הר ששון כתב:ראה רש"ש תוד"ה בכתובת
לכאורה גט על איסוה"נ שונה מגט בכתובת קעקע, שם האיסור היא הכתיבה ולא ההנאה שבה, ולזה הקשה הרש"ש שלכה"פ על איסורי הנאה לימא שהגט פסול ובזה ינצל מלהנות מאיסור והביא ראיה מדברי ר"י בר"ה בשופר של שלמים שאם תקע לא יצא. עכת"ד
ואנחנו בעניינו לא מצאנו פירכא, האם הטעם בשופר של שלמים שלא יצא היא כדי להינצל מהאיסור? בפשטות לומדין שם שאחרי שבקק"ל אין מעילה לא יצא השופר לחולין ועביד איסורא ולא יצא משום מצוה הבאה בעבירה.
ידועים שיטת המהרי"ט לגבי אאל"מ שזה רק אם יתוקן האיסור, אבל איפה מצינו סברא כזו לגבי איסור הנאה?
(שוב מצאתי בדברי הטורי אבן שם בר"ה שכ' כדברי הרש"ש וצ"ע)
הרש"ש מתרץ קושית התוס' וס"ל שאחרי שבנתינת הגט יש מצוה אמרי' מללה"נ עיי"ש. ובאמת סברא כזו מצינו ברש"י עירובין ל. לגבי עירוב בקונמות דלא מיקרי נהנה מהקונם דכיון שאין מערבין אלא לדבר מצוה אמרי' בזה מללה"נ
ולקושית פותח האשכול למה לא מיחשיב מהב"ע, בפשטות אפי' אם לא קיים חלק המצוה שבו עדיין האשה מתגרשת, שמצות גירושין מלבד המצוה שיש בה לפי דברי הרש"ש הוא חלות, אם לא שנביא לכאן הדיון של אי עביד לא מהני וכו'