עושה חדשות כתב: הדבר מוכח בפשיטות מד' הגמ', דבסנהד' סט. מבו' דחשיב אב בהריון, ובחולין קיג: מבו' דל"ח אם עד הלידה.
פשוט מדהים!
עושה חדשות כתב:בחולין קיג: מבו' דל"ח אם עד הלידה.
עושה חדשות כתב:הנה מטו בי מדרשא החילוק בין אב לאם, (באדם, ואף בבע"ח), דבהריון כבר יש שם אב, אבל שם אם הוא רק מהלידה.
ויסוד הדבר מוכח בפשיטות מד' הגמ', דבסנהד' סט. מבו' דחשיב אב בהריון, ובחולין קיג: מבו' דל"ח אם עד הלידה.
בן הרב כתב:עושה חדשות כתב:הנה מטו בי מדרשא החילוק בין אב לאם, (באדם, ואף בבע"ח), דבהריון כבר יש שם אב, אבל שם אם הוא רק מהלידה.
ויסוד הדבר מוכח בפשיטות מד' הגמ', דבסנהד' סט. מבו' דחשיב אב בהריון, ובחולין קיג: מבו' דל"ח אם עד הלידה.
וכן מוכח מדברי רש"י במגילה.
עושה חדשות כתב:אדרבה, הא דעובר ירך אמו זה גופא הסברא דל"ח 'אם' עד הלידה, וכמבו' במהר"ל באור חדש על אסתר, וכד' רש"י במגילה.
עושה חדשות כתב:
הנה מטו בי מדרשא החילוק בין אב לאם, (באדם, ואף בבע"ח), דבהריון כבר יש שם אב, אבל שם אם הוא רק מהלידה.
גם זו לטובה כתב:עושה חדשות כתב:
הנה מטו בי מדרשא החילוק בין אב לאם, (באדם, ואף בבע"ח), דבהריון כבר יש שם אב, אבל שם אם הוא רק מהלידה.
דנו בזה באריכות לעניין אם פונדקאית והמסתעף, וישנם ג' אפשריות א' ביצית ב' הריון ג' לידה.
עושה חדשות כתב:ע"ע רמב"ן פרשת בהעלותך פרק יא פסוק יב.
האנכי הריתי את כל העם הזה - על דעת אונקלוס כמו על ברכות הורי (בראשית מט כו), כי האב יקרא הורה מפני שנותן ומזמין ההריון, יאמר אם אני אביהם, או אמם שילדתי אותם. ובעלי הפשט אמרו בהפך, האנכי אמם שהייתי הרה בהם ויולדת. וכן ותהר את מרים ואת שמי (דה"י א ד יז) שהרתה וילדה אותם, או אנכי אביהם שילדתיהו, כמו ויולד נח (בראשית ו י), לאביך זה ילדך (משלי כג כב), וזולתם. ואמר כאשר ישא האומן את היונק - האב או האם
סתם יהודי כתב:בן הרב כתב:עושה חדשות כתב:הנה מטו בי מדרשא החילוק בין אב לאם, (באדם, ואף בבע"ח), דבהריון כבר יש שם אב, אבל שם אם הוא רק מהלידה.
ויסוד הדבר מוכח בפשיטות מד' הגמ', דבסנהד' סט. מבו' דחשיב אב בהריון, ובחולין קיג: מבו' דל"ח אם עד הלידה.
וכן מוכח מדברי רש"י במגילה.
?
צונאמי כתב:ר' נוטר, ייש"כ.
מזכיר את הבדיחה מדוע כבוד אב קודם לכבוד אם,
והרי האם היא מכח ודאי והאב מכח חזקה?
והתשובה, שאין לך בזיון גדול מזה...
(ויל"ע בבן ט' לראשון)
סתם יהודי כתב:
עכ"פ, אם באת להביא ראייה לדבריך שהאשה נעשית אמם של הוולדות רק משילדה אותם, אינך צריך להביא ממרחק לחמך - להישען על דברי רש"י בחולין ובמגילה - אשר מאן לימא לן דקי"ל כוותיה הלכה למעשה, אלא תוכל להביא לדבריך ראייה מהגמ' עצמה ומההלכה עצמה, כגון מהא דקי"ל - ברמב"ם ובש"ע - ע"פ הגמ' עצמה, שמי שהוריו התגיירו אחרי ההיריון ולפני הלידה (דהיינו "מי שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה"), מתייחס רק אחרי האשה שילדה ולא אחרי האיש שהרה; ובשלמא אי נימא - דהאיש נעשה אביהם של העוברים כבר משעת הריון - בעוד שהאשה נעשית אמם של הוולדות רק משעת לידה, א"ש חילוק זה - שבין אי-התייחסותם אחרי האיש שהרה אותם בהיותו גוי - לבין התייחסותם אחרי האשה שילדה אותם בהיותה גיורת: והיינו דמחד גיסא א"ש אמאי אינם מתייחסים אחרי האיש שהרה אותם בהיותו גוי - דהא אע"פ שהאיש היה אביהם עד הגיור הרי סו"ס בשעת הגיור הופקע היחס שבין האיש לבינם - דהא קי"ל דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ומאידך גיסא נמי א"ש אמאי הם כן מתייחסים אחרי האשה שילדה אותם בהיותה גיורת - שהרי היא נעשתה אמם רק אחרי שילדה וממילא רק אחרי שנתגיירה (כי הגיור היה כאמור לפני הלידה) - וא"כ מה לי אדם (בין אם איש ובין אם אשה) שהתגייר ואח"כ הרה עוברים (שנהרו מישראלית) ואח"כ ילד אותם (דבכה"ג קיי"ל דהוולדות מתיחסים אחריו אפילו אם הוא איש) ומה לי אשה שהתגיירה ואח"כ ילדה..
עושה חדשות כתב:רמב"ם הל' איסו"ב פ"ב - הבא על בתו מנשואתו חייב שתים, משום בתו ומשום ערות אשה ובתה.
השגת הראב"ד - אלו השתים אינן אלא לקוברו בין רשעים חמורים.
ונלאו המפרשים לבאר למה רק 'לקוברו' והרי ב' איסורים חלים בב"א, ולא נאמר אין איסור חל על איסור אלא בזאח"ז.
ושמעתי מחכ"א שליט"א ביאור נפלא.
הנה מטו בי מדרשא החילוק בין אב לאם, (באדם, ואף בבע"ח), דבהריון כבר יש שם אב, אבל שם אם הוא רק מהלידה.
ויסוד הדבר מוכח בפשיטות מד' הגמ', דבסנהד' סט. מבו' דחשיב אב בהריון, ובחולין קיג: מבו' דל"ח אם עד הלידה.
וא"כ ודאי דאיסור 'בתו' קדים לאיסור בת אשתו, ואאחע"א, ונפק"מ רק לקוברו בין רשעים גמורים.
פשוט מדהים!
עושה חדשות כתב:מענין לענין,
בבע"ח יש נידון ופלוג' האם חוששין לזרע האב, לגבי "אותו ואת בנו" ולגבי קביעת המין, ועוד. מה טעם החילוק שבבנ"א בודאי הבן מתייחס אחר אביו ובבע"ח יש מקום לומר שלא. זכורני מבארים שזה שייך לענין האישות שיש לאב עם האם המולידה. היכן דנים בזה ומה אומרים.
יש בקובץ הערות סי' נא שאלה מ"ט רחמנא אפקריה לזרעיה דעכו"ם דכתיב עם הדומה לחמור, והרי גם בחמור איכא למ"ד חוששין לזרע האב.
מה שכתבת על האישות שיש לאב עם המולידה יש באחרונים על דברי ר"ת שאין עכו"ם הבא על ישראלית אוסר אותה לבעלה משום שרחמנא אפקריה לזרעיה, מקובל לפרש את דבריו, שאם אפקריה לזרעיה אומר שאין אישות ביניהם, וממילא אינה נאסרת לבעלה.
לגוף הדברים ברור שיש חילוק בין אדם לבהמה, ומאי ס"ד לדמות, בבהמה זה רק תהליך ביולוגי של יצירת וולדות, ואין "קשר" בין האב לבן, ובבנ"א זה מושגים של יוחסין ומשפחות, שאין את זה בכלל בבהמה.
עושה חדשות כתב:ואולי יהיה נפק"מ בין התירוצים השונים באופן של שחיטת מעוברת עם אבי הולד (למ"ד חוששין לזרע האב) ביום אחד.
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:ואולי יהיה נפק"מ בין התירוצים השונים באופן של שחיטת מעוברת עם אבי הולד (למ"ד חוששין לזרע האב) ביום אחד.
לכאו' באמת לפי האשכול והעיטור דההיתר של שחיטת מעוברת הוא משום דאכתי ל"ח "בנו", (אבל לעולם הוי כמו שחיטה בולד והיה ראוי לאסור), ואם כהנ"ל דהעובר אינו מתייחס לאמו אבל לאביו הוא כן מתייחס, (ואם זה נכון גם בבע"ח), א"כ למאי דקי"ל חוששין לזרע האב, יהיה איסור לשחוט אותו ואת הנקיבה המעוברת ממנו ביום אחד. וזה חידוש.
עושה חדשות כתב:מענין לענין,
בבע"ח יש נידון ופלוג' האם חוששין לזרע האב, לגבי "אותו ואת בנו" ולגבי קביעת המין, ועוד. מה טעם החילוק שבבנ"א בודאי הבן מתייחס אחר אביו ובבע"ח יש מקום לומר שלא. זכורני מבארים שזה שייך לענין האישות שיש לאב עם האם המולידה. היכן דנים בזה ומה אומרים.
ועי' בהערות הגריש"א שם.עושה חדשות כתב:בדרך דרוש מצינו שיש משמעות בפלוג' של חוששין לזרע האב גם באדם, עי' מהרי"ט כתובות קיא: בשם ר"ח
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 226 אורחים