נעתק מתוך כתב יד גדול אחד.
"ולעניננו יבואר שפיר טעם מצות דם מילה, דהוי להתיש כחו של אבר זה, ולכפרת עון הקרי".
האם אחד יכול למצוא מקור על סוף הדברים?
צפנת פענח כתב:נעתק מתוך כתב יד גדול אחד.
"ולעניננו יבואר שפיר טעם מצות דם מילה, דהוי להתיש כחו של אבר זה, ולכפרת עון הקרי".
האם אחד יכול למצוא מקור על סוף הדברים?
פלגינן כתב:צפנת פענח כתב:נעתק מתוך כתב יד גדול אחד.
"ולעניננו יבואר שפיר טעם מצות דם מילה, דהוי להתיש כחו של אבר זה, ולכפרת עון הקרי".
האם אחד יכול למצוא מקור על סוף הדברים?
להתיש כחו כבר ידוע ומצוי בראשונים.
לגבי כפרת עוון הקרי, זה מזכיר לי רעיון דומה, אף הוא נמצא בכתב יד קדום, ואח"כ ראיתי אצל ד' אברמס, 'פירוש ספר יצירה', קבלה, ב (תשנז), עמ' 388-399.
שלכך נצטוה המילה באבר יותר מבשאר איברים לפי שאי אפשר שלא ישאר טיפי קרי תוך הערלה ואפי' ירחץ לא יצא. וה' אמ' בעל קרי אסור בדברי תורה ואסור להתפלל עד שיטבול, וא"כ כ"ש בערל שלא יעלו טבילות...".
היינו, הסרת הערלה למניעת הצטברות טיפות קרי באופן שאפילו טבילת עזרא לא תועיל!
איש_ספר כתב:קרוב לדברי הבל. בע"ק שאסור בד"ת ובתפילה הוא מי שטומאה יוצאת מגופו ולא הנוגע בקרי (ובלא"ה בית הסתרים לא חשוב מגע). ואם כוונתו משום חציצה, היה יכול לדבר גם על טיפי מי רגלים.
(ובכלל נראה שלכפרת עון הקרי מתחבר עם תחילת המשפט, היינו להתיש כוח האבר שלא יבוא לידי קרי, אא"כ המחבר סבור שיש לכפר על התינוק קודם שחטא משום תורת הגלגול. ולא נראה....).
איש_ספר כתב:אא"כ המחבר סבור שיש לכפר על התינוק קודם שחטא משום תורת הגלגול. ולא נראה....
מה שנכון נכון כתב:הל' "וה' אמר" אינו מובן כי אין האיסור מהתורה, וגם עצם בטוי זה נראה שנכתב בהשפעת הערבית. הקראים אוסרים על בע"ק להתפלל, ואולי זה הפתרון להכל. וא"ש ההי"ב.
פלגינן כתב:מה שנכון נכון כתב:הל' "וה' אמר" אינו מובן כי אין האיסור מהתורה, וגם עצם בטוי זה נראה שנכתב בהשפעת הערבית. הקראים אוסרים על בע"ק להתפלל, ואולי זה הפתרון להכל. וא"ש ההי"ב.
זו העתקה מהירה, ולמען הסר ספר בדקתי שוב, וכך כתוב [בהשלמה לפי אברמס]: "והרי אמ' רז"ל בעל קרי...". ועמך הסליחה.
מצ"ב ממאמרו של אברמס, הטור הימני כ"י פריס 843, והשמאלי - וטיקן 236.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 159 אורחים