שאלה פשוטה ומצויה בדיני ממונות

[לעומקו של דבר]

אבקש מהחכמים לסייעני בשאלה אחת מצויה מאוד בדיני ממונות.
אפתח השאלה במעשה מהרה"ק הרבי ר' אלימלך, בקיצור המוכרח.
הרר"א הגיע בזמן גלותו לעיר אחת, ורצה להוכיח שם את בני העיר. הוא הגיע לפרנס וביקש ממנו לדרוש כדרך המגידים הנודדים, אולם הפרנס לא הסכים, בשל מראהו החיצוני הפשוט. לסוף, אבנר, בנו של הפרנס, ריחם על הרר"א והפציר באביו, ואביו הסכים
הרר"א נעמד בשעת הדרשה ולא דיבר דבר, אלא פנה אנה ואנה. כששאלוהו למה אינו מדבר, ענה שהוא מריח בעיר ריח של ג"ע רח"ל
קמו עליו כל בני העיר להכותו, והרר"א נמלט מהם וברח, והנה דרך רדיפתם אחריו מצאו בני העיר לפתע בחורבה אחת את השו"ב דמתא עושה מעשה זמרי רח"ל. מייד כמובן הפסיקו לרדוף אחר הרר"א ופנו לטפל בשו"ב.
הרר"א שלא ידע שהפסיקו לרדוף אחריו המשיך לברוח, אך אבנר הנ"ל קרא לו והרגיעו, ובצדקתו ביקש לשלם לו משלו את ה'דמי דרשנות' שמקבל כל דרשן מהשומעים על דרשתו.
הרר"א סירב, באמרו אסור לך לתת מממון אביך שהרי אתה יודע שהוא לא רוצה לתת לי...
אמנם אבנר הנ"ל אמר לו שישלם לו מדי כיס שהוא חוסך משך זמן ארוך. נתן לו הסכום, ובתמורה בירכו הרר"א בברכות מאליפות.
עד כאן הנצרך

[לעומקו של דבר]

והנה, יש לדון, הלא אבנר סמוך על שולחן אביו, ואין לו כסף משלו.
אלא מאי, שאביו נתן לו כסף ואמר לו תשתמש לכל מה שאתה רוצה, אבל אם אבנר יודע באומדנא ודאית שאם היה שואל את אביו האם לתת את הכסף להרר"א הוא לא היה מרשה לו, אם כן מה זה משנה שאביו בעקרון מסכים לו להשתמש בכסף להנאתו?

והנה את הסיפור יש ליישב בתרתי, או שלאחר שאביו ראה שהרר"א הציל אותם ממכשול השו"ב ממילא אין לחשוב שיתנגד לתת לו מדמי הכיס (בשונה מאם זה היה כסף של אביו שאז ודאי צריך רשותו), או שמדובר בנתן לו ע"מ שאין לך זכות.

אבל השאלה העקרונית הזו, לולי התירוצים הנ"ל, היא שאלה יפה ומצויה הרבה.

[מאיר סובל]

בפשטות דמי כיס ניתנים על דעת שהבן יעשה מה דשרוצה ולא ישאל דעת אביו בזה, וע"ד זה ניתן לו וממילא חל ע"ז קנינו וזכותו לתת

[לעומקו של דבר]

ואציג כמה דוגמאות לשאלה הזו:

1. מעשה ב'שוק חברותות' ישיבתי (ע"ע), כאשר ראובן ושמעון חפצים מאוד לקבוע חברותא עם לוי. שמעון שואל מראובן עט בשביל לכתוב מכתב ללוי שבו יבאר למה כדאי לו לקבוע חברותא דווקא איתו. והנה מצד אחד, ראובן לא הגביל אותו כלל מה לכתוב, ומצד שני אולי אם ראובן היה יודע לא היה מרשה לו להשתמש בעט למטרה זו?

2. אשה שיודעת שאין דעת בעלה נוחה מקניית חפץ מסויים. האם יש שאלה של חו"מ כאשר האשה קונה את אותו החפץ בלי ידיעת בעלה, וזאת למרות שבעלה מעולם לא הגביל אותה במה להשתמש בכספם המשותף שהוא למעשה לא משותף אלא שייך לבעל?
(לפחות במקרה שהחפץ הנ"ל לא נכלל בחיוב כתובה)

3. פלוני רוצה לנסוע לבית המשפט בכדי להעיד עדות מכרעת כנגד אגד על התאונה בקו 402. האם מותר לו לנסוע לשם באוטובוס אגד? ובפרט אם נוצרה סיטואציה שאם הוא לא ישתמש באוטובוס של אגד הוא יאחר את השעה ולא יוכל להעיד.

[לעומקו של דבר]

בפשטות דמי כיס ניתנים על דעת שהבן יעשה מה דשרוצה ולא ישאל דעת אביו בזה

עכשיו נחדד: ולממן את הקמפיין של המועמד המתחרה לאביו על משרת ראש הקהל גם מותר לו?

וע"ד זה ניתן לו וממילא חל ע"ז קנינו וזכותו לתת

במקרה רגיל, כשבן סמוך על שולחן אביו, דמי הכיס שלו שייכים באופן ממוני לאביו. אלא אם כן אביו עשה לבנו זיכוי על ידי אחר על מנת שאין לאביו זכות בו

[אביגדור]

ר' מאיר, שניה, אני מפרט דוגמאות

למה אתה נוקט כאלו דוגמאות עדינות?

1. האם לגואל הדם מותר לשאול מהרוצח סכין ולשחטו בה?
2. האם מותר לאדם שקיבל דירה לשבת לשכפל את המפתח כדי שיוכל לפרוץ לדירה מאוחר יותר (ונפק"מ אי נעשה רשע מההיא שעתא)?
3. האם לאדם ששאל לולב מחבירו מותר גם לגרד בו את גבו?

[לעומקו של דבר]

ר' מאיר, שניה, אני מפרט דוגמאות

למה אתה נוקט כאלו דוגמאות עדינות?

1. האם לגואל הדם מותר לשאול מהרוצח סכין ולשחטו בה?
2. האם מותר לאדם שקיבל דירה לשבת לשכפל את המפתח כדי שיוכל לפרוץ לדירה מאוחר יותר (ונפק"מ אי נעשה רשע מההיא שעתא)?
3. האם לאדם ששאל לולב מחבירו מותר גם לגרד בו את גבו?

אמת ויציב, אפשר לדון גם במקרים קיצוניים וגם במקרים עדינים יותר

אגב ובצורה צדדית, דוגמה 2 - כמובן בציור שהוא מסכים לו לשכפל מפתח לשימושו האישי
דוגמה 3 - כמדומה שפשוט שלולב כשר בסוכות מושאל רק עבור נענוע ותו לא

[בברכה המשולשת]

צריך גם לזכור שמעבר לדיני ממונו יש גם התנהגות ראויה

[ביליצר]

הרי כל מה שאמרו דמציאת בנו הסמוך לשולחנו לאביו הוא משום איבה .............................