אבקש מהחכמים לסייעני בשאלה אחת מצויה מאוד בדיני ממונות.
אפתח השאלה במעשה מהרה"ק הרבי ר' אלימלך, בקיצור המוכרח.
הרר"א הגיע בזמן גלותו לעיר אחת, ורצה להוכיח שם את בני העיר. הוא הגיע לפרנס וביקש ממנו לדרוש כדרך המגידים הנודדים, אולם הפרנס לא הסכים, בשל מראהו החיצוני הפשוט. לסוף, אבנר, בנו של הפרנס, ריחם על הרר"א והפציר באביו, ואביו הסכים
הרר"א נעמד בשעת הדרשה ולא דיבר דבר, אלא פנה אנה ואנה. כששאלוהו למה אינו מדבר, ענה שהוא מריח בעיר ריח של ג"ע רח"ל
קמו עליו כל בני העיר להכותו, והרר"א נמלט מהם וברח, והנה דרך רדיפתם אחריו מצאו בני העיר לפתע בחורבה אחת את השו"ב דמתא עושה מעשה זמרי רח"ל. מייד כמובן הפסיקו לרדוף אחר הרר"א ופנו לטפל בשו"ב.
הרר"א שלא ידע שהפסיקו לרדוף אחריו המשיך לברוח, אך אבנר הנ"ל קרא לו והרגיעו, ובצדקתו ביקש לשלם לו משלו את ה'דמי דרשנות' שמקבל כל דרשן מהשומעים על דרשתו.
הרר"א סירב, באמרו אסור לך לתת מממון אביך שהרי אתה יודע שהוא לא רוצה לתת לי...
אמנם אבנר הנ"ל אמר לו שישלם לו מדי כיס שהוא חוסך משך זמן ארוך. נתן לו הסכום, ובתמורה בירכו הרר"א בברכות מאליפות.
עד כאן הנצרך