האם חילוני נאמן לומר שקנה דבר בחנות עם הכשר?

[שלח]

אם חילוני נותן לי עוגה ואומר שקנה בחנות פלוני עם הכשר , האם נאמר בפשט שלא נאמן או בגלל שאפשר לבדוק את דבריו יחשוש לשקר וגם למה נחשוד שישקר הרי יש הרבה עם כשרויות

[ישא ברכה]

אתה מחפש נאמנויות מסיבות צדדיות, וראשית יש לדון בגופו של דבר.

הסתפקתי פעם האם לחילוני אין חזקת כשרות,

חזקת כשרות ענינה חזקת דובר אמת.

אלא שלפושע אין חזקה כיון שכשם שהוא פושע כך יש לחוש שהוא דובר שקר.

אבל חילוני אם נניח שהוא תינוק שנשבה [כפי דעת החזו"א וכן הסברא נוטה] א"כ אינו פושע, וא"כ לענין אמת ושקר שמא עדיין יש לו חזקת שהוא דובר אמת.

ויש לדחות מכמה צדדים. [וחד מניהו שחזקת כשרות אי"ז רק אם יש לחוש להיותו משקר, אלא לקלות הענין בעיניו, וא"כ אמל חילוני ג"כ יש קלות בענינים אלו.].

[כתבן]

בש"ע (יו"ד סי' קי"ט סעי' א'): "החשוד לאכול דברים האסורים, בין אם הוא חשוד באיסור תורה בין אם הוא חשוד באיסור דרבנן, אין לסמוך עליו בהם. ואם נתארח עמו, לא יאכל משלו מדברים שהוא חשוד עליהם".
הרי מפורש, שאסור לברר כשרות מאכל, על סמך עדות של בעל המאכל, אם הוא חשוד לאכול אותו מאכל, אפילו אם אינו כשר.

[בברכה המשולשת]

יעויין בהרחבה בספרו של הרב אברהם וסרמן רעך כמוך

[בדיעבד]

לכאו' יש לדמות לדמאי, שנאמן לומר שקנה בחנות פלוני מאיר שאפשר לברר, אבל לא נאמן לומר סתם שקנה באיזו חנות בלי לזהות איזו.

[אריך]

יש תשובה באגרו"מ יו"ד ח"ב סי' מג: באינו שומר תורה אך מחזיקים אותו לאינו משקר אם נאמן באיסורין. ע"ש.

וע"ע באגרו"מ יו"ד ח"א סי' נד:
ליובאן. בהיותי במאסקווא בשנת תרצ"ד נשאלתי בדבר שהאבות ניזונים במדינה הזאת בעוה"ר על שלחן בניהם ובנותיהם האוכלים נבלות וכל דבר איסור ורובם הם כופרים בה' ובתורתו ושבקי היתרא ואכלי איסורא וא"כ אין נאמנים על איסורים ואין להאבות החלושים והזקנים עצה איך לאכול בשר כשצריכים לבריאותם וגם לא כל דבר מבושל דאף שסתם כלים אינם בני יומן מ"מ הרי הוא כלכתחלה כיון שקבע מושבו אצלם.

וחדשתי שיש מקום להקל להרבה אנשים, באם האב יודע וקים ליה בגוה דבתו וכלתו שלא יכשילוהו באיסור משום דמכיר טבעה בידיעה ברורה ע"י שניסה אותה הרבה פעמים וראה שאינה מכשילתו מטעם שאינה רוצה לצערו או שטבעה שלא להעביר אחרים על דעתם, יכול לסמוך עליה ולאכול מה שמבשלת בעדו מבשר וכל דבר כשאמרה לו שהוא מבשר כשר ובכלים שהזמינה עבורו. משום שלא נכנס זה בגדר נאמנות אלא בידיעה עצמית שהוא כראיה ממש כיון שיודע בברור שאינה משקרת לו.

[חובב_ספרים]

עי' באג"מ באריכות שאיירי במי שקים ליה ממש שלא ישקר לו. ואינו מעין השאלה כאן בסתם חילוני.

[בברכה המשולשת]

מה גם ששם זה נגע לפיקו"נ

[יבנה]

לכאו' יש לדמות לדמאי, שנאמן לומר שקנה בחנות פלוני מאיר שאפשר לברר, אבל לא נאמן לומר סתם שקנה באיזו חנות בלי לזהות איזו.

יש מח' אם מהני האי סברא לענין דאורייתא, עי' יו"ד סי' קיט ס' יט ברמ"א ובט"ז ס"ק י"ח ובש"ך וגר"א שם.

ובשאלת שלח מה ירויח, הכשר יותר יקר, וגם פעמים צריך לחפש אחריו.

[לעומקו של דבר]

אם חילוני נותן לי עוגה ואומר שקנה בחנות פלוני עם הכשר , האם נאמר בפשט שלא נאמן או בגלל שאפשר לבדוק את דבריו יחשוש לשקר וגם למה נחשוד שישקר הרי יש הרבה עם כשרויות

במקרה קלאסי אי אפשר לבדוק דבריו.
רק יש מקום לדון האם באזור חרדי יהיה כאן ט' חנויות של שחוטה, אבל לכאורה הספק הוא עליו ולא על החנויות