ויסר את אופן מרכבותיו – נ"ל כי בעוד שהיו ישראל בים רדפו מצרים אחריהם בים ורצו להורגם, והב"ה עשה טיט בים והיו נטבעים בים בטיט, ולא היו יכולים להתקרב אצל ישראל, ועדיין לא כסה הים עליהם, כי עדיין היו ישראל בים. וכשיצאו האחרון שבישראל מן הים, אז אמר הב"ה נטה ידך על הים.
ולפי"ז יתיישב לי מה שהיה ק"ל מה שאנו אומרים באמת ויציב ים סוף בקעת וזדים טבעת וידידים עברו בים ויכסו מים צריהם, למה שינה הסדר היה לו לומר וידידים עברו בים וזדים טבעת ויכסו כו' דהא ישראל עברו קודם לכן ואח"כ נטבעו המצרים. ועוד, למה הפסיק וידידים בין זדים טבעת ובין ויכסו, ואלו שני ענינים אחד הוא.
ולפי מה שפירש יתיישב בטוב, וזדים טבעת היינו מה שנטבעו בים בטיט קודם שלא עברו ישראל, ואין זו טביעה של מיתה, אלא כמו (ירמיה לח,כב) הטבעו בבוץ רגלך, וכן (תהילים סט,ג) טבעתי ביון מצולה, וכן פר"ש ואין שייך טביעה אלא בטיט, ואח"כ ידידים עברו ואח"כ ויכסו מים צריהם.
ואח"כ מצאתי בשם ר' יהודה החסיד ז"ל שפי' וזדים טבעת דהיינו פסל מיכה שעבר בים כדכתיב (זכריה י,יא) ועבר בים צרה, והיו טובעים רשעי ישראל שהיו אדוקים בפסל מיכה, עד שהוצרכו לשוברו והיה שבור לחתיכות, עד בימי שפוט השופטים התיכוהו לפסל, ואחר ששברוהו ידידים עברו.
.לפי"ז צ"ע במש"כ מקצת פוסקים בשם מדרש הרנינו [הובא בב"י או"ח סי' ת"צ] טעם שאין גומרים הלל בחוה"מ וביו"ט האחרון של פסח מטעם מעשה ידי טובעים בים וכו', והלא חזינן דמשה וישראל אמרו שירה בשביעי של פסח וגם אנו קוראים השירה באותו היום, והיינו מטעם שכתבנו שאין קפידא שלא לומר רק בלילה, וגם מבואר במכילתא דביום שביעי של פסח אמרו גם המלאכים שירה. ולבד זה לא ידעתי מה דחקום לאלה הפוסקים ומדרש הרנינו לטעם זה אחרי דבערכין י' ב' מפורש הטעם מה שאין גומרים ההלל בחוה"מ ובשביעי של פסח כמו בסכות, מפני שימי הפסח אינם חלוקים בקרבנותיהם כמו חג הסכות והלל שלם בא ביום קרבן מיוחד, וטעם זה יותר נכון מטעם המדרש, משום דלטעם המדרש אינו מבואר כ"כ איזה חילוק בין הלל שלם לחצי הלל, הא זה וזה שירה הוא, וצ"ע.
וממוצא דבר תראה דמש"כ בשו"ת חות יאיר סי' רכ"ה טעם מה שאין אנו נוהגין לומר ביוצר לשביעי של פסח והחיות ישוררו משום הא דלא הניח הקדוש ברוך הוא למלאכים לומר שירה - אין טעם זה מספיק כלל, לפי מה שבארנו דעיקר הקפידא בשירת המלאכים היתה רק על הלילה אבל ביום אמרו גם המלאכים ומשה וישראל, כמבואר
יווכח לראות כי אמנם אין זה טעם נפרד אלא זה תוספת נופך, כי הטעם של חלוקים בקרבנותיהם מהני רק על ימי חוה"מ, שאין חילוק ביניהם ליו"ט ראשון, ומאחר שאף אין חלוקים בקרבנותיהם, אין טעם לגמור בהם את ההלל, אולם על שביעי של פסח שחולק מקום לעצמו בשל קריעת ים סוף הוצרכו לטעם זה.'ויש נותנים טעם בדבר לפי שפסח כל הימים שוים בקרבנותיהם ולפיכך אין מברכין אלא על יום ראשון ושני שגם הוא ספק ראשון, אבל בשביעי אף על פי שהוא קדש מפני שהוטבע פרעה וכל חילו בים בו ביום על דרך שאמרו ז"ל בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא השיב להם מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני לפיכך אין קורין אותו אלא בדילוג',
ואף כי גם בזה יש לפקפק דהא לא השתיק הקדוש ברוך הוא את המלאכים מלומר שירה רק בלילה שבה נטבעו מצרים בים והיינו דכתיב ולא קרב ז"ה א"ל ז"ה ויליף מג"ש שגבי שירת המלאכים נאמר וקרא זה אל זה אף על פי דהא דהכא ר"ל שירה על גאולת ישראל ושם על קדושה דיומא קאי כמ"ש בסמוך מש"כ ביום המחרת גם ישראל גם המלאכים אמרו שירה על מפלת השונא כמ"ש אז ישיר וגו' גם המלאכים כמבואר במדרש על קדמו שרים אחר נוגנים וגו'.
ומה שאין גומרין את הלל בימי פסח יש טעם אחר ומהרי"ל כתבו בשם רש"י והוא ש"ס ערוך שם והוא מפני שאין ימי פסח חלוקים בקרבנותיהן מ"מ אין בנו כח לחלוק על מדרש הרנינו. ואפשר דמפני ששיתק הקדוש ברוך הוא את המלאכים ובחלה נפשו בשירתם בשעת מפלת המצריים למדנו שאין נאה להשלים השיר בכל ימי הפסח.
והקושיא שהקשה מהרש"א במס' ברכות, מצאתי בזוהר פרשת נח דף ס"א ע"ב דפוס אמשטרדם, וז"ל, אבל בזמנא אחריתא ליתא חדוא קמיה קב"ה כזמנא דאתאבידו חייבי עלמא וכו' הה"ד ובאבוד רשעים רנה, הני מילי כד מטי ההוא זמנא דאוריך לון ולא תאבין לגביה מחובייהו, אבל אי אתאבידו עד דלא מטא זמנייהו כדין לית חדוא קמיה על דאתאבידו, ואי טעמא איהו עד לא מטא זמנייהו אמאי עביד בהו דינא, אלא בגין דמשתתפי בהדייהו דישראל לאבאשא לון, ובגין כך עביד בהו דינא ואוביד לון מעלמא בלא זמנא, ודא הוא דאבאיש קמיה, ובגין כך איטבע מצראי בימא, עד כאן הצורך לענינינו. ותוכן כוונתו, דהמצריים בקשו להרע לישראל בשביל כך נטבעו בים הגם שעדיין לא נתמלא סאתם, ולכן לא חדי קב"ה באבודם ואין אומרים הלל. וא"כ מתורץ קושיית מהרש"א הנ"ל, הא דקאמר דוד המלך הללויה במפלתן של רשעים, היינו היכא דנתמלא סאתם יש חדוותא כלפי שמיא, אבל במצריים דלא נתמלא סאתם אלא בשביל שבאו להרע לישראל ובשביל כך נטבעו, אין לומר הלל. ועל פי הזוהר שהבאתי יש לפרש פירוש הפסוק בפרשת בשלח [שמות י"ד, י"ד] ה' ילחם לכם, פירש"י לכם בשבילכם. כלומר שעדיין לא נתמלא סאתם ולא הגיע זמן לאבדם, רק בשביל ישראל דהיו מציקים להם. וזו ה' ילחם לכם, בשבילכם, ואתם תחרישון, מלומר הלל, וק"ל (עד כאן דברי כבוד הרב הגדול מוהר"ר ליב פישלס הנ"ל).
עושה חדשות כתב:מענין לענין.
ראיתי בסידור רס"ג שהוא מכנה את חג שביעי של פסח (בתרגום מערבית) "חג ההשמדה"!!!
והרי זה מקור לתרתי, חדא דהחג הוא על קרי"ס, (וכמקובל), ועוד דהתוכן של החג על קרי"ס זה השמדת המצרים.
עושה חדשות כתב: (וכבר יש מהאחרו' שכ' דלא קי"ל כברוריה דאמרה יתמו חטאים ולא חוטאים),
עושה חדשות כתב:מן הראוי להזכיר את ד' הצל"ח בשם ר"ל פישל'ס שביאר ע"פ הזוהר, ליישב כל הענין מתי יש לשמוח על מפלתן של רשעים, ומתי יש להשתומם על מעשה ידים הטובעים בים. ונדפס דבר זה שלא במקומו אלא בהשמטות. ז"ל -והקושיא שהקשה מהרש"א במס' ברכות, מצאתי בזוהר פרשת נח דף ס"א ע"ב דפוס אמשטרדם, וז"ל, אבל בזמנא אחריתא ליתא חדוא קמיה קב"ה כזמנא דאתאבידו חייבי עלמא וכו' הה"ד ובאבוד רשעים רנה, הני מילי כד מטי ההוא זמנא דאוריך לון ולא תאבין לגביה מחובייהו, אבל אי אתאבידו עד דלא מטא זמנייהו כדין לית חדוא קמיה על דאתאבידו, ואי טעמא איהו עד לא מטא זמנייהו אמאי עביד בהו דינא, אלא בגין דמשתתפי בהדייהו דישראל לאבאשא לון, ובגין כך עביד בהו דינא ואוביד לון מעלמא בלא זמנא, ודא הוא דאבאיש קמיה, ובגין כך איטבע מצראי בימא, עד כאן הצורך לענינינו. ותוכן כוונתו, דהמצריים בקשו להרע לישראל בשביל כך נטבעו בים הגם שעדיין לא נתמלא סאתם, ולכן לא חדי קב"ה באבודם ואין אומרים הלל. וא"כ מתורץ קושיית מהרש"א הנ"ל, הא דקאמר דוד המלך הללויה במפלתן של רשעים, היינו היכא דנתמלא סאתם יש חדוותא כלפי שמיא, אבל במצריים דלא נתמלא סאתם אלא בשביל שבאו להרע לישראל ובשביל כך נטבעו, אין לומר הלל. ועל פי הזוהר שהבאתי יש לפרש פירוש הפסוק בפרשת בשלח [שמות י"ד, י"ד] ה' ילחם לכם, פירש"י לכם בשבילכם. כלומר שעדיין לא נתמלא סאתם ולא הגיע זמן לאבדם, רק בשביל ישראל דהיו מציקים להם. וזו ה' ילחם לכם, בשבילכם, ואתם תחרישון, מלומר הלל, וק"ל (עד כאן דברי כבוד הרב הגדול מוהר"ר ליב פישלס הנ"ל).
ולפ"ז מבו' דלעולם מפלת הרשעים היא רינה וחדוה ושמחה וכו', (וכבר יש מהאחרו' שכ' דלא קי"ל כברוריה דאמרה יתמו חטאים ולא חוטאים), והמצריים שאני דלא נתמלאה סאתם, וטבעו מעשי הידים קודם זמנם לצורך ישראל.
נוטר הכרמים כתב:...מצינו בגמ' סוטה לז,א: לא כך היה מעשה, אלא זה אומר אין אני יורד תחילה לים וזה אומר אין אני יורד תחילה לים, קפץ נחשון בן עמינדב וירד לים תחילה... באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני, אמר לפניו: רבונו של עולם, ומה בידי לעשות? אמר לו דבר אל בני ישראל ויסעו, ואתה הרם את מטך ונטה את ידך ...
כתיב ופרעה הקריב (שמות י"ד) מהו הקריב שהקריבם לתשובה. דבר אל בני ישראל ויסעו (שם /שמות/ ט"ו) א"ר ברכיהו יום שביעי של פסח היה והיו מתיראים לירד לים כי יום טוב היה, ומנין, שכך אתה מוצא שאמרו לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר (שם /שמות/ ה'), מה עשה פרעה שלח עמהם שומרים, לאחר שלשה ימים מה עשו ישראל הרגו מהם הרבה, ומה שנשתייר חזרו והגידו לפרעה שברחו ישראל שנאמר ויוגד למלך מצרים כי ברח העם (שם /שמות/ י"ד) מה שהלכו ישראל בג' ימים חזרו השומרים ביום ומחצה ופרעה הלך ג"כ יום ומחצה הוא ששה, כיון שקדש יום שביעי השונא רודף והים סגור ולא היו יכולים לברוח שלא יחללו השבת, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה בני בסכנה ומתיראים לחלל שבת, אמור להם שירדו
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:מענין לענין.
ראיתי בסידור רס"ג שהוא מכנה את חג שביעי של פסח (בתרגום מערבית) "חג ההשמדה"!!!
והרי זה מקור לתרתי, חדא דהחג הוא על קרי"ס, (וכמקובל), ועוד דהתוכן של החג על קרי"ס זה השמדת המצרים.
אני מצרף צילום מהסידור, כדי שיגידו היודעים האם אפשר להציע תרגום אחר -
עושה חדשות כתב:מן הראוי להזכיר את ד' הצל"ח בשם ר"ל פישל'ס שביאר ע"פ הזוהר, ליישב כל הענין מתי יש לשמוח על מפלתן של רשעים, ומתי יש להשתומם על מעשה ידים הטובעים בים. ונדפס דבר זה שלא במקומו אלא בהשמטות. ז"ל -והקושיא שהקשה מהרש"א במס' ברכות, מצאתי בזוהר פרשת נח דף ס"א ע"ב דפוס אמשטרדם, וז"ל, אבל בזמנא אחריתא ליתא חדוא קמיה קב"ה כזמנא דאתאבידו חייבי עלמא וכו' הה"ד ובאבוד רשעים רנה, הני מילי כד מטי ההוא זמנא דאוריך לון ולא תאבין לגביה מחובייהו, אבל אי אתאבידו עד דלא מטא זמנייהו כדין לית חדוא קמיה על דאתאבידו, ואי טעמא איהו עד לא מטא זמנייהו אמאי עביד בהו דינא, אלא בגין דמשתתפי בהדייהו דישראל לאבאשא לון, ובגין כך עביד בהו דינא ואוביד לון מעלמא בלא זמנא, ודא הוא דאבאיש קמיה, ובגין כך איטבע מצראי בימא, עד כאן הצורך לענינינו. ותוכן כוונתו, דהמצריים בקשו להרע לישראל בשביל כך נטבעו בים הגם שעדיין לא נתמלא סאתם, ולכן לא חדי קב"ה באבודם ואין אומרים הלל. וא"כ מתורץ קושיית מהרש"א הנ"ל, הא דקאמר דוד המלך הללויה במפלתן של רשעים, היינו היכא דנתמלא סאתם יש חדוותא כלפי שמיא, אבל במצריים דלא נתמלא סאתם אלא בשביל שבאו להרע לישראל ובשביל כך נטבעו, אין לומר הלל. ועל פי הזוהר שהבאתי יש לפרש פירוש הפסוק בפרשת בשלח [שמות י"ד, י"ד] ה' ילחם לכם, פירש"י לכם בשבילכם. כלומר שעדיין לא נתמלא סאתם ולא הגיע זמן לאבדם, רק בשביל ישראל דהיו מציקים להם. וזו ה' ילחם לכם, בשבילכם, ואתם תחרישון, מלומר הלל, וק"ל (עד כאן דברי כבוד הרב הגדול מוהר"ר ליב פישלס הנ"ל).
ולפ"ז מבו' דלעולם מפלת הרשעים היא רינה וחדוה ושמחה וכו', (וכבר יש מהאחרו' שכ' דלא קי"ל כברוריה דאמרה יתמו חטאים ולא חוטאים), והמצריים שאני דלא נתמלאה סאתם, וטבעו מעשי הידים קודם זמנם לצורך ישראל.
נוטר הכרמים כתב:ויתירה מזו שמעינן בדברי בעלי התוס' המובאים בספר מושב זקנים פר' בשלח (יד,כח), והא לך אריכות דבריו הנפלאים:ויסר את אופן מרכבותיו – נ"ל כי בעוד שהיו ישראל בים רדפו מצרים אחריהם בים ורצו להורגם, והב"ה עשה טיט בים והיו נטבעים בים בטיט, ולא היו יכולים להתקרב אצל ישראל, ועדיין לא כסה הים עליהם, כי עדיין היו ישראל בים. וכשיצאו האחרון שבישראל מן הים, אז אמר הב"ה נטה ידך על הים.
ולפי"ז יתיישב לי מה שהיה ק"ל מה שאנו אומרים באמת ויציב ים סוף בקעת וזדים טבעת וידידים עברו בים ויכסו מים צריהם, למה שינה הסדר היה לו לומר וידידים עברו בים וזדים טבעת ויכסו כו' דהא ישראל עברו קודם לכן ואח"כ נטבעו המצרים. ועוד, למה הפסיק וידידים בין זדים טבעת ובין ויכסו, ואלו שני ענינים אחד הוא.
ולפי מה שפירש יתיישב בטוב, וזדים טבעת היינו מה שנטבעו בים בטיט קודם שלא עברו ישראל, ואין זו טביעה של מיתה, אלא כמו (ירמיה לח,כב) הטבעו בבוץ רגלך, וכן (תהילים סט,ג) טבעתי ביון מצולה, וכן פר"ש ואין שייך טביעה אלא בטיט, ואח"כ ידידים עברו ואח"כ ויכסו מים צריהם.
ואח"כ מצאתי בשם ר' יהודה החסיד ז"ל שפי' וזדים טבעת דהיינו פסל מיכה שעבר בים כדכתיב (זכריה י,יא) ועבר בים צרה, והיו טובעים רשעי ישראל שהיו אדוקים בפסל מיכה, עד שהוצרכו לשוברו והיה שבור לחתיכות, עד בימי שפוט השופטים התיכוהו לפסל, ואחר ששברוהו ידידים עברו.
תורה מפוארת כתב:מעניין לעניין: ראה במפלתן של רשעים ואמר שירה עי' מהרש"א (לעיל ט' ב) שהקשה מכאן על מ"ש ז"ל מעשי ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה ע"ש אבל כבר הקשה כן בזוה"ק בכמה דוכתי ומתרץ כאן קודם דאשתלים קיסטא אבל בתר דשלים כתיב באבוד רשעים רנה ע"ש ח"א (דף ס"א: וקכ"א ב) ובכמה דוכתי:
(שפת אמת ברכות י.)
משתמשים הגולשים בפורום זה: Google [Bot] ו־ 34 אורחים