הודעהעל ידי ישא ברכה » א' ינואר 24, 2016 8:50 pm
כמה כללים שיצאו לי בלימוד סוגיא זו.
א. לדעת הראשונים [שכתבו על סוגיא זו], מה שהבנים חייבים הוא דוקא כשהאבות קיבלו על הבנים ג"כ, בבחינת קיימו וקיבלו עליהם ועל זרעם. [מה שכמעט לא קיים היום, אני לא מכיר אבא שמקבל על בנו מנהגים כיום. [אני חושב שהתרבות הזו כבר איננה קיימת, פעם הבנים היו הרבה יותר מסונפים לאבות].
ב. לדעת כמה אחרונים [ויש לזה מקור בסוגיא בפסחים] הענין הוא כל מנהג שהאבא הנהיג את בנו, ז"א החינוך שחונך בו. [אבל לא מנהגים שהבן לא חונך בהם].
ג. כתה הריב"ש שכל ענין המהנג נאמר דוקא ברבים ולא ביחיד. וכמדומני כ"כ הריטב"א בב"ב.
ד. מקובל על הכל כי המושג הוא דוקא על מנהג טוב, ומה בכלל הגדרת מנהג טוב זה נושא קצת נעלם. ובפשטות כל סייג או חיזוק לעבודת ה' הרי"ז מנהג טוב. משא"כ אם נהגו לאכול קרפלעך בהו"ר אני לא חושב שיש בזה תועלת לעבודת ה', [ומי שסבור שכן שיערב לו.. ת"מ]. כמדומה שהקה"י נדרש לזה במכתב.
ה. כאשר הוא נהג כשיטה מסוימת מפני שסבר שכך ההלכה, הרי אין בזה משום אל תיטוש לחלוק עליו או ללכת לשמוע רב אחר. [ולכן נראה לי כי ספרדי רשאי להתנהג כמו הרמ"א בפסקים, אבל לא במנהגים. כי הוא רשאי להחליף רב, ויכול להחליט שנוהג כל פסקיו עפ"י הרמ"א. כמו שרבים בציבור הליטאי שינו מללכת אחר הרמ"א ונוהגים כהגר"א].