אורח כתב:הרב חיים קשה לך להתמודד עם מה שכתבתי?
אני שואל אם הברכות אינן לבטלה למה המתפלל ונזכר שהתפלל שחייב להפסיק באמצע? למה לא ימשיך אותם ברכות מדין ברכות לכשעצמן שאינן לבטלה?
האם לא מוכח מכן שכל שהתפלל על דעת שהיא חובה אינו יכול לשנות את אופי ברכותיו?
כן, קשה לי להתמודד.
ראיתי ציטוט בשם קהילות יעקב ברכות סימן יג לגבי ש"ץ שטעה בתפילת לחש, שאם יפסיק תפילתו תהיינה הברכות הראשונות לבטלה. אין לי את הספר, כדי לראות בפנים דברים לאשורם. אבל אם נכון, יהיה זה ראיה לדבריך.
להלן הדברים מתוך ספר ילקוט יוסף, ולא ברור לי היכן מסתיימים הדברים הלקוחים מתוך קהילות יעקב:
אולם הגאון הסטייפלר בקהלות יעקב (ברכות סימן יג) הוכיח מהא דסדר ברכות מעכבות זו את זו דאם חיסר ברכה אחת משמונה עשרה הוי כאילו לא התפלל כלל. וכן הביא שם מה שכתב הרא"ש (פרק ג' דברכות) לגבי תפלת תשלומין. ואם כן אם ימשיך השליח צבור את תפלתו בלא תיקון הברכה שטעה בה, הרי הברכות שאומר כעת הן ברכות לבטלה. ואם יפסיק תפלתו לגמרי כשנזכר שטעה בברכה, הרי גורם בזה שהברכות שבירך עד מקום שטעה הוו ברכות לבטלה, ואם כן היאך נאמר דמשום טורח צבור יכול לגרום שברכותיו יהפכו לברכות לבטלה, דהרי אם יחזור למקום שטעה לא יהיו ברכותיו ברכות לבטלה. ולא דמי לשכח לומר יעלה ויבוא בתפלת ראש חודש וחול המועד, דהתם סומך על תפלת המוספין שלפניו שמזכיר בה ראש חודש. ויתכן דאינו חסרון בעצם התפלה, אלא דחשיב כהחסיר מעין המאורע. אבל בטעה סתם ונזכר באמצע התפלה, היאך יוכל להמשיך. ועדיין צ"ע בזה.