האם יש למאן-דהו מידע כיצד התייחס מהר"ח לבעל התוי"ט, (כידוע ישנה מודעות רבה לנכדי בעל התוי"ט, בין היתר בשל צום והחג שיוצ"ח נוהגים בו)
להלן הציטוט
ובנידון דידן נראה להקל לסמוך אף לכתחילה אשיעורא דמהרי"ט, דנראה דאף קודם ששהו עליו כדי שתצא נפשו כבר נפקא לה מאיסורא דאורייתא. דהנה שנינו במשנה פ"ג דגיטין ג' דברים אמר רבי אלעזר בן פרטא כו' וספינה שאבדה כו' נותנין עליו חומרי חיים וכו', וראיתי לאמ"ז בתוספת יום טוב שכתב דהא דנותנין עליו חומרי חיים הוא מטעם דסתם ים מים שאין להם סוף הוא. ולדבריו מיירי מתניתין בששהו עד שתצא נפשו, דאי בלא שהו הא אפילו במים שיש להם סוף נמי אסירא, ומיהב טעמא דסתם ים מים שאין להם סוף הוא, דעתו להדיא דמיירי בדשהו עד שתצא נפשו, ואם כן הא דנותנין עליו חומרי חיים הוא מדרבנן בעלמא. ואנכי בדרך אחרת נחני ד', דודאי משנתינו בדלא שהו עד שתצא נפשו ובדין גמור הוא דנותנין עליו חומרי חיים. דהא במסכת בבא בתרא (דף קנ"ג ע"ב) מייתי התם תלמודא הך דספינה שאבדה למילף מינה לענין ממונא דאמרינן דספק חי הוא, ואי בדשהו עד שתצא נפשו הרי בחזקת מת מחזקינן ליה ואם נשאת לא תצא וחומרא דרבנן הוא דאיכא עלה דאחמרו לענין לכתחילה, ואיך נילוף לענין ממונא ממלתא דהוי רק חומרא בעלמא לענין לכתחילה. (חוט המשולש סימן ו')