם מי מהחברים שליט"א מכיר מקורות ברבותינו שדנו האם המשמעות של ספק דרבנן לקולא היא ש"לא גזרו על ספקותיהם" ואף אם יתברר שצד החומרא היה הנכון, אין שום עוון (גם לו יצויר שלא נוקטים כשיטת הנתיבות שבשוגג דרבנן אין עוון), או שזה רק היתר להקל לכתחילה אבל יש בזה סיכון מסוים, כמו ספק דאורייתא לפי הרמב"ם שהתורה לא אסרה אותו אבל גם לא התירה.
הנפקא מינא היחידה ("אליבא דהלכתא") של שאלתך (האם ניתן לומר "שאין שום עוון" גם אם בדיעבד "יתברר שצד החומרא היה הנכון"), היא: האם יצטרך להתוודות על זה ביום כיפור. כי אם לא זו הנ"מ, אז למאי נ"מ ("אליבא דהלכתא")?
לכאורה יש עוד נפק"מ משמעותית לשאלתו - האם יש עניין להחמיר כשיש ספק דרבנן או שהרי זה כאוסר את הדבר המותר.
סתם יהודי כתב:"עניין" הוא עוד עניין, אבל הוא לא הלכה למעשה לדינא. אני דיברתי על נפקא מינה לדינא.
עדיאל ברויאר כתב:סתם יהודי כתב:"עניין" הוא עוד עניין, אבל הוא לא הלכה למעשה לדינא. אני דיברתי על נפקא מינה לדינא.
זה נפקא מינה ברורה למעשה עם השלכות נרחבות. הרבה יראי שמים מחמירים בפועל בספק דרבנן כי זה לא קשה להחמיר. הכרעת השאלה כאן בעצם מכריעה גם אם יש טעם לעשות כך, או שאין טעם בזה.
וזה בהחלט "אליבא דהלכתא"... (ו"הלכתא" במובן הרחב של המילה, דהיינו להורות אותנו את הדרך שנלך בה)
עדיאל ברויאר כתב:נראה לי שהויכוח מיותר.
אתה כולל ב"אליבא דהלכתא" רק את שורת הדין.
אני כולל בה גם את שאר הדברים המעשיים שנובעים מההגדרות ההלכתיות אף אם אינם חלק מעיקר הדין.
כך או כך, שנינו מודים שהשאלה של פותח האשכול נוגעת לשני הנידונים.
אליבא דהלכתא כתב:בהמשך לאשכול שעסק בשאלה למה אין אנו מיקלים בכל ספק דרבנן (כאן: viewtopic.php?f=17&t=20380&p=243420&hilit=%D7%93%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%9F+%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%90#p243420), רציתי לשאול אם מי מהחברים שליט"א מכיר מקורות ברבותינו שדנו האם המשמעות של ספק דרבנן לקולא היא ש"לא גזרו על ספקותיהם" ואף אם יתברר שצד החומרא היה הנכון, אין שום עוון (גם לו יצויר שלא נוקטים כשיטת הנתיבות שבשוגג דרבנן אין עוון), או שזה רק היתר להקל לכתחילה אבל יש בזה סיכון מסוים, כמו ספק דאורייתא לפי הרמב"ם שהתורה לא אסרה אותו אבל גם לא התירה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 302 אורחים