קידושין ב: מפני מה א"ת כי יקח וכו' מפני שדרכו של איש

[מיללער]

הגמ' מביאה ברייתא שרבי שמעון דריש מפני אמרה תורה כי יקח איש ולא כי ת(ל)קח אשה לאיש, מפני שדרכו של איש לחזר אחר אשה ואין דרכה של אשה לחזר אחר איש.

לכאורה בכל מקום שרבי שמעון אומר בל' הזה 'מפני אמרה תורה' אזיל לשיטתיה דדריש טעמא דקרא ויש נפק"מ להלכה ולמעשה, כמו לא תחבול בגד אלמנה שלר"ש מותר לחבול בגד אלמנה עשירה וכיוצ"ב, והכא מה נפק"מ מזה שדרכו של איש לחזר אחר אשה וכו'?

וראיתי בגה"ש להגר"י ענגיל שחידש שלר"ש לא צריכינן להגז"ש של קיחה קיחה למילף דהיכא דיהבא היא לדידיה שאין הקידושין חלין, וכדלקמן דף ד: עיי"ש בתוד"ה כתב רחמנא, משום דדריש טעמא דקרא ואין דרכה של אשה לחזר אחר איש וממילא אם נתנה היא הקידושין אינה מקודשת משום שבכה"ת כולה בעי עשייה כדרך עשייתן עיי"ש ודפח"ח

ועכ"ז יש לדקדק בדבריו ובפרט עפ"י הגהות המהרש"ל כאן, ואין זה נראה פשטות דברי הגמ' והדרא קושין לדוכתן, האם יש פירוש אחרת בדברי רבי שמעון?

[החתן סופר]

אפשר לומר דנפק״מ לדברי הגמ׳ לקמן ל, ב- שהאב מחוייב לקחת לבנו אישה ואילו לביתו לא מחוייב לקחת איש אלא לתת לה להתקשט שיקפצו עליה אנשים (שהם יחזרו אחריה) כלומר הוא מחוייב לסייע לבנו בהוצאות חיזור דייטים וכדו׳ ולביתו בדרך אחרת.

[פלתי]

9.jpg (48.9 KiB) נצפה 1999 פעמים

[מיללער]

הר' סופר,
סברות כרסיות יש לרוב, (נצח אלכסנדר, מגד מתתיהו, וכו') שאלתי על מקורות מגדולי המפרשים.

פלתי,
זו דברי הראש או המרדכי? ומה מצאת שם שנוגע לשאלתינו?

[גימפעל]

אולי זה כוונת התוספות ישנים, שלולי הטעמא דקרא היה משמע אפ' בעל כורחה.

[החתן סופר]

הר' סופר,
סברות כרסיות יש לרוב, (נצח אלכסנדר, מגד מתתיהו, וכו') שאלתי על מקורות מגדולי המפרשים.

לא הבנתי את כבודו חשבתי מחפש נפק"מ מחוץ למה שכתוב, ואם לא אז כמובן הר"ן המפורסם בנדרים ל, א והוא נפק"מ לעניין אמירה בקידושין, ודלא כהר"י ענגיל שדיבר לעניין נתינת כסף הקידושין, הגמ' שלנו נפק"מ לעניין אמירה בקידושין שאין בכוח האישה לעשות, ועמד בחקירת מהות הקידושין לאור הר"ן הנ"ל הגרש"ש בשערי יושר ש"ז פי"ב.

[פלתי]

ואגב, האם יש לך מקור שלטעמא דקרא צריך שיהיה נפ"מ למעשה?

[מיללער]

ואגב, האם יש לך מקור שלטעמא דקרא צריך שיהיה נפ"מ למעשה?

'דרשינן טעמא דקרא' בכ"מ הענין שע"י הדרש יהי' נפק"מ למעשה, אמת שכאן לא נמצא ביטוי הזה על דרשת רבי שמעון, אבל לשונו של ר"ש 'מפני מה אמרה תורה' זהה לדבריו הקדושים בכל מקום שדורש טעמא דקרא ועל כן היתה שאלתי אם יש נפק"מ למעשה בזה.


הר' סופר
למעשה, להמ"ד דלא דריש טעמא דקרא, ממילא בדברי מהר"י ענגיל הרי מבואר בסוגית הגמ' ד: דלכו"ע לא מהני נתינתה ואם אין לנו הדרש,של טעמא דקרא הרי יש לנו לימוד של קיחה קיחה, אבל לדבריך, מנא לן דלא מהני אמירתה אם נתן הוא ואמרה היא, ןבאמת בגמ' לקמן ה: נשאר דבר זה בספיקא ובדברי התוס' הרי"ד הספק הוא משום דומיא דשדה שמהני בין באמירת המוכר ובין באמירת לוקח.

אם כן לדבריכם הספק הוא דוקא למאן דלא דריש טעמא דקרא, אבל לר"ש בוודאי שאינה מקודשת. האם נמצא סברא כזה בדברי המפורשים?

ובענין 'טעמא דקרא' יש באריכות בשד"ח כללים מערכת ט' כללים י"ד-י"ז

[בברכה המשולשת]

האם ייתכן שבדר"כ נקט רשב"י מפני מה אמרה תורה לשיטתו בענין טעמא דקרא ואילו כאן נקט לשון זו בהשאלה (וכדברי התוס' שכל חכם היה תופס לשונו)?

[החתן סופר]

הר"ן עצמו בסוגיה של נתן הוא ואמרה היא אמר מדוע פה יש ספק ועדיף על פני נתנה היא ואמר הוא דזה ודאי לא הוי קידושין, והסביר שכיון שאמרה היא והוא שתק מסתמא הסכים לה (ואני מוסיף דרגליים לדבר שהסכים לה שהרי נתן לה כסף קידושין) ומשו"ה הוי ספק אפילו למי שיאמר "כי יקח" ולא כי תלקח, ולכן דברי הר"ן בנדרים הם על עצם האמירה של האישה, ועכשיו ברור למה בגהש"ס קידושין ה': ציןן לדברי הר"ן הנ"ל בתחילת הסוגיא- "אבל היא שנתנה ואמרה היא".
והדברים הרבה יותר ארוכים ותלויים בדין אמירה בקידושין אי הוי גילוי מילתא בעלמא או דין מחודש שלא כמו שאר קניינים וכו'.

[גימפעל]

ואגב, האם יש לך מקור שלטעמא דקרא צריך שיהיה נפ"מ למעשה?

תוס' גיטין מט ע"ב.