ידועים דברי חז"ל שפיסוק טעמי המקרא נמסרו הלכה למשה מסיני. דהיינו שמשה מסר לישראל טקסט כתוב. ובע"פ קרא בפניהם את הטקסט והורה להם כיצד להטעים ולפסק את הפסוקים.
וכמו"כ בספרי הנ"ך מסתמא היה הנביא קורא את ספרו לאחר כתיבתו לפני העם, והיה מלמדם איך צריך להטעים ולפסק.
ופלא הוא בדברי האבן עזרא (משלי ח) שכתב פירוש שאינו מתאים עם פיסוק הטעמים, ומסיים "ובעל הטעמים ששם טעם מפסיק במלת ופי לא ראה זה הפירוש". דהיינו שהאבן עזרא סבר שטעמי ספר משלי אינם מסורים מכותב הספר, אלא ממדקדק לא נודע, ולכן סבר ש'בעל הטעמים' לא הבין את פשט הפסוק, ולכן הטעים כפי שהטעים.
האם לאי מי יש מקורות נוספים לנידון זה?