איש_ספר כתב:במקום אחר כתב מישהו ביקורת על המאמר, דברי טעם לענ"דהרב יצחק שולזינגר, לולי בנו ר' משה מרדכי בכלל לא היה מוכר לאיש. ולדבר על סילוף דמותו זו הגזמה מגוחכת. אין בדברי משום הבעת עמדה האם נכון היה להשמיט פרטים ביוגרפים שלדעת בנו אינם מכבדים אותו, אבל לדבר על סילוף דמות, דמות שנוצרה כולה ע"י בנו זה מגוחך.
ובכלל, לא רק ר' יצחק שולזינגר, אלא גם ר' יצחק אריאלי וגם ר' מרדכי אילן, שלושתם לא היו מורי דרך, ואיש בחברה החרדית מלבד צאצאיהם כמובן, אינו מתרגש אם הם למדו במרכז או בחברון, מדובר בזכרונות משפחתיים בלבד, כך שכל הדרמה כאן מוגזמת.
לגבי משפחת אריאלי ואילן. מה לעשות שהאמת קצת יותר כואבת וצורבת, ר' יצחק אריאלי עצמו צנזר וצנן את התלהבותו. אז בניו ונכדיו הולכים בדרכו.
ולגוף הענין, אי אפשר להפיל את מלא האחריות על אותם תלמידי חכמים. חלק גדול יש למי שאחראי על עיצוב דמותו של הראי"ה הלא הוא בנו הרצי"ה.
במקום אחר פורסם כי אחרי שהצטרף הרצי"ה להיתר האח והאחות של הרב גורן, כתב לו ר' יצחק הוטנר, כי את אשר עולל הוא לדמותו של אביו, לא הצליחו הקנאים הירושלמים לעולל לו בכל מעשיהם…
לרממ"ש הייתה בעלות על דמותו של אביו מדין 'הפה שאסר הפה שהתיר'? איזו מן טענה זו שבגלל שהאב לא היה מוכר ללא הבן, הרי הבן הוא זה ש'יצר' (לא פחות ולא יותר!!) את דמות אביו, ואשר על כן יפה כוח הבן מכח האב, וזכותו להציג את דמות אביו באופן המועיל ביותר מבחינת שיווקה לקהל היעד, כאשר כל קשר לאמת הוא מקרי בלבד.
לגבי 3 האישים הנזכרים במאמר, אולי איש אינו מתרגש היכן הם למדו, אבל איתם הי"ד מצביע על תופעה מרתקת, הראויה ללא ספק למאמר מכובד.