ג. בגמרא פסחים קיד סוע"ב: "פשיטא, היכא דאיכא שאר ירקות, מברך אשאר ירקות בורא פרי האדמה ואכיל, והדר מברך על אכילת מרור ואכיל". וברש"י: "פשיטא היכא דאיכא שאר ירקי מברך מעיקרא אירקי בורא פרי האדמה, דאסור ליהנות מן העולם בלא ברכה, וכיון דיש לו שאר ירקות הכי שפיר טפי שיברך בורא פרי האדמה על הירקות תחלה, דהיינו ברכה הראויה להם ויפטור את המרור הבא אחריו מברכת בורא פרי האדמה, ואחר כך יברך על החזרת על אכילת מרור". וכ"ה ברשב"ם בשינויים קלים.
ובאנצ"ת טור שס ציון 15 ביארו בהבנת רש"י ורשב"ם, ע"פ מ"ש בספרי דברי רש"י, שמברכים ברכת בפה"א על הכרפס, ופוטרים בכך את המרור מברכת בפה"א, כיון שאין ראוי לברך ב' ברכות על המרור שעושה מצוות חבילות, עי"ש. ולזה כוונת גם רש"י ורשב"ם הנ"ל. ודפח"ח.
אמנם בטור שסג מביאים את הגמ' הנ"ל, וכותבים בציון 39:
ועיין רש"י ורשב"ם שם, שנראה קצת שהטעם שעדיף לאכול שאר ירקות הוא כדי שלא יברך ב' ברכות על אכילת המרור, עיין ציון 15, ושלא יאכל בתחילה מרור בלא ברכת על אכילת מרור.
ולא ידעתי היכן מצאו ברש"י ורשב"ם את התיבות המודגשות? ומה שכתבו רש"י ורשב"ם "ואחר כך יברך על החזרת על אכילת מרור" - כוונתם שיברך כראוי ברכה אחת בלבד.
ועוד: הגמ' מביאה מיד מחלוקת במקרה שנוטל מרור לטיבול ראשון, אימתי מברך על אכילת מרור, ולרב חסדא מברך כבר בטיבול ראשון, וא"כ הביאור שכתבו אינו מתאים לדבריו (שלעתו גם כשנוטל מרור בטיבול ראשון אוכלו בברכה), אבל הגמ' "פשיטא" כו' נאמרה לכו"ע.